בשר זה רצח
זה הקיר שלי, לא, זה הקיר שלי: דו קרב בין אמני גרפיטי יכול להיראות הרבה יותר פואטי ממה שזה נשמע. רומי נוימרק מטפסת על הקירות
אמנות הרחוב ככלל היא ז'אנר פורח ברחבי העולם וגם אצלנו, הרבה "בזכות" המחסור בשטח לביטוי, הרי כולנו יודעים מגיל צעיר שאסור לצייר על קירות. אחד הסימפטומים להתקבלות התופעה הוא דווקא הניסיון להכניס את מאבקי-הספריי אל תוך השטחים הסגורים, למסגר דו-קרב באופן מאורגן בתערוכה ובמילים אחרות, להכניס את הרחוב פנימה. אגב, הקוד האתי של "מלחמת הגרפיטי" תקף גם כאן, כללי הכבוד הלא כתובים של הרחוב נשמרים, יש שטחים שאסור לעטר ואין לצייר בשנית על גרפיטי קיים שאינו שלך.
דו-קרב לדוגמה בין שני אמני גרפיטי מוכרים בעיר יוצג בבית הקפה קוסקו, ברחוב פלורנטין 3 בתל-אביב, החל מ-18.10. החיילים המצויירים ייאבקו על גבי בד בגודל 2 על 4 מטרים ובתמונות קטנות יותר שיפוזרו במקום. החיסרון היחיד הוא שהיוצרים, AME72ו- kloneששומרים על זהותם האמיתית בסוד, לא יוכלו להיחשף לפתיחה החגיגית בדיוק מהטעם הזה.
גדר הפרדה
Ap
יש גם אתיקה לגרפיטי
שוחחנו בטלפון עם AME72, אמן גרפיטי בריטי ותיק שקבע את משכנו בתל-אביב בשנתיים האחרונות ומצייר על קירותיה במשרה מלאה, גם עכשיו בזמן שאתם קוראים: "זה היום השלישי שאני עובד עם אמן נוסף על קיר בתל-אביב, ברשות כמובן, ובשבוע הבא אתחיל לצייר על קיר ענק של 7 על 3 מטרים במסעדה חדשה בפארק המדע ברחובות".
אז אפשר להתפרנס מזה?
"אני מצייר גרפיטי כבר 22 שנה ועברתי לכאן בעקבות אישתי הישראלית. אף על פי שהגרפיטי בארץ הוא באיחור של בערך 15 שנה מאירופה ומשאר העולם, הסצנה בהחלט פורחת כאן, התדמית של הגרפיטי משתנה ומספקת תעסוקה. הישראלים מקבלים את הגרפיטי המושקע בחום, ואני לא מדבר על הוונדליזם ברחוב, אלא על יצירות צבעוניות ומושקעות ברחבי העיר, רבות מהן מאושרות
ולא בניגוד לחוק. אני מצייר גם תחת שמי האמיתי ומוכר יצירות "רגילות", אבל בשעות הבוקר המוקדמות מאוד אני לרוב מצייר על קירות ברחוב. זה נחמד, כי בסוף היום לא מזהים אותי והדיון על היצירות שלי הוא באמת עליהן ולא עליי. תערוכה כמו הדו-קרב בקוסקו מאפשרת לי לפנות לקהל שאולי לא מכיר אותי, שוק חדש שיוכל לקנות את הציורים".
מה שונה היום בגרפיטי שלא היה בתחילת הדרך שלך?
"היום אפשר לחפש את המילה "גרפיטי" באינטרנט וללמוד המון ממיליוני יצירות שמצולמות שם. כשאני התחלתי לא היה אפילו מגזין גרפיטי כדי ללמוד ממנו. היום אנחנו משתמשים בספריי מיוחד לגרפיטי, משהו שלא היה פעם".
את הציורים של AME72 אפשר לראות בין היתר ברחוב אילת בדרך ליפו, ליד חנות העוגות ברחוב בוגרשוב בתל-אביב וגם על גדר ההפרדה, אבל הוא מתעקש שאין מסר פוליטי במקום או בציור עצמו "אנשי הלגו שאני מצייר, למשל, וקיימים מאות כאלה בכל הארץ, נועדו לגרום לאנשים לחייך סתם ככה באמצע הבוקר בדרך לעבודה. ומקסים אותי לראות שלפעמים גם כשצובעים מחדש משטחים שציירתי עליהם, משאירים את האנשי הלגו, הם כנראה באמת עושים משהו חשוב".
מה גודלה של סצנת אמני הגרפיטי בישראל?
"אני מכיר את רוב אמני הגרפיטי בארץ, אנחנו נפגשים, מציירים על ביניינים נטושים ועובדים ביחד בתערוכות כאלה. זו קהילה קטנה ואינטימית עם בערך 50 איש בארץ ומתוכם עשרה בתל-אביב שעושים את הציורים הגדולים באמת. חשוב להגיד שיש רשימה של חוקים בלתי כתובים בתוך הקהילה, למשל לא מציירים על רכבים, אתרי הנצחה או בתים של אנשים. אבל כל מה שהוא הרוס זה בסדר. על קירות גדולים ולבנים ונקיים אני לא מצייר בלי רשות, אבל במקומות שהם גם כך מוזנחים, אין לי בעיה מוסרית לצייר ולעשות אותם יפים יותר. אני מכיר ילדים שמציירים בכל מקום, וזה בכלל לא העניין. אני משקיע הרבה בלמצוא את המקום המתאים ביותר לציורים הגדולים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
