סינגולר
יובל בנאי מפרק את אחת התקופות הקשות בחייו עם שיר חדש מאלבום חדש, איתי פרל עושה מחווה מקסימה לאלון אולארצ'יק ומלכת הפלקט מארחים את אביב גפן רק בכדי להישמע כמו "מטרופולין". וגם: מאור פיניה ו-dub l.f.o
קצת כמו רמי וריטה, גם הפרידה של יובל ואורלי (זילברשץ) בנאי יכולה הייתה להפוך אירוע חדשותי ומטלטל. אלא שבעוד שהזוג לבית קלינשטיין נצץ תמיד באור יקרות מעל כל מדור רכילות, הבנאים (והעניין הזה מאפיין את המשפחה כולה) שמרו על פאסון מרשים והדיחו את רגליהם מהביצה הגועשת. עכשיו, כשלבנאי
התשובה לשאלה הזו מתחלקת לשניים: מן הצד האחד אין ספק שבנאי עושה כאן פניית פרסה, כשהוא משאיר את כל להיטי האיצטדיונים שאפיינו אותו בתקופת "סלקום את משינה" מאחור. החזרה שלו לאגף האקוסטי(השיר הזה נשמע כמו הקלטה חצי אפויה, דבר הגיוני ביחס לכך שעדיין לא יצא כסינגל מוסדר) מסמנת באופן מובהק את הניסיון שלו ליצור שיר קטן שידבר על תהליכים גדולים.
גם הטקסט, שמפנה גב לציניות והשנינות המוכרת, מעביר כאן תחושה של חשיפה מקסימלית. "נולד מחדש- מתוך רעידת אדמה" הוא שר על רקע של פריטת גיטרה עדינה. כמעט שאפשר לשמוע את השבירה. את רגעי הבהייה בתקרה. את היאוש שמביא איתו נחמה קטנה. שמתפוגגת. יובל בנאי חוזר עם שיר אחר לגמרי.
מילים ולחן: יובל בנאי
הקשיבו כאן ל"הדממה"
"פרח נתתי לנורית" הוא אחד משירי הילדים הכי יפים שנכתבו אי פעם בעברית. שיר שמתחיל עם מחווה לשיר הזה יכול להיות או "שיר ממש טוב" או "שיר ממש רע". למה? כי כאשר אתה נתלה באילנות גבוהים שכאלה, ראוי לך שתדע להשלים את המשפט ההוא בצורה יצירתית. אחרת, יש מצב שתדרדר למדור סקירת סינגלים, שם עלולים לטפל בך באופן אגרסיבי משהו.
האמת, צריך להוריד את הכובע בפני פרל על המאמץ וההשקעה. "ילד טוב" הוא אולי לא השיר הכי מעניין שנכתב כאן לאחרונה, אבל בתור מחווה לאלון אולארצ'יק (שהפיק כאן את כל העסק) זו יצירה שלמה ומקסימה למדי. כבר בהגשה הקולית של פרל (עם הפרייזינג והבריטון) ניכרת קריצה אמיתית לדמות האב, שידוע בליצנות האינהרנטית שלו. כשמגיעים לפזמון, ו"ילד טוב" הופך לאלמנט חוזר, קשה שלא להיזכר ב"ילד מזדקן".
באותו הרגע הופכת העיסה המוזיקלית הזו לעניין די משעשע. אחרי הכול, לא בכל יום המנטור שלך בא לנגן איתך באס ולהפיק לך אלבום. כשנס כזה כבר מתרחש, כיף לצאת ממנו בטוב. פרל, יכול לרשום לעצמו שתי נקודות בגזרה הזו. בתקווה שבפעם הבאה הוא ינסה לחזור ולהיות מקורי.
מילים ולחן: איתי פרל
ברק גביזון, האיש שמנהל את "מטרופולין" עם עופר מאירי, ומי שמנהיג את "מלכת הפלקט" עשה צעד יפה השנה כשהוציא את "אח יפני". הביקורות חיבקו, הרדיו שיגר את "מיליון פעם" לטופ ליסט ובאופן כללי המשימה הוגדרה כהצלחה. "מאבדת את הראש" שמגיע מתוך אותו אלבום נשמע כמו המשך ישיר ללהיט ההוא אך הטוויסט מגיע דווקא מכיוון הרמיקס שבוצע על ידי חבר קרוב שעונה לשם אביב גפן.
הקטע המשעשע בכל הסיפור הזה קשור למערכות הסאונד שחובקים האלבומים הללו. בעוד שמאירי עבד עם גפן על אלבומו האחרון ("זה הזמן") ויצר לו תבניות מוזיקליות מובהקות, עבר מאירי ל"מטרופולין" שם נוצר מישמש שהופק ברמה גבוהה במיוחד (גם אם מנוכרת מעט). השילוב של גביזון עם גפן כאילו עוקף את מאירי אך בסופו של תהליך, התוצאה נשמעת, מרגישה וטעימה בדיוק כמו עוד שיר של "מטרופולין": קצת מוזר, קצת מיותר.
מילים ולחן: ברק גביזון
אם כל הקושי שיש לי להודות בכך, נראה שמערכת הסינון הציבורית שמופעלת ב"כוכב נולד", בכל זאת מתפקדת בדרך זו או אחרת. אם לדייק את הדברים, עצם העובדה שמאור פיניה לא הגיע לקו הגמר של כוכב נולד 4 היא בגדר נס שיש להודות לו ליושב במרומים. שכן, אם הסינגל הזה היה יוצא לאחד משלושת הפיינלסיטים בתוכנית, באמת שאפשר היה לסגור את הבאסטה וללכת לישון.
"עד אליי" מכיל את כל מה שמעצבן בפופ הים תיכוני. הלחן של יוסי גיספן (שעובד בשוטף עם כל הביג שוטס) נשמע כמו שאריות מהלאנצ' של אביבה אבידן, המילים ("קר לי בנשמה, הלב רועד מפחד") מעלות אסוציאציה של רגב הוד במקלחת והעיבוד המוזיקלי לוקח את כל הטריפ הזה למקום רע עוד יותר. קשה להאשים את פיניה בכל הסמטוחה הזו. הוא פשוט הגיע לשיר ואת זה הוא עושה די בסדר. הבעיה היא לא אצלו.
מילים: יוסי גיספן לחן: עדי לאון
ישי שירים שפועלים עליך כמו טיל מונחה. שגר ושכח. הכנסת למערכת ומעתה והלאה התגובות שלך הופכות לא רצוניות. "Move!" הוא ללא ספק אחד כזה ולו בשל העובדה שהוא מכיל את כל מה שנכון ברצועות ג'אנגל -דאב מסוגו.
חיים לרוז הפיק לחבורה האנרגטית הזו (שהייתה להקת הבית בג'ה פן ז"ל) פצצת מצרר שתוקפת בכל החזיתות. הדראם אנד בייס מקפיץ לך את הקיבה בזמן שהתחת הלך לאיבוד איפשהו בעשרות הבי.פי. אמים שמפוזרים לכל אורך הרחבה. באמת שחבל להרחיב סתם. פשוט תשמעו ותפנו מקום בחדר. יהיה לכם כיף.
נא להמתין לטעינת התגובות
