הטראומטרון

הביצוע העולץ להתמיה של הגרובטרון לשירו של יוסי בנאי "ספירת מלאי" עושה הכול בכדי להשכיח את משמעות המילים. הם רק רוצים לעשות שמח, סוג של אופנה ישראלית מתעצמת

רוגל אלפר | 28/12/2007 12:18

"ספירת מלאי" של יוסי בנאי הוא ניסיון קליל להביא איזו הצהרת קיום ישראלית משועשעת. הלחן התיאטרלי והקליט של נעמי שמר שימר את האווירה הקומית והמחויכת משהו. מהאזנה לשיר בביצוע המקורי קשה היה להסיק שהוא ראה אור שנה בלבד אחרי מלחמת יום הכיפורים, הטרגית והטראומטית. זה שיר שהוטלה עליו המשימה המסורתית של פופ פטריוטי שמתנהל בגבולות הקונצנזוס - לרומם את המורל. אין ביקורת. אין מחאה. אין שכול. אין מחדלים שלטוניים. זה בסך הכול נשמע די כיף: החיילים העייפים במשלט משחקים שש בש, הילדים צוחקים במקלט, השמש עגולה, אחד אלוהינו שבשמים ובארץ.

האימה נמסרת באנדרסטייטמנט, בסוף, בקטנה: "גבעה 24 עדיין לא עונה". זו חוויה ישראלית של מדינה קטנה ומלוכדת, עיסת צחוק ודמע, עמוסת היסטוריה של גלות, בעיצומה של הרפתקת קוממיות. את הדרמה סיפק בנאי בין השורות, בהגשתו רוויית הפאתוס, בנימתו האירונית והמתוחכמת. על כל מגרעותיו בתור פסקול תקופתי, זה שיר מהסוג שהזרם המרכזי הישראלי חדל לייצר. אין "ספירת מלאי" עדכנית לתקופת פוסט מלחמת לבנון השנייה. בפופ הישראלי אין בכלל דבר כזה, תקופת פוסט מלחמת לבנון השנייה.

להקת הגרובטרון, שכל גוף העבודה שלה מורכב מגרסאות כיסוי, עניין אופנתי למדי כשלעצמו, שממשיך להעיד על שיתוק ודלות היצירה בהווה, משגרת כעת אל פסקול התקופה העכשווי את הביצוע שלה ל"ספירת מלאי", כנראה קריצה לכיוון מלחמת לבנון השנייה. זה בהחלט עצוב שהאמירה הפופית היחידה שרלוונטית לדיון בהוויה הישראלית היא פיסת נוסטלגיה שבה מניין המלחמות עדיין עומד על חמש בלבד.

זה ביצוע מהיר, קצר, קופצני ורקיד, בעיבוד בסגנון בוגי שחור נוסח "אדמה, רוח ואש", כולל חטיבת כלי הנשיפה הצורמנית. בגרסת הגרובטרון, "ספירת מלאי" הוא שיר שמח. לזמר דרור אהבה רומם, בעל השם האמצעי הניו אייג'י המעצבן והעמוס משמעות לעייפה, יש קול חזק ודי נעדר דקויות וניואנסים. הוא יודע לשיר סוחף ומדויק אבל מסרים מרומזים ועדינים אינם הצד החזק שלו. בכלל, הם לא הצד החזק של הגרובטרון. כשמופיע "קונצ'רטו לחליל" בטקסט בוקע קול חליל בפסקול. כשמדובר בילדים הצוחקים במקלט, בוקעים קולות צחוק. אלה נגיעות אינפנטיליות שמאפיינות את הביצוע כולו.

כי חדוות החיים ב"ספירת מלאי" של הגרובטרון היא ילדותית, עיין ערך קטע הראפ המיותר בתחילת הבית השלישי, מעין עווית שטותניקית בלתי רצונית. לפרקים נראה שהם פשוט לא מבינים על מה הם שרים. הרי בכל זאת יש כאן הדים למלחמות, לממשלות רופסות עם שרים בלי תיק. הביצוע העולץ להתמיה של הגרובטרון עושה הכול כדי להשכיח את משמעות המילים. הם רק רוצים לעשות שמח. הציווי לשמוח בכפייה רק התעצם כאן בחלוף השנים. זה נחשב לאיזה ניצחון דבילי של הרוח הישראלית, למרות שזה הפסד טהור של השכל.

האבסורד מרסק את השיר בבית האחרון. אז דומם הבוגי, משתלט האקורדיון, והזמר מודיע ש"גבעה 24 עדיין לא עונה". זה משפט טעון מאוד. הוא מביע את כל החרדה והיגון הישראליים. הצרה היא שבבית הזה כבר שרוי דרור אהבה רומם במצב רוח מרומם במיוחד. הוא ממש לא יודע נפשו מרוב אושר וצווח בשמחה שעולה על גדותיה. מבחינתו, הוא הגיע לשיא האקסטזה. לו הוא לפחות היה אירוני, או ציני, אבל הוא סתם נהנה לשיר בציבור. זה ביזארי. כלומר, גם השיר הזה איננו על מלחמת לבנון השנייה. בכוח, בעיקשות, בעיוורון נחוש, אפילו השיר הזה מצליח לא להיות על מלחמת לבנון השנייה.

מכאן תוכלו לשמוע את "ספירת מלאי"