זכות הצעקה
אבי בללי מרגיש בשליחות אמנותית: לדעתו, השטחיות של המדיה וחברות התקליטים גרועות מהפצצה האיראנית. אז עכשיו הוא מרים, ביחד עם יהודית רביץ, פרויקט הלחנה מיוחד לשירי דליה רביקוביץ'
"חשוב לי שידעו שבניגוד לפרסומים אנחנו לא משיקים כאן דיסק", מדגיש בללי בשיחה טלפונית, כאילו משהו מהרגישות של דליה רביקוביץ' ליצירתה חלחל גם אליו. "העיסוק העיקרי באחר הצהרים הזה יהיה בדליה ובדמותה, כך גם יוצגו הלחנים", הוא מבטיח.
לפחות שנה תחלוף עד להבשלה מלאה של החומרים לכדי הופעה מול קהל, אומר לנו בללי, אך השירים עצמם יופיעו על גבי דיסק בחודשים הקרובים. "הפקת הדיסק היא מורכבת ומשתפת נגנים רבים. נראה איך הקהל יגיב להרכב מאוד מצוצמם וצנוע וגם נתחשב במכירות ואז נחליט לגבי ההופעה הרשמית, כי היא חייבת להיות מושקעת".
בחורף 2005 הציע המפיק והאמרגן סולו יורמן לאבי בללי להלחין משיריה של רביקוביץ' עבור מופע בפסטיבל ישראל. בללי נבהל "זה רציני, פסטיבל ישראל, הלחנת שירי משוררים, אני בד"כ לא עושה את זה", נרגע, "גיליתי כימיה מדהימה עם המילה הכתובה", והתאהב, "קמתי כל בוקר והתקשרתי ליורמן כדי לדווח על עוד שיר מולחן".
ב-21 באוגוסט באותה שנה, בעודו
השיחות הבהירו לך למה אתה מתחבר לטקסטים של רביקוביץ'?
"הבחירה שלי בשירים להלחנה היא בראש ובראשונה כמוזיקאי המונע מאינטואיציות, כי לא למדתי מוזיקה אף פעם. מתוך רגש. קראתי דברים שלה שנגעו בי, עוד לפני שלב הפענוח. תוך כדי ירדו לי הרבה אסימונים ונסים קלדרון הוא שפיצח עבורי את הבחירה ברביקוביץ'. הוא אמר לי שבחרתי שירים מיסטיים, שקשורים בדת ובפולחן. למשל "כגלגל לפני סופה", "הזמן הניצוד ברשת", ו"מחבואים" הם שירים שמתעסקים בזמנים. התכתבות עם העתיד והעבר שמעניינת אותי גם בחיים כנוסטלגיקן אדיר ומאוד סנטימנטלי. דליה מתעסקת בעבר ויוצרת מהמקום הזה. אני מאמין שבלי עבר אין לך עתיד. אני לא מתכוון להתפלשות בזיכרונות, אבך לזכור תחושות ולשאול שאלות, זה בעצם דליה רביקוביץ' עבורי".
אנחנו מדברים על כמעט 3 שנים אחורה מאז שעלה הרעיון לתקליט, מדוע ההיריון הארוך?
"בהתחלה דווקא לא הבנתי איך זה קורה לי כ"כ מהר, כי היה לי שיר כל בוקר ותגובות חמות מהסביבה. אבל הסיבה לזמן הארוך קשורה גם לכך שהחלטתי שזה פרויקט סולו שאני מפיק מוזיקלית לבד, בלי 'נקמת הטרקטור'. אני בקושי מנגן בפרויקט, רק על גיטרה אקוסטית וזה שינוי אמיתי של הנוף המוזיקלי המוכר לי. זה לא מתוך שעמום אחרי 19 שנה עם הלהקה, אבל הבנתי שאני צריך לפרוץ משהו עם עצמי, לצאת למקום לא צפוי, מפחיד, שהופך גם את היצירה למרשימה יותר".
ביציאה מאזור הנוחות שלו נעזר בללי בנגנים (רועי ירקוני, יוני סילבר, גליה חי וכרובי) וגם ביהודית רביץ ששרה בפרויקט ותשתתף גם בהופעה ב"לבונטין".
איך גייסת את יהודית למשימה?
"תוך כדי ההלחנה של "הזמן הניצוד ברשת" השיר פשוט נשמע יהודית רביץ. כאילו שמעתי את קולה והשאר היסטוריה", מחייך בללי. "החיבור היה מאוד טבעי ומעניין, מפרה ופורה. אני חושב שבזכותה הדיסק בכלל יצא. אני כל הזמן שאלתי את עצמי, בעידן הריאליטי והסלבריטי, את מי זה מעניין פרויקט הלחנת שירים ויהודית שאלה אותי כל הזמן מתי אני מתקדם כי היא האמינה בזה מבחינה אמנותית, תיעוד השירים היה חשוב בעיניה".
אז את מי זה מעניין חוץ מיהודית רביץ?
"זה בכלל לא חשוב, החלטתי שאני מוציא את האלבום כי אני חושב שהוא טוב וזהו. זהו מחשבה שלי כבר הרבה שנים, אתה צריך להוציא את מה שאתה חושב שזה טוב. אותי זה מעניין. כילד הייתי הולך לערבי שירי משוררים בצוותא, והדבר הזה נעלם. אני מאמין שאני יכול להגיע אל האנשים שלא מכירים את התרבות הזו באמצעות הטקסטים המעניינים ובהפקה יוצאת דופן אבל לא כבדה".
זה נשמע כמו שליחות.
"אני מרגיש שמיניתי את עצמי לשליחות אמנותית כי אני לא מרים ידיים במלחמה על התרבות הישראלית בתקופה כל כך שטחית. המדיה, התקשורת וחברות התקליטים חוסכות מהקהל לטובת הרייטינג וההשתכשכות במים המעופשים של הסלבריטי היא הרבה יותר גרועה לדעתי מהפצצה האיראנית. הרי כבר היו שנים שאלבומים כמו "בציר טוב", "שירי חג מועד ונופל" של מאיר אריאל או "אחרית הימים" חשפו הרבה אנשים לתרבות ישראלית עמוקה בלי להיות כבדים. וירטואוזיות של השפה העברית היא גם תרבות של רוק'נרול ולא של פרופסורים".
נא להמתין לטעינת התגובות
