"להרוג את ריטה ההיא"

אחרי שעיתון כלשהו טינף אותה ברכילות זולה, הגיעה היום ריטה ליפו כדי להשיק את אלבומה החדש "רמזים". במונולוג גלוי-לב סיפרה על התקופה האחרונה שעברה בחייה, על תהליך החיפוש ועל הפחדים מאובדן הדרך. מדובר במוזיקה, אנשים

איתי שטרן | 30/12/2007 12:51 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
Get Microsoft Silverlight
וידאו: הפעם ריטה nrgtv
ביצת המוזיקה של ישראל געשה בסוף השבוע האחרון. כתבה שפורסמה על ריטה הצליחה להקפיץ לא מעט פיוזים בחברת "הד ארצי" בשל מה שכינו "כתבה מרושעת ומלאת אי-דיוקים". אלא שהכתבה הזו, על אף הטונים הרכילותיים והמבזים שכללה (ללא ציטוט אחד ממקור בשמו המלא, אלא אוסף של אנשים שמלכלכים על ריטה ומפחדים להיחשף), לא הפריעה להשקת האלבום "רמזים". באירוע אינטימי, שנערך הבוקר ביפו, הושמעו לראשונה 11 השירים החדשים לאוזני התקשורת.

משה לוי, מפיק מוסיקלי בכיר, מאיים לתבוע בעקבות הכתבה על ריטה

"אני לא יכולה לעבור על הכתבה הזו לסדר היום, אבל אני רוצה להגיב לכך בקצרה", אמרה ריטה לאחר שהבהירה כי עבר עליה סוף שבוע איום. "אחד הדברים שהכי הרשימו אותי בבוב מארלי היה מקרה, בו יומיים אחרי שהוא נורה בביתו הוא התייצב בקונצרט למען אהבה שלום ונגד אלימות. כששאלו אותו למה לא לקח לעצמו קצת זמן להחלים הוא אמר שבעולם שבו הרוע עובד שעות נוספות, כל מי שמתפקד כחייל של טוב לא יכול להרשות לעצמו לנוח. אני רוצה לסיים את הפרשייה שהייתה, זה פשוט לא רלוונטי למה שאנחנו רוצים לעשות".

"רמזים", כפי שנכתב זה מכבר, מכיל ניקיון מופתי מהמניירות שאפיינו את ריטה עד היום. רוב רובם של השירים (למעט שלושה) מכילים לחנים "קטנים" עם עיבודים אלקטרוניים עדינים. הבשורה הגדולה שלו מגיעה בשיר מספר 3, שעונה לשם "האם היית". את הטקסט ("האם היית עוד מוצא מפלט בשקט צווארי ומתמכר בפעם השנייה לריח שערי") כתבה נועה גולנדסקי ועל הלחן אמון רמי קלינשטיין, שבנה על הקול של ריטה פריטת גיטרה עדינה ומרגשת עד כאב. מדובר ברצועה מצמררת למדי, שמבטיחה להפוך ללהיט. גם "אני גרה מול המים", שהולחן למילותיו של יוסי בנאי, מצליח לשמור על רמה גבוהה ביותר. יש עוד הרבה, אבל לא נהרוס לכם עם ספוילרים מוזיקליים.

למטה: הקליפ של "הפעם", מתוך "רמזים"
"אצל היפנים אין דבר כזה כישלון"

"בשנים האחרונות, ובמיוחד אחרי "חמצן", הגעתי למקום מסוים, שאולי קשור בגיל שלי, בו התחלתי לעשות מין חשבון ביניים של החיים. התחלתי לשאול את עצמי מה הייתי רוצה לעשות הלאה. הבנתי שאחרי עשרים שנה כבר עשיתי הכול. מכרתי מיליון עותקים, הופעתי בכל מקום והגעתי לסוג של רוויה. אני חושבת שאני נמצאת באחת התקופות היפות בחיי, בכל הקשור לתהליך החיפוש, וזאת למרות כל מה שעובר עליי בחיי האישיים. החלטתי שאני רוצה לסקרן בעיקר את עצמי. לחפש ולהתנסות".

לאחר מונולוג הפתיחה היא עוברת לדבר על הכישלון הגדול של "חמצן", אותו היא מסרבת לקבל. "אצל היפנים אין מילה כזו "כישלון", רק הזדמנות. בלי 'חמצן' לא הייתי מגיעה לעשות את 'שיקאגו' ועוד בתפקיד שכל כך שונה מהטייפ קאסטינג שלי. ועכשיו, אחרי תקופה כל כך ארוכה של עשייה נמאס לי להיות באודישן מתמשך. אני כבר לא צריכה למצוא חן כל הזמן בעיני כולם. אני רוצה ליהנות מהזמן שנותר לי".

"בשלב מסוים אמן נתקע ומתחיל לפחד מכך שיאבד את הקהל שלו, ובסופו של דבר זה הופך אותו למאובן והוא מפסיק לסקרן את עצמו. בתקופה האחרונה נהייתי קצת כמו ילדה בעניין של ללכת בלי לדעת לאן. אני יודעת שאפשר להיכשל ככה, אבל אני רוצה להקשות

על עצמי. כבר לא אכפת לי לא למצוא חן בעיני כל העולם. מי שיאהב את החומרים החדשים - אני הכי אשמח בעולם. מי שלא, שידע שאני מיד יוצאת לחיפוש נוסף. בראייה לאחור, כשאני מקשיבה ל"חמצן", אני קולטת שיש שם אוסף של שירים, חלקם היו מצוינים וחלקם היו פשוט לא טובים שהוגשו בעיבודים מבולבלים. בתקופה ההיא נורא רציתי לשנות, אבל לא עשיתי שום דבר בשביל לעשות את השינוי הזה. משם החל תהליך של צורך למות בשביל להיוולד מחדש. זה אולי הדבר הכי יפה שלמדתי מ"חמצן". גם בחיי האישיים למדתי הרבה מהאלבום הזה. אני רואה אותו אחרת מאיך שמסתכלים עליו מבחוץ".

עיבוד מחשב
רמי קליינשטיין וריטה. מקווה שימשיך לכתוב לי עיבוד מחשב
עכשיו יש לי צורך להתכנס

אז מה בכל זאת יאפיין את האלבום החדש?
באלבום החדש החלטתי שבא לי ללכת על צבע מסוים - פסטל. משהו שיסמן שעת בין-ערביים. במיוחד אחרי "One", ישבתי עם עברי וגדי (לידר - המפיק המוזיקלי וגידור - המנהל האמנותי של האלבום, א"ש),  והחלטנו ללכת למקום שעוד לא היינו בו. אחרי הגודל הזה של היכל התרבות וקיסריה, המיתרים שלי פשוט התנפחו לממדים של שור ופתאום סיקרן אותי לחזור למשהו מאוד מאוד ראשוני. זה לא היה קל כי כבר הייתי רגילה לוויברציות האלו, שהפכו חלק ממני. זה קצת כמו לקחת אריה ולקשור לו את הידיים, הרגליים והראש. כאילו הייתי צריכה להרוג את הריטה ההיא, של ה"קיסריות". כשעבדתי על האלבום החדש צפיתי בכל מיני הופעות כאלו מהעבר וקלטתי שיש לי תנועה קבועה כזו של פתיחת הידיים לקהל, אז עכשיו יש לי צורך להתכנס. אולי זה קשור לדברים שעברתי בשנים האחרונות עם "הליקון", ובחיים האישיים, אבל אני יכולה להגיד בפה מלא שאחד ההישגים הגדולים שהיו לי זה כשישבתי ליד עברי ושרתי אפילו בלי ויברציה אחת. זה היה ממש כמו לידה מחדש".

גם באלבום החדש יש לא מעט שירים שרמי הלחין.
"זה נכון ואני מקווה שהוא ימשיך להיות היוצר הדומיננטי בחיים שלי תמיד. בעיניי הוא גאון המוזיקה של הלחנים המרגשים".

עד כמה השינויים בחייך נכנסו לתוך האלבום?
"אם היית" נכתב לפני ארבע שנים וזה שיר שמבחינתי חוגג את הפלא של הזוגיות למשך שנים. בסופו של דבר הקלטנו את השיר הזה אחרי הפרידה מרמי, ואז כשהקשבתי לו הוא נשמע לי נורא עצוב. הקשבתי לזה שוב והחלטתי שאני מקליטה את זה מחדש כי המשמעות של השיר דווקא אופטימית. שרתי את זה עם הכוונה הראשונית של הדבר המדהים הזה - זוגיות".

איך אלבום אינטימי כל כך יתורגם למופע?
"אנחנו ניקח מהאלבום הזה חמישה שירים ונוסיף שירים שלא ביצענו בעבר. עברי בא אליי כשהתחלנו לעבוד על זה ואמר לי שיש המון שירים שלא שרתי אף פעם בהופעה. אחד מהם הוא "בגידה", למשל. אז אנחנו נעשה מופע שמתחיל אקוסטי וקטן, אבל בהמשך הוא גדל וגדל".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים