יש נחמה
הבנות נחמה משחררות את הסינגל הכי מקסים מתוך אלבום הזהב, איטליז משגרים שיר עם ארומה בריטית והדר עוזרי מבאסת עם שיר רע כסיפתח לאלבום הבכורה. גם מיקה קרני וארי גורלי כאן. סינגולר
בואו. הישענו אחורה. תדליקו לכם משהו שיעשה מצב רוח טוב ותלחצו על הפליי. הבנות נחמה הוציאו את השיר הכי טוב מתוך אלבום הבכורה שלהן, וזה כשלעצמו, עניין ששווה חגיגה. אז ככה, קצת כמו הסינגל הראשון – שקיבל כאן מחמאות גדולות - גם כאן אחראית קרולינה אברץ על המילים. גם כאן היא תופסת את המיקרופון המרכזי (עדיני ודקלבאום תופרות את הריפוד בחן מורגש) וגם כאן שורה אווירת רוחניות על פני המילים והלחן.
"הכל כשורה" מביא איתו איזו בשורה. מצד אחד, יש כאן
השילוב המקסים שבין המילים והלחן, יחד עם החיבה לטבע ושאר כמיהות לעולם טוב יותר מבהירות עד כמה רחוק אפשר להגיע עם שירי רוח, מבלי להפוך לנוודים ורועי צאן. לפעמים, גם הנפש האורבנית ביותר יכולה להתחבר למושגים מופשטים.
מילים: קרולינה אברץ, גיל מלול לחן:גיל מלול
הניסיון של מיקה קרני להפוך למבצעת פופית-אלקטרונית לא עלה יפה. גם ברגעי השיא, כשיצא "מגדלור" וחרש את תחנות הרדיו, ברור היה שהפרסונה הפלסטית הזו לא באמת תופסת. אפילו החיבורים המתוזמרים שישבו שם נשמעו כמו שמיכת טלאים מוזיקלית שלא היתה מחממת אף אחד בלילה קר.
עכשיו, כמעט שלוש שנים מאז אותו תקליט פוטושופ ("פשוט וטוב" שיצא ב-2006 היה כל כך זניח שמיותר להתייחס אליו) מוציאה קרני את "ארץ ילדות" שמהווה סיפתח לאלבום חדש. כבר לפי עטיפת הסינגל ניתן להבין שקרני עשתה סיבוב פרסה חריף וחזרה אל המקורות האקוסטיים שאפיינו אותה בתחילת הדרך.
אז מה יש לנו כאן בעצם. מיקי שביב (הבעל) מגיע לנגן על גיטרות, קרני עצמה נותנת בכינור וחטיבת כלי מיתר עצומה מלפפת את הכול בצמר גפן מתוק. יכול מאוד להיות שעם קצת פחות ציניות, ניתן היה לזרוק לשיר הזה מחמאה על כוונות טובות. בתכלס, מתקבלת כאן רצועה בנאלית למדי, שגם אם מחזירה לקרני את אופייה המקורי, לא מצליחה לעורר את הכל מחדש, עדיין לפחות.
מילים: מיקי שביב לחן: מיקה קרני
הדר עוזרי היתה שם רותח לפני שנתיים. אז, כשהעונה השלישית של "כוכב נולד 3" עוד לא סומנה ככישלון הכי מביך של טדי, היו כאלה שסימנו אותה כיורשת החוקית של עופרה חזה. קצת לאחר מכן , השתרבב שמה כמי שתשחק את חזה בפיצ'ר על חייה של הדיווה. אלא שמאז נולדו לא מעט "כוכבים" חדשים ועוזרי, קצת כמו חבריה לעונה (נסו להיזכר מי הגיע לגמר ההוא. שני סינגלים של יהודה סעדו יישלחו לזוכה המאושר) נעלמה מהשטח.
במהלך שירותה הצבאי עוזרי יצרה קשר עם תמיר קלינסקי שהפך למפיק המוזיקלי שלה. יחד הם עבדו על אלבום הבכורה, ממנו אתם מקבלים עכשיו טעימה ראשונה. העניין עם קלינסקי (כמו עם זאב נחמה) הוא פשוט למדי: תנו להם בחורה עם גוון קולי טוב (וחם) והם כבר יהפכו אותו לשובר קופות רדיופוני. כך היה בשיתוף הפעולה עם שרית חדד (הדמיון של השיר הזה ללהיטים המשותפים שלהם מעלה רצון לפנות למשרד פטנטים) וכך קורה גם כאן. התוצאה, כצפוי: משעממת נורא.
אם עוזרי היתה סתם עוד ילדה יפה עם קול בינוני, יכול מאוד להיות שהשיר הזה לא היה שווה אזכור, אבל דווקא כיוון שהיא ניחנה במתת אל כזו (גוון קול צלול במיוחד) נורא חבל שיצא לה כל כך בנאלי. הרי גם אם השיר הזה ייטחן ברדיו (ספק גדול באשר לכך) הוא לא יחזיק מעמד בשום פלייליסט של חודש מהיום. יכול להיות שהאופטימיות שנשמרה עד כה היתה לחינם. ואולי, בכל זאת לא מאוחר מדי בשביל לחזור לאולפן ולתקן.
מילים: רון רוזנפלד לחן: תמיר קלינסקי
בואו ונערוך ניסוי אמיתי: "איטליז",להקה שעובדת כבר כמה שנים טובות בתל-אביב ומונה כמה חברים מוכשרים במיוחד (אדם שפלן, עמית ארז, לי טריפון וגיא בן שטרית) עומדת להוציא אלבום ראשון ממש בקרוב. עם יחסי ציבור או בלעדיהם, אני מוכן להישבע שהחברים האלו יגיעו במקסימום לרשימות ההשמעה של 88 אפ.אם. וקול הקמפוס. אם אתבדה, אני, באופן אישי, שולח מכתב התנצלות לדלית עופר.
עכשיו תקשיבו שנייה לשפלן וחבריו ללהקה. המוזיקה שלהם, באנגלית גמורה, היא אולי הדבר הכי נכון שקרה למוזיקה הישראלית מאז שגבע אלון הוציא את אלבומו החדש. ותתפלאו: גם אם לא שמעתם עליהם עד עכשיו, איטליז לא מגיעים ממחוזות האיזוטריה הקשה. הם עושים רוק קליט (יחסית) עם מגע בריטי משובח וטקסטים הומוריסטיים שיכולים להקל עליכם את מאמצי הקליטה.
אז מה בכל זאת עלול לחבל בסיכויי ההצלחה של החבורה המופלאה הזו. העובדה שאי אפשר לשיר את הרצועה הזו אחרי שתי האזנות למשל. עוד בעיה: המוזיקה שלהם מורכבת מקצת יותר משני אקורדים וכלי מיתר. ועוד אחת: הקול של שפלן לא מלטף את האפרכסת. גם לא ממש מתאים להירדם איתם. אחרי כל זה, אני ממש מבקש מכם. תהיו טובים לעצמכם ותנו ל"איטליז" הזדמנות. הם הרבה יותר טובים מהשם שבחרו לעצמם.
מילים: אדם שפלן וגיא בן שטרית לחן: גיא בן שטרית
ארי גורלי פירק את החבילה. כלומר התגרש. עכשיו הגיעה שעת ה-Pay Day. כלומר, צפו לחומרים שבירים. ועכשיו, באופן לא נורא מפתיע, גורלי משגר סינגל חדש עם עטיפת פצפצים שזכורה לנו כדבר ההוא שמרוקנים מאוויר רגע לפני שמתחילים לארוז את הדירה. השיר שלו, שמגיע כפתיח לאלבום שני (הראשון יצא לפני שלוש שנים) מלא שנאת נשים. הקול הדומיננטי והצרוד שלו משגרים חיצי אשמה רעילים לכיוונה של אותה דמות "רעה", במעין ניסיון לגרום לה להישטף. במקלחת.
יכול להיות שלולא המילים האלימות הללו, הייתי יכול לפנות קצת יותר מקום לפן המוזיקלי של השיר הזה. לא שהוא נורא מעניין, אבל בכל זאת. יש בו משהו. אלים גם כן. אז זהו, גורלי חיבר כאן שיר מריר ופשוט שלא ממש תורם לו עם ניסיון הפריצה. אולי כשהוא יפרוק את התסכולים שלו בצורה קצת פחות ברוטאלית, אפשר יהיה להקשיב לו. בינתיים זה מעיק מדי.
מילים ולחן: ארי גורלי
נא להמתין לטעינת התגובות
