האימפריה שבפנים
ביקורו של דיוויד לינץ' בישראל חשף דמות של יוצר הפועל ממקומות רוחניים עמוקים. יונתן לוי ואור גוטליב צוללים עם אשף המסתורין הקולנועי עמוק לתוך מאורת הארנב
נראה שהתשוקה העזה שלו להפיץ את בשורתו של המהרישי מהש יוגי, מי שהביא למערב את המדיטציה הטרנסצנדנטלית, ולשכנע בכוחה להביא לעולם בריאות, אושר ושמחת חיים - רק עיבתה את העננה המשונה האופפת את הבמאי, שנודע דווקא בסרטיו האפלוליים ועוכרי השלווה.
לאחרונה אתה מעדיף לדבר על מדיטציה. מצד שני, רוב האנשים מעדיפים לשמוע אותך מדבר על קולנוע. חשבנו לבחור בדרך אמצע ולבחון את הקולנוע שלך בפרספקטיבה רוחנית.
" זה נשמע גדול, מצוין. טוב מאוד".
צילום: רותם פלדנר ודני מרון, עריכה: ענבל שמביק ודפי פרבמן
באופן כללי הפילוסופיה ההינדית המסורתית רואה בעולם החומרי אשליה. מה הקשר בין תפיסה כזו ליצירה הקולנועית שלך? האם גם אתה רואה את העולם כמעין סרט המוקרן על התודעה?
"כן, העולם הוא בערך משהו כזה. ישנן שתי אסכולות: האחת אומרת שהעולם אמיתי לגמרי. אבל במצב תודעה גבוה יותר זה נראה אחרת. כך שזה מאוד תלוי במצב התודעה שלך אם העולם הוא אשליה או לא. אבל זה דבר נהדר לחשוב כך על קולנוע: אור לבן שעובר דרך סרט צילום עם דימוי עליו, המוקרן החוצה ונופל על מסך. יש כאן הרבה חומר למחשבה".
בסרטים שלך, ובייחוד ב"מלהולנד דרייב" וב"אינלנד אמפייר", יש חשיפה מכוונת של אמצעי היצירה: המשחק מלאכותי בצורה מודעת, התפאורה נחשפת כתפאורה, הפסקול מגלה את עצמו כפסקול. האם זו דרך לעורר מודעות אצל הצופה לכך שמדובר בסרט, לגרום לכך שהחלום יהיה מעין חלום צלול?
"הדברים הללו לא נעשים כהחלטה אינטלקטואלית. הם נולדים כרעיונות יצירתיים והם מפתיעים אותי כפי שהם מפתיעים כל צופה אחר. אבל כשאתה רואה אותם וכותב אותם, אז אתה חושב עליהם ושואל מה המשמעות שלהם. זה הקולנוע. יש רעיון,
לעתים קרובות אתה נשאל על הטשטוש בין המציאות לחלום בסרטים שלך.
"(לינץ' מקבל לידיו קפוצ'ינו) או, תודה! זה נחמד. אתם שותים מים? יפה. בקפה שלי יש גם מים. אני אחזור לעניין הקודם: אתם מבינים, יש H2O. אבל H2O יכול להופיע כגז, בצורת אדים; H2O יכול להופיע כנוזל, בצורת מים, ו- H2O יכול להופיע כמוצק, בתור קרח. אבל לא משנה באיזו צורה הוא מופיע, זה עדיין H2O. זה עוד משהו לחשוב עליו".
אוקיי.
"כל דבר יוצא מהתודעה, בתהליך שבו הבלתי-נגלה הופך לנגלה. בתהליך הבריאה נוצרת ויברציה, והיא גורמת לתודעה להתגשם במבנים שונים. האינטליגנציה, כך אומרים, מניעה את הוויברציה במהירות עצומה וכשהתודעה נעה כל כך מהר זה נראה לנו כמו מציאות מוצקה. אבל אם הרגל שלך היא תודעה רוטטת והאבן היא תודעה רוטטת ואתה בועט באבן אז היא תכאב בין אם זו המציאות ובין אם לא. הרגל כואבת. וזו לא אשליה, לפחות לא עד שאתה מגיע לרמות גבוהות של תודעה".
האם התפרקות הנראטיב ב"אינלנד אמפייר" מקבילה במובן מסוים להתפרקות הזהות האישית?
"אם אתה מבין את זה ככה, אז כן. הסרט הזה... הוא מסע. ובסוף הסרט יש תחושה מסוימת, שהיא רמז למשהו".
אתה קצת חידתי.
"כן... אבל אלה התשובות שתקבל על כל שאלה בענייני משמעות".
ובכל זאת, אפשר להגיד בוודאות שהדמויות בסרטיך חוות משבר זהות – ולעתים אפילו שואלות את עצמן במפורש "מי אני?"
"בהחלט, בהחלט. מי אני? מה אני? זה כל כך יפה. הרי העולם כל כך מהיר, וכל כך הרבה קורה עד שאנחנו בדרך כלל אפילו לא עוצרים לחשוב על כך יותר משתי שניות. אבל אם אתה שוכב ער במיטה בלילה, אם אתה לבד, או אם שקט, רק לפני שאתה נרדם, לפעמים אתה חושב על דברים כאלה. ויש משהו בתוך כל אדם שתוהה, תוהה, תוהה, וכשאתה תוהה מספיק חזק אומרים שאתה הופך למחפש. ואז אתה מתחיל לחפש תשובות. בברית החדשה יש אמירה "חפש, ותמצא", ואכן, אם אתה מחפש אמיתי, אתה תמצא משהו, אתה תמצא מספר תשובות לשאלות שלך. ככה זה בנוי".
בסרט "מלהולנד דרייב" דמויות מסויימות כגון הקאובוי וזוג הזקנים עשויים להראות כייצוגים לאלוהים. האם הדבר מרמז על כך שאתה מאמין בקיומה של יישות אלוהית?
"הרמה הטרנסצנדנטלית של החיים, הרמה העמוקה ביותר, היא תודעה אינסופית, נצחית, בת אלמוות, בלתי פגיעה, חסרת מגבלה באופן שקשה להאמין. וזו תודעה שמתייחסת לעצמה. תודעה שיודעת את עצמה בשלמות. ערה לעצמה ובאינטראקציה הפנימית עם עצמה היא יוצרת הכל. אבל האם זהו אלוהים? אפשר לומר שזהו האור של אלוהים. יש ביטוי: "ממלאות יוצאת מלאות, ומה שנשאר הוא מלאות". ורק היא ישנה. והיא העצמיות שלנו. בסנסקריט היא נקראת "אטמן", והיא זהה "לברהמן", הכוליות. וכשאתה יכול לומר, "אני זה, אתה זה, הכל הוא זה, זה מה שאני" אז אתה חופשי".
אתה חופשי?
"לא. אבל אני בדרך. וזוהי דרך ללא דרך - זה עוד עניין. מהרישי אומר שזה לא מסע משם לכאן, אלא מסע מכאן לכאן. דרך ללא דרך".
האם יש בעיניך קשר מהותי בין יצירתיות לשליליות?
"שאלה נהדרת. אומרים ששליליות היא רק חשכה. אבל מהי חשכה? כלום. היעדר אור. כשהשמש עולה, לא משנה כמה חשוך היה בלילה. מטבעה השמש מסלקת חשכה. אור האחדות הבלתי מוגבל שבבסיס הוויה, אותה תודעה טהורה, השליליות מתפוגגת".
וכיצד מתבטא הדבר בסרטייך, עם כל הפחד, הקנאה, הרכושנות והאלימות שבהם?
"כן... המאבק האנושי. סיפורים מראים פיסות קטנות - אף סיפור לא מראה את כל התמונה של החיים - מאבק, סבל, התגברות על סבל, אהבה-שנאה - הניגודים הם מה שהופכים את זה לסיפור. העולם שלנו מלא בשליליות, וסרטים משקפים את העולם שבו אנו חיים. סיפורים יהיו מאד משעממים אם הם יהיו שליליים לחלוטין או חיוביים לחלוטין. זה צירוף. אבל כפי שאמרתי בעבר, אתה לא צריך לסבול כדי להבין איך עובד סבל. תביא את הסבל למסך, לא לחיים שלך. כי ככל שתסבול יותר, פחות תוכל ליצור".
מה הסרט הרוחני ביותר שעשית?
"הסרט הרוחני ביותר שעשיתי הוא "ראש מחק", אבל אף אחד לא מבין את זה".
תוכל להרחיב?
"לא. אבל תחשוב מה קורה שם מהתחלה עד הסוף לאור מה שאמרתי עכשיו ואולי פתאום תבין משהו".
האם אתה חש שהמילייה התרבותי והאמנותי שמחים לשמוע אותך מדבר על מדיטציה ורוחניות?
"נניח אם אני מדבר אל מאה איש, אז אולי שלושה אנשים, או אפילו אדם אחד, יגיד "וואו – זה דיבר אלי, זה הפעיל אצלי את הסוויץ'". ככה זה. אני זמן רב שמעתי על מדיטציה וזה נשמע לי כמו בזבוז זמן מוחלט. ואז פתאום משהו קורה... אתה מתחיל לחפש. יש דברים שנשמעים לך יותר טובים מאחרים. אתה אומר לעצמך שאתה רוצה טכניקה מסוימת, הולך ומשיג אותה, ונהנה מפירותיה".
אתה מודט 34 שנים. למה החלטת לדבר על זה רק לפני שנתיים?
"זה עניין אישי. הייתי מדבר על זה עם מי שהתעניין. אבל אז שמעתי על קבוצת השלום של המדיטציה הטרנסצנדנטלית. אומרים שכשאתה עושה מדיטציה בקבוצה העוצמה עולה בריבוע, וקבוצה שמודטת כדי להביא שלום יכולה להשפיע על התודעה הקולקטיבית. אם אנשים יוכלו להרגיש את מה שחוויתי אני, מהר מאד יהיה אפשר להביא שלום לעולם. זה ישנה דברים! אנשים יהיו מאושרים יותר ולא ירצו לפגוע זה בזה. זה אמיתי! זה הכוח החיובי הטהור שמניע את העולם. ולכן החלטתי שאני צריך להגיד משהו, ובאתי הנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
