גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


X

להיות ג'וליה

מאיר שניצר  | 1/10/2007 9:12 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הנה פסטיבל שאוהב הפתעות. לפני שנתיים הפתיע האלמוני דני לרנר, כשזכה בתחרות הפסטיבל עם סרטו המבריק "ימים קפואים". לפני שנה הדהים דוד וולך האלמוני עם סרטו הנפלא "חופשת קיץ". כעת מגיע תורו של יובל גרנות, גם הוא אלמוני בכל הקשור לבימוי סרטים עלילתיים.

גרנות, ששמו נקשר בעבר לכתיבת סדרות דרמה לטלוויזיה, הציג שלשום בלילה את "ג'וליה מיה", סרט ביכורים רענן, המשלב נחמדות עם אנושיות, הומור המעקצץ את הלשון עם עיצוב דמויות ביזאריות למדי.

"ג'וליה מיה" עוקב אחר במאי של סרטים שכונתיים, ששני אירועים מכריעים מתחוללים בחייו. מצד אחד, הוא מפרק את התא המשפחתי שלו, ומהעבר האחר הוא שקוע כולו בבימוי גרסה ערסית ללהיט ההוליוודי הוותיק "אשה יפה", בכיכובה של ג' וליה רוברטס.

למרות בוסריותו של התסריט, משכיל גרנות להניח על הבד מספר סצנות חינניות ומקוריות באופן הגשתן הפילמאי, ומתובלות במידה בלתי מבוטלת של הומור. דלות תקציב ההפקה של "ג'וליה מיה" ניכרת לכל אורכו של הסרט, אך אין בכך בכדי לגרוע מההישג הכולל שלו. חיים זנאתי והגר בן-אשר, שאכן דומה לג'וליה רוברטס, עושים עבודה ראויה בהחלט בגילום הדמויות הראשיות.

בתחרות לסרטי תעודה הציגה טליה פינקל את "כוסות רוח לאבא", שמגולל סיפור משפחתי על אודות אב סכיזופרן פרנואידי, שתלה את עצמו, לא לפני שחשד כי אחיו הוא סוכן ק.ג.ב בעל זהות בדויה שנשלח לחסלו. סרט זה, על אודות אדם חסר יכולת הגנה, מקצין באופן דוחה את קווי היסוד של ז'אנר הסרטים האישיים מדי. חבל שנוצר, חבל ששולב בתחרות בחיפה ויהיה מאוד חבל אם ערוץ 8 אכן ישדר אותו, כפי שהוכרז.
ארבע המלצות

"אופוריה"-יצרים, קנאה ורצח. סרט הבכורה של איוון וירפאייב הרוסי, הוא יותר שירה קולנועית מאשר סרט עלילתי רגיל. שילוב מרנין בין אתרי צילום מלאי קסם לקומפוזיציות צילום מעוררות השראה, הארוז בתוך תבנית של מלודרמה משפחתית נטולת דיאלוגים כמעט.

"הגירוש"-סרטו הקודם של אנדרי זוויאגינצב, "השיבה", הוא מפסגות הקולנוע בעשור האחרון. סרטו הנוכחי, "הגירוש", יומרני בהרבה, וכמו קורא תגר על "האחים קרמזוב" של דוסטויבסקי. לא פחות ולא יותר. היומרה הזו חונקת את הסרט, אך לצידה מבצבץ עדיין כישרונו הגדול של הבמאי הזה, שמעדיף מראות על?פני דיבורים.

"אני פייר ריבייר, שחטתי את אימי, אחותי ואחי"-בשנת 1835 קם צעיר כפרי בנורמנדי ושחט את משפחתו. מישל פוקו הקדיש למקרה הזה מחקר פסיכואנליטי שפורסם לפני כ-40 שנה. הבמאי המנוח רנה אליו עשה בשנת 1976 את הבלתי אפשרי, ועיבד לקולנוע את מחקרו של פוקו. התוצאה: סרט עז הבעה, שהשכיל לשמור במרוצת 31 השנים שחלפו מיום הפקתו על עוצמתו הפנימית. כדאי ביותר.

"המלכודת"-בשנות השבעים, שווים ונדרס עדיין היה שם גדול, הוא יצר את "הידיד האמריקני" הנפלא, עם ברונו גנץ, על אודות גבר במצב רע הנשכר לבצע מעשה חיסול. הסרט הסרבי "המלכודת" מזכיר את הסיטואציה המרכזית שונדרס

בנה סביבה את הדרמה שלו. כאן מדובר באב לילד חולה לב, שמוכן לשמש כרוצח שכיר של המאפיה בבלגרד, רק כדי להקדיש את שכר טרחתו למשימה הבהולה של ריפוי בנו. מובן שהכל מסתבך, ושום דבר לא לטובה.

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
הכי נקרא
הכי מדובר

סקר