הנער ביער

מתנה לחג: חמישה שירים של חיים נחמן ביאליק, עם נוסח חדש מאת אפרים סידון ואיורים של דני קרמן

nrg מעריב | 12/9/2007 11:34

מֹשֶה הַיֶּלֶד
כְּבָר בֶּן חָמֵשׁ,
אַךְ לִלְמֹד בְּבֵית-סֵפֶר
הוּא מְאֹד חוֹשֵׁשׁ.
וּמֹשֶה הַקָּט
לַיַּעַר נִמְלַט.

וּכְבָר צָהֳרַיִם וְעֶרֶב,
הַזְּמַן עוֹבֵר,
וּמֹשֶה הַיֶּלֶד
אֵינֶנּוּ חוֹזֵר.

יָצְאוּ הַהוֹרִים
חוֹשְׁשִׁים וְחִוְרִים,
בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר
הֵם עוֹבְרִים.
בּוֹדְקִים

וּמֹשֶה הַקָּטָן
בַּיַּעַר תּוֹעֶה,
לֹא יוֹדֵעַ לְאָן
יֵלֵךְ אוֹ יִפְנֶה.

כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינָיו
הוּא קוֹרֵא לַכּוֹכָב:
"אֵיךְ הַבַּיְתָה אֶחְזֹר?
עֲזֹר לִי, עֲזֹר!"

שָׁתַק הַכּוֹכָב,
וְאוֹרוֹ כָּבָה.
וּמֹשֶה הַקָּט
נוֹתַר בְּלִי תְּשׁוּבָה.

מֵעָלָיו זוֹרֵחַ,
וּמֵאִיר הַיָּרֵחַ.
"יָרֵחַ מֵעָל,
אֱמֹר לִי אֱמֹר,
אֵיךְ אוּכַל
אֶל בֵּיתִי לַחֲזֹר?"

עָצוּב וְקֵרֵחַ
מַבִּיט הַיָּרֵחַ.
לֹא עוֹנֶה, לֹא מֵגִיב
וְאֵינֶנּוּ מֵשִׁיב.
  
וּמֹשֶה רָאָה,
בַּיַּעַר מְדוּרָה.
"הוֹ אֵשׁ יְקָרָה,"
מֹשֶה קָרָא,
"הַמְשִׁיכִי לִבְעֹר,
עַד שֶׁאֶחְזֹר."

כָּבְתָה הַמְּדוּרָה,
כָּבָה גַּם אוֹרָהּ.
וּבוֹכֶה מֹשֶה
וְעָצוּב לוֹ נוֹרָא.

תַּחַת עֵץ רָחָב
מֹשֶה יָשַׁב,
וּמֵרֹב עֲיֵפוּת
עָצַם אֶת עֵינָיו.
הוּא נִרְדַּם – וּפִתְאֹם,
חֲלוֹם אָיֹם.
מוּלוֹ מוֹפִיעוֹת,
וְעוֹלוֹת חַיּוֹת.
עוֹלוֹת וּבָאוֹת,
עַל פִּי אוֹתִיּוֹת,
טוֹרְפִים וּנְחָשִׁים.
בִּנְהָמוֹת וּרְעָשִׁים
הֵן בָּאוֹת, הַחַיּוֹת,
אֲיֻמּוֹת וְרָעוֹת
מֵרֹאשׁ עַד זָנָב,
מֵאָלֶף עַד תָּו.
אַרְיֵה, בַּרְדְּלָס,
גָּמָל, דֹּב, הִיפּוֹפּוֹטָם.
וְהִנֵּה זְאֵב דּוֹרֵס,
חֻלְדָּה וְטַוָּס אִתָּם.
יָעֵן, כֶּלֶב, לָמָה,
אֲפִלּוּ מָמוּתָה שָׁמָּה.
וּלְיָדָהּ נָמֵר,
סַמּוּר, עַקְרָב, פַּנְתֵּר.

צָבוֹעַ, קַרְנַף,
רְאֵם, שְׁפִיפוֹן, תַּנִּין.
אֵלּוּ בָּאוֹת מִשְּׂמֹאל –
וְאֵלּוּ בָּאוֹת מִיָּמִין.
רְעֵבוֹת וְזוֹעֲמוֹת,
אֲיֻמּוֹת וְנוֹהֲמוֹת.
עַל פִּי הָאָלֶף-בֵּית
עוֹלוֹת מוּלוֹ בְּיַחַד,
וּמֹשֶה כִּמְעַט מֵת
מֵרֹב אֵימָה וָפַחַד.

וּכְשֶׁהֵקִיץ מֹשֶה
מִן הַחֲלוֹם הָרַע,
הֵחֵלָּה לְפֶתַע
בַּיַּעַר סְעָרָה.
עֵצִים הִתְכּוֹפְפוּ.
שִׂיחִים נִסְחֲפוּ,
צִפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ,
סְלָעִים נִשְׁטְפוּ.

הָרוּחַ שָׁרְקָה,
הַגֶּשֶׁם הִכָּה.
בַּחֲרִיקוֹת וּרְעָשִׁים
נִשְׁבְּרוּ הַבְּרוֹשִׁים,
הָאֳרָנִים נֶעֶקְרוּ,
הָאַלּוֹנִים נֶעֶתְקוּ.
שֶׁטֶף שֶׁל מַיִם,
נִתַּךְ מִן הַשָּׁמַיִם,
וְהַמַּבּוּל רוֹגֵשׁ
וְהָרַעַם רוֹעֵשׁ.

בְּדַרְכּוֹ הוּא פּוֹגֵשׁ
בְּרָקִים שֶׁל אֵשׁ.
אוֹר גָּדוֹל וּמְסַנְוֵר
וּמַלְאָךְ שָׁם דּוֹהֵר
עַל מֶרְכָּבָה בַּשָּׁמַיִם
וְלוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם.
וְסוּסֵי אֵשׁ רְתוּמִים.
לַמֶּרְכָּבָה בַּמְּרוֹמִים.

וּשְׁחוֹרִים הַשָּׁמַיִם
וְנָעָה הָאֲדָמָה,
וּמֹשֶה הַקָּט זוֹעֵק
מִפַּחַד וּמֵאֵימָה.

וּבְעוֹדוֹ רוֹעֵד כֻּלּוֹ
וּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו,
הוּא רוֹאֶה לְמוּלוֹ
אִישׁ זָקֵן וָשָׂב.
זְקָנוֹ לָבָן וָרַךְ,
וּפִיו מְחַיֵּךְ.
פָּנָיו פְּנֵי מַלְאָךְ –
וְאֵלָיו הוּא הוֹלֵךְ.
"הוֹ, אִישׁ זָקֵן,"
קָרָא מֹשֶה הַמִּסְכֵּן,
"מִי אוֹתִי יָבִיא
אֶל אִמִּי וְאָבִי?"
וְהָאִישׁ אָז נִגַּשׁ
לְמֹשֶה וְלָחַשׁ
"אַל תִּבְכֶּה, בְּנִי,
הֲתֵדַע מִי אֲנִי?
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,
לְבֵיתְךָ אוֹתְךָ אָבִיא.
אֶת קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי
וְהִגַּעְתִּי לְכָאן.
אֱחֹז בְּמַקְּלִי,
מֹשֶה הַקָּטָן.
הַחֲזֵק בַּחֲגוֹרָתִי
וַעֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ –
וְעוּף יַחַד אִתִּי.
אֶל בֵּית הוֹרֶיךָ.
וְאָרְכָּהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ
דַּקָּה וָחֵצִי בְּעֵרֶךְ."

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק / הַנַּעַר בַּיָּעַר - מַעֲשֶׂה נוֹרָא בְּנַעַר שֶׁבָּרַח מִבֵּית-הַסֵּפֶר לַיָּעַר. עִם נסַח חָדָשׁ מֵאֵת אֶפְרַיִם סִידוֹן. אִיּוּרִים: דָּנִי קֶרְמַן. הוצאת הקיבוץ המאוחד

הוסף תגובה

הדפסה

כתוב לעורך

שלח לחבר

שתף

פרקים נבחרים