דבורה בארון
איפה הבטלנות, הציניות, הלעג לחברה, ואיפה המסר הסביבתי נוטף הדבש שממתין בסיומה של "כוורת בסרט" של ג'רי סיינפלד? אף שמדובר במוצר חיובי, זה פאקין סיינפלד. ניב שטנדל מצפה ליותר
כמו בסדרת הטלוויזיה – וההשוואות במקרה זה הן בלתי נמנעות כמעט – גם "כוורת בסרט", סרטו החדש של סיינפלד, מבקש לתקוף באופן משעשע את ההתנהגות האנושית. בסדרה נהג סיינפלד לבקר בציניות, בארסיות ובסגנון מתוחכם את ה"כלום" האנושי, אותו אוסף מצטבר של התנהגויות יומיומיות, טריוויאליות כמעט, שהפכו תחת אור הזרקור הבלתי מחמיא שהפנה אליהם סיינפלד למעשים ביזאריים, מכוערים ונלעגים. "כוורת בסרט" מבקש לעשות זאת באופן פשוט יותר, אף גם עקיף יותר – באמצעות אלגוריה.
בארי ב. בנסון, דבורה ממין זכר שעומד להפוך מנער לבוגר ולקבל על עצמו תפקיד במערך הסדור והמתוקתק של ממלכת הדבורים, יוצא מן הכוורת ביחד עם חבורת הטייסים המוצלחת (שאחראית על ליקוט הצוף והאבקת הפרחים), מגלה את העולם האנושי הגדול ומתאהב בו. וליתר דיוק – הוא מתאהב בה, ב-ונסה בלום (רנה זלווגר). בעוד הוא נסחף בפנטזיות משוללות היגיון על רומן אפשרי עם בת חוה המתוקה, הוא מגלה את הכיעור האנושי במלוא רשעותו הקפיטליסטית; בני האדם, מסתבר, שודדים את הדבש אותו מייצרות הדבורים, ועוד עושים ממנו כסף. בארי יוצא לקרב, ומוביל תביעה ייצוגית חסרת תקדים של הדבורים נגד המין האנושי (וגם נגד איקונות כסטינג ופו הדב), בעבור גזילה. מאז משפטם של ארבעה ניו-יורקרים מיזנטרופיים בלאת'אם, מסצ'וסטס, בעוון הפרת חוק "השומרוני הטוב", עוד לא היה משפט שערורייתי שכזה.
למטה: הטריילר של הסרט
יותר מכל, נראה "כוורת בסרט" כאחיו המפוספס (בפ' דגושה) של "עבודת נמלים". שוב סרט אנימציה, שוב מבית דרימוורקס, שוב עולם חרקים מאורגן להפליא ופרט אחד שנלחם על חירותו, שוב קומיקאי יהודי נוירוטי נחשב בתפקיד הגיבור. ההשוואה הזו, לא פחות מההשוואה ל"סיינפלד", אינה מחמיאה ל"כוורת בסרט". "עבודת נמלים" ניצל היטב את הפרסונה הנוירוטית של וודי אלן, למן סצינת הפסיכולוג המבריקה בפתיחה, והתמה המרכזית שלו – מאבקו של היחיד בחברה – היתה מקורית פחות, אך הועברה באופן מחוכם הרבה יותר, במשל חברתי אנטי-קומוניסטי מבדר. שלא לדבר על כך ששרון סטון וסליי סטאלון לוקחים את רנה זלווגר ומתיו ברודריק.
סיינפלד בוחר, בדרכו הייחודית, במסלול האקולוגי האופנתי, כשהוא מקים את הטבע על האדם המנצל את משאביו לצרכיו בלי טיפת מוסר, הגינות או אחריות סביבתית. התוצאה מהנה, אך נעדרת את התנופה המוספת ממנה נהנה "עבודת נמלים". בעוד ניתן היה לקבל את "עבודת נמלים" כאחד מנאומי התוכחה המצחיקים של וודי אלן, "כוורת בסרט" נראה כמו תוצר
"כוורת בסרט" בוודאי אינו אחד התסריטים המבריקים שכתב סיינפלד, ואף לא אחד המצחיקים שבהם (הוא נכתב במשותף עם שניים מתסריטאי "סיינפלד", ספייק פרסטן ואנדי רובין, ועם בארי מרדר). אבל הוא עדיין שנון, חביב להפליא, ואפילו מעורר במידה רבה געגועים לג'רי וחבורתו (עניין שאפשר לפתור כמובן בקלות עם זפזופ מקרי ל"ביפ"). אפשר לזהות כאן את טביעות אצבעותיו של סיינפלד: השימוש הרפטטיבי במושג מסוים במהלך שיחה; המשחק המלאכותי והמוגזם; ההמצאות המילוליות ומשחקי המילים (שרבים מהם, לרבות שם הסרט – Bee Movie – הולכים לאיבוד בתרגום או בדיבוב); המחוות הקולנועיות; אפילו ההורים של בארי (בדיבובם של קאת'י בייטס ובארי לוינסון) נראים כמו הלן ומורטי עם כנפיים. שלא לדבר על ההברקה הגדולה ביותר של הסרט – ליהוקו של פטריק וורברטון (שאולי מוכר לכם יותר כפאדי), שקן שלו (בן זוגה של בת ונסה) הוא פשוט פאדי פסיכוטי.
אבל "כוורת בסרט" גם עתיד לגלות דברים חדשים על מי שחשבנו שאנחנו מכירים כל כך טוב. איפה הבטלנות של סיינפלד, הציניות, הלעג לחברה, ואיפה המסר הסביבתי/חברתי נוטף הדבש שממתין בסיומה של אגדת הילדים הזו? איפה האדם המתנשא, הציניקן, שמגביל עצמו לחברתם של שלושה מיזנטרופים כמוהו, ואיפה הדבורה החיונית, טעונת האידיאולוגיה ותחושת השליחות, שיוצאת להשיב לבני מינה את כבודם ואז להציל את העולם כולו מריקבון? כזה הוא המרחק בין "סיינפלד" ל"כוורת בסרט". המרחק בין סדרת טלוויזיה מקורית, מבריקה ושופעת רעיונות ותובנות, לבין סרט ילדים חמוד, קצת קונבנציונאלי, משעשע ומהנה. נחמד, אבל אנחנו, המעריצים המתגעגעים, נמשיך להמתין בציפייה לשובו של הסיינפלד שאנחנו מכירים. מה דעתכם על "It's a movie about nothing"?
עודף מעשרים מילה: ילדים ימותו עליו, מבוגרים ייהנו מהשנינויות וישקעו בזיכרונות. סיינפלד איבד מעוקצו, אבל נותן בשפע מדובשו.
נא להמתין לטעינת התגובות
