"אף אחד לא שיחק איתי כדורגל כשהייתי קטן"
הספר "איך נעשיתי טיפש" מציע לכם לחשוב מחדש על המרדף אחרי הידע והשכל ולהתחיל לשקול את הטיפשות. רומי נוימרק מנסה להבין מה עבר על הסופר הצרפתי מרטין פאז', ועד כמה הביקורת שלו על החברה המודרנית עדכנית
קל להרגיש שהנסיון להקביל בין אנטואן מ"איך נעשיתי טיפש", לבין הסופר עצמו מרגיז את פאז' גם בלי לשמוע את קולו או לראות את פניו, הוא כותב לי באנגלית תמציתית וזועמת: "אני מקווה שאני לא דומה לאנטואן, אבל כמובן שאני קצת כמוהו. למה את מתעניינת כל כך בביוגרפיה שלי? הספר הזה אמנם מבוסס על חיי - הסיפור שלי, המחשבות שלי - אבל הכל נוצר מחדש. זו לא עיתונאות או כתיבת זיכרונות, זה דמיון. זו עבודה קשה".
פאז' אכן עבד קשה, והקוראים זוכים להכיר באמצעותו את קרבייו ולבטיו הקיומיים של יציר דימיונו, אנטואן. הגיבור מבין שתכונותיו התבוניות מעיבות על חייו אז הוא מחליט להפוך לטיפש על אף שלל תאריו האקדמיים. האם יצליח ובמה בדיוק זה כרוך - אלו הן שאלות שלא חייבים להיאחז בהן בכוח כדי ליהנות מ- 144 העמודים ההזויים של "איך נעשיתי טיפש" בגרסתו העברית, ממש כמו שאנטואן לא מתעכב על סוגיות של מוסר וערכים אחרים בדרך שהוא סולל אל האפאטיות ואל ההעלאה במשכורת, בעזרת חבריו כמובן.
אילו תגובות קיבלת על הספר?
"יש שלושה סוגים של תגובות: מהאנשים שחושבים שהספר הוא קומדיה, שהספר הוא טרגדיה ושהספר הוא טראגי-קומי. את יודעת, זה רומן קטן... אנשים אוהבים אותו כי הוא מלא בדברים ובאנרגיה, אני חושב".
בספר השחזת תובנות חריפות על החיים בעידן המודרני, שהכל ריק ושטחי לגמרי. הייתה התרחשות מסוימת שהביאה אותך לכתוב את הביקורת הזו?
"הייתי עצוב, עני וחסר עתיד כשכתבתי את הספר הזה לפני שבע שנים. כמו כל החברים שלי. כשכתבתי את הספר הייתי מיואש למדי. אבל היה גם צחוק בחיי, זו הייתה תקופה שבין ייאוש לפנטוזים..."
ומה השתנה בחייך בשנים שחלפו מאז צאת הספר?
"כלום. כן, אני בדיוק אותו הדבר. אני עובד קשה יותר ואני מקווה שהרומנים שלי טובים יותר. הדירה שלי גדולה יותר. המחשב שלי קטן יותר והפסיכולוג שלי נעשה אישה. אבי בבית חולים. ויש לי אצבע נוספת בכף ידי השמאלית. כך שאני יכול להקליד מהר יותר".
כמו בראיון, קריצותיו השנונות והסרקסטיות מופיעות, מן הסתם, גם בכתיבתו הספרותית של פאז', אני מתנחמת ומשתדלת שלא לקחת באופן אישי את התגובות הציניות
כשאני מתעניינת לגבי תפיסתו את תפקיד הסופר כמבקר החברה בה הוא חי עונה פאז': "הספר שלי מבקר את החברה המודרנית אבל כל כך הרבה סופרים עושים אותו הדבר. זו בחירה אמנותית לא מאד מקורית ונדירה. זה כמו לכתוב ספרים על אבירים ודרקונים בימי הביניים. זו רוח התקופה. אבל בכל זאת ניסיתי לעשות זאת בדרכי, לעשות משהו מקורי, שונה ממה שנהוג בז'אנר".
בתגובה להשערתי, האם וכיצד תרמו לימודיו הגבוהים, בין היתר באנתרופולוגיה, לשיפוט החריף שהוא מבטא בספר כלפי הנורמות המערביות, מתוודה פאז': "הביקורת שלי על החברה בה אנו חיים קשורה לעובדה שאף אחד לא שיחק איתי כדורגל כשהייתי קטן".
ואיך אפשר בלי מעט פרובנציאליות, לשאלתכם המתבקשת, מרטין פאז' אכן מקווה להגיע יום אחד לארץ, או שזו פשוט דרך אירופאית מנומסת לחתום אימיילים. הוא גם כותב שהשמחה על כך שספרו הראשון תורגם לעברית מוכפלת משום חיבתו לסופרים ישראלים שאת יצירותיהם הוא מכיר.
אילו סופרים ישראליים אתה קורא?
"את א.ב יהושע ואתגר קרת. אהבתי את הסרט שהוא עשה עם אשתו, שירה גפן!" (סימן הקריאה במקור, הכוונה לסרט "מדוזות" - ר.נ)
איך נעשיתי טיפש" - תרגום: אביגיל בורשטין, בהוצאת "כנרת זמורה ביתן"
נא להמתין לטעינת התגובות
