ואין סופגניות אחרי הסרט
גם ככה הילדים שובתים: נכון שזו סיבה טובה ללכת איתם לקולנוע? ניב שטנדל משמש כמצפן הזהב שלכם לחנוכה ומארגן לכם את מה שאתם רוצים ללכת לראות ביחד איתם. לא הכל מאוד חינוכי
מי
מה: ג'יזל, נסיכה וולט-דיסנית ארכיטיפית (ומאוירת ביד אמן), מושלכת בליל כלולותיה אל באר משאלות מכושפת שבקצה השני שלה מצוי הדבר הכי רחוק מעולם האגדות המתוק והקסום – מנהטן. זרוקה בשר ודם (בשרה הצחור של אדאמס) בעיר המנוכרת והקרה, מוצאת ג'יזל קצת חום בחיקו של אב חד הורי (דמפסי), בעוד נסיך חלומותיה (מרסדן) ואמו החורגת (סרנדון) דולקים בעקבותיה.
איך: "מכושפת" זה מה שקורה כשדיסני מתאהבים בבדיחות על חשבונם ב"שרק". הטריק – לקחת את הדמויות הדיסניות הקלאסיות ולהשליך אותן לעולם האמיתי כמו בריאליטי אכזרי במיוחד – חביב להפליא ועתיר פוטנציאל, אם כי הבמאי קווין לימה והתסריטאי ביל קלי לא
ביקורת על הסרט
מי:
מה: ג'רי הוא בארי, דבורה ממין זכר שיוצא את הכוורת ומגלה את המין האנושי, על צדדיו היפים (זלווגר) והפחות יפים (גזילת דבש, כמו כל משאב טבע זמין אחר). ג'רי היה מסתפק בהערה סרקסטית. בארי יוצא למלחמה.
איך: בכפוף להנמכה דרסטית של רף הציפיות, "כוורת בסרט" מתגלה כסרט מענג למדי, רצוף בבדיחות ובהברקות מילוליות (שבוודאי יחרבו בדיבוב) ו-ויזואליות, ולא מעט הדים ל"סיינפלד". לא, זה לא "סיינפלד". זה ה"עבודת נמלים" של ג'רי. וזה חמוד, משעשע, מתוק מדבש, ואפילו עטוף במסר אקולוגי אופנתי ובמסר חברתי שכל קשר בינו לבין סיינפלד הדמות מקרי בהחלט.
ביקורת על הסרט
מי:
מה: חלקה הראשון של טרילוגיית "חומריו האפלים" על פי ספריו של פיליפ פולמן, שאמורה למלא את החלל שהותיר בליבנו (ובכיסי המפיקים) "שר הטבעות" – וכשל למלא "נרניה" – מגולל את סיפורו של יקום מקביל לזה שלנו, בו מסתובבים "דמונים" פרוותיים, דובי קוטב ששים אלי קרב, ומצפן זהוב אחד שיודע לענות על כל שאלה. ביקום הזה יוצאת ליירה (ריצ'ארדס) להציל את חבריה הילדים החטופים מפני המגיסטריום, ממסד דתי אפל ומסואב.
איך: "מצפן הזהב" רוצה להיות "שר הטבעות", אבל הוא הרבה יותר קרוב ל"נרניה". הבמאי כריס ווייץ וויתר מלכתחילה על התמאטיקה האנטי-דתית של הסרט (כדי שלא לפגוע בסיכוייו המסחריים), ונשאר עם סרט פנטזיה שקצת גדול עליו. הילדים צפויים ליהנות מהצפלינים, הדמונים המדברים וקרבות הדובים, אבל מי שחושב שליהוקם של איאן מק'קלן וכריסטופר לי (בתפקיד קטן) לסרט אחד מבטיח קאמבק פנטסטי עתיד להתאכזב.
ביקורת על הסרט
מי:
מה: אם כבר דובי קוטב, למה לא ללכת על הדבר האמיתי? ב"עולם גדול מופלא", שהוא פחות או יותר גרסת ה"בסט-אוף" של סדרת הטלוויזיה האולטרה-מוערכת של הבי.בי.סי "עולם מופלא", תמצאו לא רק דובי קוטב שנלחמים לא על דמונים ומצפני זהב מטופשים אלא על קיומם, אלא גם פילים נודדים במדבר, ציפורי גן עדן במפגני חיזור מרהיבים, לווייתני ענק במסע לאנטרקטיקה ועוד ועוד מן היפות והמופלאות שבחיות תבל.
איך: מה נאמר? גדול ומופלא. זה אמנם רק תקציר, שכולל רק נתחים מעוררי תיאבון (רוצו להשלים צפייה בסדרה הטלוויזיונית!), אבל זה עדיין תענוג צרוף לראות את האימג'ים המרהיבים של בעלי החיים והטבע על המסך הגדול. אם אתם מחפשים לתת לילדים שלכם בחנוכה הזה בחבילה אחת גם בידור, גם תרבות, גם טבע, גם חיות, גם חינוך סביבתי וגם לא להרגיש לחלוטין עבדים נרצעים של אלוהי המסחר האמריקאי – צאו וראו את העולם הגדול המופלא שמסביבכם. ואם לא – לפחות צפו בגרסה הקולנועית שלו.
מי
מה: ילד פלא מוזיקלי יתום (היימור), פרי אהבה בת לילה שנקטעה בצליליה הראשונים בין צ'לנית יפהפיה (ראסל) לרוקר כשרוני (ריס מאיירס), יוצא מבית היתומים ומתגלגל ברחובות ניו יורק בחיפוש אחר הוריו, מסע מוזיקלי שנמתח ממקלט הכישרונות של ה"וויזארד" (רובין וויליאמס) – בעל הדמיון המפתיע לזה של צחי גראד ב"מישהו לרוץ איתו" – דרך כנסיה שחורה, ועד לכיתות האליטיסטיות של ג'וליארד.
איך: לא עין אחת ולא שתיים נצפו דומעות במהלך ההקרנה של "ריקוד לאור ירח" (אל תשאלו אותי למה בדיוק). זו אגדה חביבה, עיבוד מוזיקלי ל"אוליבר טוויסט", עם טונות של קיטש אבל גם עם קצב וגרוב (לרגעים), ובסך הכל התוצאה היא פנטזיה סכרינית, מלאת תום, לא מזיקה במיוחד, ראויה לצפייה משפחתית, שבוודאי תקרוץ לכל הורה שרוצה לראות את הילד שלו מתאמן קצת יותר על הפסנתר.
מי:
מה: מיוזיקל שנתפר על פי ספר השירים הענק של הביטלס, ומגולל, בין "Hey Jude
" ל"Lucy in the Sky with Diamonds", את סיפור אהבתם של ג'וד ולוסי, ממספנות ליברפול האפורות דרך רחובות גריניץ' ווילג' הפסיכדליים ועד שדות התות הנצחיים של ווייטנאם, בקיץ המיתולוגי ההוא, שכל מה שהיה צריך בו זה אהבה.
איך: הבימוי רב ההשראה של טיימור ("פרידה") והשירים הנשגבים של הביטלס מצליחים להתגבר על העלילה הבנאלית, המבורדקת, המפורקת ורצופת הקלישאות, ולהפוך את "מעבר ליקום", חרף מגרעותיו הרבות, למסע קסם מסתורי במיוחד. אם נגזר עליכם לקחת את הילדים למיוזיקל בחנוכה, האם אתם באמת עדיפים שיהיו אלו שירי הפסטיגל, ולא אלו של פול מקרטני וג'ון לנון?
ביקורת על הסרט
מי:
מה: ה"300" של החנוכה הזה הוא עיבוד מרהיב למיתוס העתיק מכולם על הלוחם הנורדי האגדי בייוולף (ווינסטון) שלחם בשד גרנדל, מיתוס על גבורה ותהילה שהופך תחת מקלדתם של רוג'ר אייברי ("ספרות זולה") וניל גיימן ("אבק כוכבים") למיתוס של שקר וזיוף.
איך: אין מה לומר – כסרט אקשן, "בייוולף", בוודאי בגרסת התלת-מימד שלו, פשוט מפיל את הלסת לרצפה. רוברט זמקיס מביא כאן לשיאים חדשים את טכנולוגיית ה"לכידת תמונה" בה השתפשף ב"רכבת לקוטב", והתוצאה מרהיבה. אפשר להתווכח על איכויותיו הסגוליות של "בייוולף", אבל קשה להתווכח עם החוויה המסעירה שהוא מעניק.
ביקורת על הסרט
מי: "תפוס ת'גלים", "ממלכת טראביתיה", "יצאת כריש", "רטטוי", "אבק כוכבים", "בראץ", "כיפה אדומה – הסיפור האמיתי", "משפחת סימפסון – הסרט".
מה: שפע סרטי ילדים שנשארו כאן עוד מחגים קודמים ומחולקים כשאריות להורים שצריכים למלא את ימי חופשת החנוכה של ילדיהם בתוכן ויזואלי.
איך: איך מה? "תפוס ת'גלים" מגניב, "כיפה אדומה" חביב, "ממלכת טראביתיה" משמים, "רטטוי" מפעים, "יצאת כריש" ילדותי, "אבק כוכבים" אגדתי, "בראץ" לילדות, "ומשפחת סימפסון" לא עושה בושות.