האהבה שלנו אינה תלויה בדבר
הופעתו של מתי כספי בפסטיבל הפסנתר הזכירה לרומי נוימרק את החשיבות של היוצר הזה ב-DNA הישראלי - ואת החשיבות של הפסנתר ב-DNA של כל בני האדם. בקיצור, יש פה וידאו מלא ב-DNA
הנה מבט חטוף על הופעותיהם של ארצי "ג'וניור" ומתי "מייטי" כספי בערב הראשון של פסטיבל הפסנתר התשיעי:
צלם: רותם פלדנר
עורכים: שלומית חביב ואייל רותם
בשיחה שצולמה לכתבה עם בן ארצי, דקות ספורות לפני שעלה לבמה, הסביר היוצר העומד בימים אלה לפני אלבום שלישי, כיצד מצליח הפסנתר למשוך אלפי צופים ומוסיקאים לפסטיבל שנתי בן ארבעה ימים. "זו האינטימיות" ענה בן ארצי. נכון. אבל זו גם הוירטואוזיות.
אני מרשה לעצמי להוסיף כמה מילים, כצופה קבועה בפסטיבל הפסנתר, ובפסנתרים בכלל בעשרים וכמה השנים האחרונות. יש קסם בכלי האציל הזה. יש קסם שמושך את הקהל מדי שנה לסוזן דלל, ובכלל. כלי גדול, קסום, מהדהד ומלטף. שייך לאז וגם לעכשיו.
כל מי שמנגן ומפעיל את המנענעים הופך לנגד עיני ברגעים ספורים לקוסם. הלחיצה המדודה על הדוושות לרגלי הפסנתר. שתי הידיים והאצבעות הארוכות והזריזות. חלום האם הפולנייה על בן מוכשר ברסיטל, או בסלון המדוגם, מנעים את שהיית האורחים. שעות ארוכות של אימונים ומורה נוקשה עם סרגל. חד הפעמיות של המופע. הישיבה הזקופה. תנועה קצובה וכמעט בלתי מורגשת של הגוו, קדימה ואחורה. הריכוז.
כל התמונות הללו חוברות מיד שנה למרחב שבין שלושת אולמות המופע במרכז סוזן דלל בתל אביב.
שעתיים מול מתי כספי הבהירו לי איזה מקום הוא תפס ב DNA שלי, חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית שינקתי בבית. כספי בחר לשיר סדר הופעתם בתקליט את שירי שני האלבומים הראשונים שלו מאמצע שנות ה- 70. לחנים שלו למילים של אהוד מנור, חיים חפר, נתן זך, יורם טהרלב, שלמה גרוניך, דליה רביקוביץ', יעקב פיכמן, יענקלה רוטבליט ומשה טבנקין. לחנים שחגגו כבר שלושים שנות קיום בעולם שלנו. הרי זה ברור שהם גם חיים כאן באולם.
מתי כספי מופיע מאוחר מאד, השעון מראה שעה לחצות. רמז מטרים להופעה מרשימה אך גם הזויה ומנותקת. הלילה שבין שלישי לרביעי. תוספת ללוח האירועים של הפסטיבל לאחר שהכרטיסים להופעה שנקבעה מראש, ביום שישי, נמכרו כולם במהירות שיא. כמה מהר? בקצב שבו כספי אומר "ז'ורז ברסאאאאאנס".
השאנסונר הצרפתי הוזכר לפחות פעמיים אתמול בערב כמי שהעניק לכספי השראה להלחין את המנגינה הראשונה שחיבר בגיל העשרה וגם בהלחנת "אני יודע שאמות בקיץ" שכתב חיים חפר (שחגג ביום שני השבוע 83 סתווים). נראה שכספי מודע למעמדו הבלתי מעורער ביסודות התרבות שלנו, אבל חוץ מזה הוא לא שומר על כל נאמנות לקרקע המציאות ומנתר כמו טרזן בין האסוציאציות שבתוך ומחוץ לשירים. "זה מה ששמעתי ברדיו כשהייתי ילד" הוא מציג את מנגינת הביכורים שלו, שבאה לעזרו כהדרן אמש, "זה היה המכשיר היחיד שהומצא אז... הומצא.. אומצה.. סטייק.. אממ."
מזל שיש סדר ומסגרת של שני אלבומים כדי שתתאפשר הגלישה האלגנטית הזו. וירטואוזיות. "כלבלב הו בידי בם בם" של נתן זך מקבל גרסא מורחבת בת כמה דקות. אלתורים, הפסקות והרבה הומור פורצות את גבולות יכולת זמזום הקהל במקומות המוכרים. כאילו השיר מגיש לכספי סולם והוא מטפס, עולה, יורד וגולש בין התווים במיומנות. משחק את כל התפקידים בפתיחה ל"הנה הנה" מ"אלבום הפעמון" (השני שלו, שעיצב דוד טרטקובר). בעצם גם באלבומים עצמם מתי התעקש לנגן על כל הכלים. בראשון מטעמי חיסכון, בשני כבחירה אמנותית שלא מתפשרת על הביצוע המדויק ביותר שאפשר להעניק. אבל על החירות שיש לו בפרשנות שהוא מציג על בימת סוזן דלל הוא גם משלם מחיר, כספי מדלג בין הגיטרה לפסנתר לבד. בלי אף אחד.
קונצרט לאדם מסוים. פסנתר וגיטרה קלאסית. כספי מצליח למחוק בחן את השנים החמוצות האחרונות בכותרות ובבתי המשפט לטובת צלילי הנוסטלגיה המתוקה. "זה לא אקטואלי" הוא מציין בציניות-קצרה לפני שהוא מניח ידיו על הקלידים לקראת "אלוף משנה במילואים". שיר שכתב יענקלה רוטבליט "הוא מחייך אל הפקידה ברוב חיבה, מביט במיני ההדוק שהיא לובשת, קורא לה "מותק" ואומר "עשי טובה", אך מתפלא שהיא בכלל לא מתרגשת. אלוף משנה במילואים, זה קצת כואב ולא נעים, אבל כאלה החיים, אלוף משנה במילואים". על שירים אחרים הוא מרחיב יותר. "הנה שיר שכתבה לי תרצה אתר, היא הקריאה לי אותו בטלפון. ככה זה יוצרים. הכל ברגע האחרון."
אז ככה זה יוצרים. כספי הראה שמותר לקהל להשתאות גם מול ביצועים לשירים מוכרים ביותר. מתי לאחרונה זה קרה לכם בפסטיבל כלשהו?
נא להמתין לטעינת התגובות
