אני קלאודיה
קלאודיה שיפר, הסופר מודל של שנות התשעים, סוגרת שני עשורים בתעשייה. בימים אלה היא חוזרת למרכז תשומת הלב התקשורתית עם קמפיינים מתוקשרים ללואי ויטון ולשאנל. קאמבק? אתם אמרתם
במסיבה שהתקיימה לפני כשלושה שבועות בלונדון, לציון חצי יובל לפועלו של המעצב קארל לאגרפלד בבית האופנה שאנל, הופיע חתן השמחה יד ביד עם שיפר. כ-18 שנה חלפו מאז מינה אותה לפרזנטורית של שאנל, והנה לאגרפלד קורא לה שוב להוביל את קמפיין אביב-קיץ 2008.
"קלאודיה היא דוגמנית מעולם אחר, אופנה אחרת וזמן אחר", אמר עליה במסיבת העיתונאים באותו האירוע, עשור אחרי שכינה אותה "פרה גרמנייה" בריאיון שהעניק למגזין הגרמני די צייט.
בקרוב תוכלו לשזוף את עיניכם ב-182 הסנטימטר של שיפר גם בקמפיין אביב-קיץ 2008 של לואי ויטון, שם חברה לטופ מודלס נוספות כמו נעמי קמפבל וסטפני סימור. ואם זה לא קאמבק מפואר, אז מה כן?
הקמפיין הנוכחי של שאנל לא רק מאחד מחדש את צמד הכוחות האגדתיים של עולם האופנה - לאגרפלד ושיפר - שפעלו יחד מ-1989 ועד 1996, הוא גם מגיע בתזמון מושלם: בימים אלה חוגגת שיפר 20 שנות קריירה משגשגת, שהחלה עת התגלתה בשנת 1987.
הבחירה בשיפר מפתיעה, בטח כששוכר השירותים הוא מותג כשאנל, שיכול היה ללהק לקמפיין כל אחת מהדוגמניות הלוהטות כרגע בעולם. יש לשער כי פרנסי המותג הריחו את הגימיק היחצני הטמון בהחזרתה של הדוגמנית שבמשך שנים זוהתה עם שאנל, בדיוק בחגיגות העשרים לקריירה שלה.
את הדרך חזרה ללב התעשייה עושה שיפר בדילוגים מחושבים כבר למעלה משנה, בעיקר באמצעות כיכוב בהפקות אופנה וצילומים לשערי מגזינים הממותגים בתעשייה כאלטרנטיביים. קחו לדוגמה את גיליון ספטמבר 2006 של המגזין הבריטי ID שהקדיש לה את השער והפקת אופנה בת 16 עמודים.
למרות שהודיעה בכל ריאיון אפשרי בעבר כי לעולם לא תצטלם בעירום, בשנת 2007 קלאודיה הוכיחה אחרת. בהפקת אופנה שהתפרסמה בגיליון סתיו-חורף 2008-2007 של מגזין האמנות והאופנה הצרפתי "Purple", הצטלמה שיפר כשלגופה כובע ומגפיים בלבד. ואילו בגיליון אוגוסט האחרון של הווג הצרפתי צולמה עירומה לחלוטין להפקת אופנה בניצוחו של הצלם מריו טסטינו.
החלטתה
שיפר, שהפכה בשנות התשעים לדוגמנית המפורסמת והעשירה ביותר בעולם, עם הון אישי המסתכם בלמעלה מ-300 מיליון דולר, פתחה וסגרה באותן שנים את התצוגות של בתי האופנה החזקים ביותר: איב סאן לורן, שאנל, ורסאצ'ה, מוסקינו, וכמובן, ולנטינו. על פי השמועות, שילם לה המעצב האיטלקי כ-30 אלף דולר בעבור הצעידה על מסלול התצוגה שלו.
אבל לא רק ולנטינו שילם ביד רחבה, כל בתי האופנה רצו את האמזונה הגרמנייה - לא רק על המסלול, גם בקמפיינים שלהם. ומה הפלא, שיפר של אותן שנים היתה מותג מנצח שהקפיץ את מכירותיהם של בתי האופנה להם הצטלמה, וכל הופעה תקשורתית שלה תועדה במדורי הרכילות, האופנה והחדשות.
היא הופיעה על גבי למעלה מ-500 שערי מגזינים (יש הטוענים שאף למעלה מ-700, אבל מי סופר), והיתה לדוגמנית הראשונה שהופיעה על שער מגזין הרולינג סטון. מגזין הגברים GQ אף הכריז עליה בשנת 1995 כאישה היפה בעולם, ואילו ג'ון פיירצ'יילד, המו"ל לשעבר של עיתון הנשים ווימן וור דיילי, אמר עליה כי "קלאודיה בג'ינס נראית טוב יותר מכל דוגמנית אחרת לבושה בשאנל".
שיפר נולדה ב-25 באוגוסט 1970, בעיירה ריינברג, הממוקמת מרחק מחצית השעה מדיסלדורף שבגרמניה המערבית דאז. שם היא גדלה, כבת בכורה מבין ארבעת ילדיהם (סטפן, 34, אן קרולין, 31 ואנדראס, 24) של היינץ, עורך דין מצליח וגורדון, עקרת בית.
בריאיון שהעניקה בשנת 1996 למרווין רוטשטיין, כתב המגזין סיגאר אפיסיאונדו, תיארה שיפר את משפחתה כבית חם מהמעמד הבורגני. "היה זה בית תומך עם חיי משפחה פעילים", סיפרה. "למרות שאבי היה עסוק מאוד בעבודתו, הם תמיד תמכו בנו. במיוחד אמי. היא הפכה לגיבורה של המשפחה, בגלל הידע הרחב שלה, ועזרה לנו בהכנת שיעורי הבית".
שיפר לא התבלטה לטובה בתיכון או לפחות כך העידה על עצמה. "הייתי רזה מדי, גבוהה מדי ועשירה מדי", היא מנתה את התכונות שמעולם לא זיכו אותה בתואר מלכת הכיתה, ושבגללן היו כאלה שאף התנכלו לה וצחקו עליה. "משום שהייתי מאוד גבוהה - הייתי ביישנית מאוד", סיפרה לרוטשטיין. "לא רציתי שיבחינו בי.
"היתה כלפיי גם קנאה מאוד גדולה, כיוון שהגעתי ממשפחה ידועה בעיירה. לאבי היו ארבעה אחים, וכולם היו מוכרים ומצליחים. גדלתי בבית גדול, הוריי נסעו במרצדס והם לא היו צריכים לדאוג לפרנסתם, אבל כל מה שרציתי היה להיות כמו כולם.
"לפעמים, כשהייתי מגיעה לבית הספר בבגדים יפים אנשים היו משדרים לי תחושות קנאה. מעולם לא רציתי להיות מרכז תשומת הלב, ולכן במשך תקופה ארוכה הפסקתי ללבוש בגדים חדשים. אמא שלי לא הבינה אותי ואמרה: 'את בחורה יפה, למה שלא תתלבשי בהתאם?', אבל כל מה שרציתי ללבוש ולנעול זה רק ג'ינס ונעלי טניס".
למרות רגשי הנחיתות שהיא מתארת, שיפר לא חשבה פעמיים כשפגשה במועדון ריקודים בעיר דיסלדורף את סוכן הדוגמניות מישל לבאטון מסוכנות הדוגמניות "מטרופולין". היא היתה אז בת 17, ולבאטון חיפש פנים חדשות לסוכנות.
"הייתי בטוח שהיא חושבת שאני מנסה להתחיל איתה, אבל החלטתי לא לוותר", סיפר בריאיון. כמה ימים מאוחר יותר נפגש לבאטון עם אמה של שיפר, שהסכימה שבתה תדגמן, זאת בתנאי שתסיים את שנת הלימודים האחרונה שלה.
שיפר סיימה את לימודיה והגיעה לפריז, שם החלה את הקריירה שלה עם שתי עבודות שהעניקו לה הכרה בינלאומית: שער לגיליון ינואר 1988 של מגזין האופנה הצרפתי אל, וקמפיין למותג הג'ינס האמריקני "Guess" שהושק ב-1989 והפך אותה לכוכבת גם בארצות הברית.
הפריצה המטאורית הזו לא מנעה משיפר להמשיך להאמין כי היה זה רק המזל שהאיר לה פנים. "חשבתי שזו היתה טעות לבחור בי כדוגמנית", התוודתה באותו ריאיון לסיגאר אפיסיאונדו. "למה לבחור בי ולא בבנות אחרות מבית הספר שלי, שלטעמי היו יפות יותר?
"חשבתי שאהיה בפריז שנה, אשפר את הצרפתית שלי ואחזור הביתה, אבל היה לי מזל. היתה לי נקודת פתיחה טובה, כי המשפחה שלי היתה מאחוריי ולא עשיתי את זה בגלל הכסף, אלא בשביל ליהנות. לכן אני חושבת שתמיד פניתי לעשות את הדברים הנכונים".
למשמע הסכריניות הנשפכת מפיה של שיפר, קשה שלא לתהות בקול רם אם לא מדובר בסך הכול בחלק נוסף בתדמית היפהפייה לכל המשפחה שהיא השכילה לפתח. בדיעבד, היתה זו תדמית משתלמת אשר רק חיזקה את מעמדה ברחבי העולם.
כולם אהבו לחבק אל חיקם את הבלונדינית ארוכת השיער ותכולת העיניים, בעלת המראה הנוח לעיכול או, כפי שתיארה אותה לפני כשנתיים כריסי איליי, כתבת האובזרבר הבריטי, כבעלת לוק איקוני המשלב בין בריז'יט בארדו לבובת ברבי. במילים אחרות, דמותה של שיפר מאגדת תחת קורת גג אחת תשוקה ותמימות, ילדותיות ונשיות מתפרצת ומשפחתיות ומיניות.
היא משמשת מושא הערצה של נערות צעירות בגיל העשרה, שחולמות להיות היא, כמו גם של גברים, שמפנטזים על אישה מסוגה. לא מפתיע אם כן שבשיא תהילתה השיקה חברת ברבי בובה בדמותה, לבושה בשמלת ערב כסופה ובעלת שיער בלונדיני ארוך ומבע אטום, שתי טיפות מים המקור.
כשהיא מצוידת בתדמית "חביבת הקהל", כבשה שיפר את העולם. בשנת 1992 היא חתמה על חוזה לעשר שנים עם חברת רבלון, ששילמה לה שישה מיליון דולר לשנה; בין השנים 2002-1997 היא שלשלה לכיסה 60 מיליון פרנק (אז 37 מיליון שקל) עבור קידום סדרת המוצרים אלסב של חברת לוריאל בשנת 1993 היא פרסמה לצד מיקי מאוס את חברת פפס" בתמורה לשני מיליון דולר; ובשנת 1998 נפרדה חברת "סיטרואן" משלושה מיליון ליש"ט (כ-27 מיליון שקל) לטובת השתתפותה של קלאודיה בסרטון פרסומת למכונית מדגם קסארה.
כל זה עוד לפני שחישבנו את הכנסותיה מימי הצילום הרבים שעשתה למותגי אופנה - המוערכות בכמאה אלף דולר ליום - ומרשת בתי הקפה העולמית פאשן קפה, אותה הקימה שיפר בשנת 1995 יחד עם נעמי קמפבל, כריסטי טרלינגטון (שפרשה מאוחר יותר מהעסק בשל "חילוקי דעות מקצועיים") ואל מקפירסון. הסניף הראשון של הרשת הוקם בניו יורק, ובעקבותיו נפתחו כעשרה סניפים נוספים ברחבי העולם.
שיפר מעולם לא חשפה את סך הכנסותיה, אך, כאמור, אנליסטים כלכליים טוענים כי היא צברה הון של מאות מיליוני דולרים. בשיא תהילתה כונתה בעיתונות: "הקופה הרושמת". "היא אחת מנשות העסקים הכי ממולחות בתעשיית הדוגמנות", אבחנה אותה בשנת 1995 נטלי נאש, כתבת הניו יורק טיימס. "זאת לאור השילוב המנצח של ריכוז ורצינות בהתנהלותה".
באותה כתבה הוסיף לאגרפלד כי "קלאודיה היא דוגמנית רצינית ועובדת, כמו מכונה גרמנייה. ברור שהיא אוהבת לעבוד ואוהבת את העבודה שלה, ולכן היא ממריאה לגבהים". שיפר מאשרת: "עשיתי בחירות נכונות", סיפרה לפני שנתיים בריאיון ל"לאישה".
"לאורך כל השנים לא בחרתי את העבודה לפי הכסף. דוגמניות רבות רואות רק את ההצלחה המיידית ולא מתכננות את הקריירה שלהן לטווח ארוך. אני לא הייתי כזו".
באוקטובר 1998, 11 שנה אחרי שהתגלתה, החליטה שיפר לבשר לעולם על פרישתה מהמסלול ובכך זעזעה את תעשיית האופנה. במסיבת עיתונאים שכינסה באותו חודש, במהלך שבוע האופנה במילאנו, הכריזה: "אני עייפה מהתצוגות. גדלתי כבר, והיום אני רוצה לעשות דברים חדשים. מלבד זאת, התברר לי שמפרסומות אני מרוויחה הרבה יותר מאשר מצעידה על המסלול".
שיפר עמדה בהכרזתה בקושי שנה, למעשה עד אוקטובר 1999, עת הופיעה על המסלול של בלמן, אשר מעצב הבית שלו, ז'יל דופור, היה בעברו יד ימינו של לאגרפלד בשאנל. את חזרתה למסלול תירצה שיפר כמחווה חד פעמית לחבר טוב, אשר היה לה כאח לאחר שעבדו יחד במשך שנים בשאנל.
שיפר מעולם לא חזרה למסלול בתדירות שבה נהגה לחרוש אותו בעבר, אך היא המשיכה להצטלם למותגי אופנה, כמו מנגו (החל מסתיו-חורף 1992-1991 שימשה שמונה עונות רצופות כפרזנטורית, וחזרה לתפקיד בסתיו-חורף 2005-2006).
בתחילת שנות האלפיים מחיריה של שיפר בבורסת הדוגמניות צנחו פלאים ולראיה, בשנת 2001 היא ניאותה להיגרר ללבנט לטובת צילומי קולקציית אביב-קיץ 2002 של הוניגמן וצילומי פרסומת לבירה גולדסטאר. שתי עבודות, אשר ללא ספק, קטנות למידותיה של סופר מודל.
"נורא התרגשתי לעבוד מולה", משחזר צלם האופנה רון קדמי, שצילם אותה לקמפיין של הוניגמן. "זאת היתה הפעם הראשונה שצילמתי סופר מודל. למרות שהיא הגיעה לסט עם שומרי ראש שמחכים לה בכניסה לחדר האיפור, היא היתה מאוד מקצועית, מהירה יותר מהמנוע של המצלמה שלי. בדקה אחת היא נותנת לך 30 סוגים של חיוכים, מה שאף דוגמנית אחרת שעבדתי איתה לא יודעת לעשות".
"היא היתה סופר מקצועית", מוסיפה מעצבת האופנה ירדנה זיו מהונגימן. "ולמרבה הפלא, היא גם היתה מאוד סימפטית ואדיבה. היית יכול לצפות מפרסונה במעמדה שתחזיק מעצמה ותהיה קרה אל הסביבה, אבל ההפך הוא הנכון".
למה בחרתם דווקא בה? הלוא שיא תהילתה כבר היה מאחוריה.
"היינו לפני פריצה מחודשת ורצינו דמות בינלאומית. התלבטנו בינה לבין לינדה אוונג'ליסטה, והפור נפל על קלאודיה. ישראלים מאוד אוהבים אותה, אולי כי היא בלונדינית. אחד השיקולים היה שהיא עדיין דוגמנית שמדברים ומרכלים עליה".
זיו כנראה מתכוונת לרומנים המתוקשרים ששיפר ניהלה, אשר שטפו את העיתונות הצהובה הבינלאומית לאורך כל הקריירה שלה ובעיקר בשיאה. עד עצם היום הזה ממשיכים הצהובונים לתהות האם הרומן שניהלה עם הקוסם האמריקני דיוויד קופרפילד בין השנים 1999-1993 היה אמיתי או שמא מדובר בתעלול יחצני.
בכתבת תחקיר שפרסם השבועון הצרפתי פארי מאץ' ביולי 1997 נחשף כי הרומן הלוהט היה לא יותר משותפות כלכלית המעוגנת בחוזה בין השניים, אשר נועדה לקדם את הקריירה של קופרפילד באירופה ושל שיפר בארצות הברית.
"ייתכן שסיפור האהבה בין השניים אמיתי", טען המגזין, "אבל הם לא מפסיקים לשקר בנוגע לסיבות החיבור ביניהם. הדבר הזה מטיל צל כבד על הרומנטיקה הטהורה שהם מנסים להציג".
בריאיון שהעניקה באוגוסט 2000 למגזין הגרמני שטרן, הכחישה שיפר את השמועות כי היחסים היו אינטרסנטיים: "אם הייתי יוצאת עם גברים אחרים, צלמי הפפראצי שרדפו אחריי כבר היו מבחינים בכך", טענה . "מלבד זאת, אתם באמת חושבים שהייתי שש שנים עם גבר ולא קיימתי איתו יחסי מין?".
השניים התארסו בשנת 1998 אך מעולם לא נישאו. דפוס דומה היא ניהלה גם עם המיליונר הבריטי טים ג'פריס, פלייבוי בריטי שניהל בעברו מערכות יחסים גם עם קיילי מינוג ואל מקפירסון. השניים החלו להתרועע במחצית השנייה של 1999, אך נפרדו כעבור שנה.
גם הפעם נגמר הסיפור בטבעת אירוסים משובצת יהלומים, אבל לא בחתונה. רומן מתוקשר נוסף ניהלה שיפר בשנת 1992 עם הנסיך אלברט ממונקו.
לפני כחמש שנים היא נישאה למפיק הקולנוע הבריטי מתיו ווהן (לוק סטוק ושני קנים מעושנים), עימו היא מתגוררת בדירת גג בלונדון יחד עם שני ילדיהם: קספר בן הארבע, וקלמנטיין בת השנתיים.
"כל סדרי העדיפויות שלי השתנו מאז הנישואים והלידה", סיפרה ללאשה. "המשפחה והילדים נמצאים במקום הראשון. אני משתדלת לישון תמיד בבית. מאז שקספר נולד, לי ולבעלי יש כלל ברזל: אנחנו לא עובדים בסופי שבוע, אלא מקדישים אותם לילדים. אני לא אומרת שהקריירה לא חשובה לי, אבל אין לי יותר התלבטויות מה בא היום במקום הראשון".
זאת גם הסיבה לכך ששיפר ויתרה על קריירת המשחק המקרטעת שניסתה לנהל. בעבר הופיעה בתפקידים קטנים בסרטים זולנדר (2001), ריצ'י ריץ' (1994), סיוט לרצח (1997), אהבה זה כל הסיפור (2003) ואחרים, אך לרוב זכתה לביקורות צוננות.
"כדי להיות על הסט אני נדרשת להיעדר מהבית לפחות שלושה חודשים", הסבירה בריאיון לאובזרבר. "והיום אני מעדיפה לא להתרחק ממתיו או מהילדים. אולי פעם, כשיציעו לי משהו מאוד מיוחד שלא אוכל לסרב לו, אעשה זאת. אבל עד אז, אני מעדיפה להיות רעיה ולגדל את שני הילדים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
