אח שלי גיבור
על אף שהוא גיבור בדימוס, עדי סגל נאלץ להצהיר: 'גיבורים' סובלת מתסמונת העונה השלישית כבר בעונתה השנייה, מה שהופך אותה לאחת מ"סדרות הסבבה" בלבד
"גיבורים" מבחינתי היא חלק מגל סדרות שאני אהבתי להתייחס אליהן כ"סדרות הסבבה" (כשהן עוד היו טריות). אז אם אתם חולים, בין עבודות (כלומר מובטלים) או סתם בבית - בכיף שווה להסתגר עם הטלוויזיה ולעשות מרתון של צפייה בסדרות הללו. הן מבדרות, פשוטות, מלאות בקליף האנגרז, ובהיעדר תיאור יותר טוב - זורמות. כלומר סבבה. אבל בזה זה מסתכם. אנחנו רוצים את הסדרות הללו כמו שאנחנו רוצים את הג'אנק פוד שלנו: זול, מהיר והרבה ממנו. אנחנו לא רוצים להיות שבעים, אנחנו רוצים להתפוצץ. אנחנו לא מסוגלים להמתין ולראות את הפרקים של הסדרות הללו באופן שבועי, אנחנו רוצים אותם בבום חד-פעמי.
כאן נמצא ההבדל בין סדרה שהיא "סבבה" לסדרה שהיא מעולה. סדרות שהן סבבה, ממכרות ומהנות, אך לא ניתן באמת לצפות בהן במרווחים שבועיים כפי שהמדיום הטלוויזיוני הקלאסי דורש מנתיניו. לא ניתן ליהנות מפרק בפני עצמו ללא הסתכלות מרחוק על כל יריעת היצירה. לא ניתן להגיד על אף פרק ב"גיבורים" ודומותיה בתור "פרק מעולה". המשכיות זה דבר חשוב בטלוויזיה, אך במקרה של "גיבורים", הסדרה נשענת על המכלול במקום על הפרט. זה אולי עבד לאורך העונה הראשונה, אבל אותה הישענות פועלת לרעתה בעונתה השנייה, כאשר פרק משעמם אחר פרק משעמם מפילים את קוביות הדומינו. ובדיוק כאן הסיפור מתחיל להתפורר.
למטה: מתוך "גיבורים, עונה II"
העונה השנייה מתרחשת ארבעה חודשים לאחר פרק סיום העונה הראשונה. אותו פרק שלקח עונה שלמה וסיכם אותה בסיום הכי לא מספק בתולדות הטלוויזיה (מישהו יכול להגיד לי למה לעזאזל נתן היה צריך לעוף עם פיטר?!). מר בנט ומשפחתו ערקו לחיי פרברים משעממים, הירו מסתובב לו ביפן במאה ה-17 (אך כיאה לאמריקנים שונאי הכיתוביות, הוא מוצא במהרה שותף דובר אנגלית), נתן ששרד את ההתאבדות שלו (החלטה תסריטאית שעלולה להפיל את השביתה) הפך לבטלן, מאט שרד, מוהינדר מרגל ב"חברה", סיילר איבד את כוחותיו (וזכה בתפקיד ב"מסע בין כוכבים") ופיטר איבד את הזיכרון והפך לאירי שתיין.
אז אחרי שההתלהבות הראשונית של החזרה שוככת, ומגלים במהרה שדי איפסו את כל הדמויות בלי לעשות שום דבר אמיץ במיוחד (DL כן מת בסוף, נכון שאתם נפעמים?) מגלים במהרה שעדיין אין ממש עלילה לעונה החדשה של גיבורים, או לפחות עלילה שתעניין אותנו לחמשת פרקי המבוא הראשונים (ארבעה פרקי מבוא יותר מדי). עכשיו שסיילר ופיטר חזרו להיות מעפנים, אין לנו ממש כוח לעקוב אחרי הליכי החזרת הכוחות שלהם (למי יש כוח לעוד סמולוויל?), הדמויות ששרדו רק הורידו את האמון של הצופה במוות המאיים, הגיבורים החדשים גרועים במיוחד ובאמת מעניין אותנו מה קורה עם הירו בעבר? ושיקום האדם שחושב שעלילה שמתרחשת ביפן הפיאודליסטית של המאה ה-17 זה רעיון טוב לפריים טיים.
"גיבורים" פיתחה
גיבורים סובלת מתסמונת העונה השלישית בעונתה השנייה. היא משעממת, מעצבנת, צפויה ומאכזבת. היוצרים השאננים החליטו שכדי להגיע לעלילה חדשה הם יכולים לזלזל בצופה על ידי בניית פרקי הכנה סתמיים ונמתחים, וכסדרה שנשענת על עונות במקום על פרקים, קומץ השעמומונים שנוצר עד כה בעונה רק מהווה סרטן מתפשט להמשך הדרך. אפילו כניסתה של ורוניקה מארס לא תוכל להציל את הגיבורים מהפומפוזיות שלהם. ככה זה כשבונים סדרה סביב עונה, או שהכל עובד או שהכל מתפרק. ובמקרה הספציפי הזה, התפרים הגסים שהושחלו בעשר הדקות האחרונות של העונה שעברה, נפרמו בעונה השנייה. נראה שאפילו "סבבה" כבר אי אפשר להגיד בנקודה הזאת. בקושי משיכת כתף.
נא להמתין לטעינת התגובות
