רק בילויים יש להם בראש: סינגולר שנתי
בלי מירי מסיקה ואריק ברמן ועם הרבה טעם טוב מאזור הבילויים-שלומי שבן-רונה קינן. איתי שטרן מבקש לתמצת את המתרחש בעולם הסינגלים, בשנה בה אף אמן לא ממש זעק נגד אימת המלחמה
את כל זה היה לי חשוב היה לי לכתוב לפני הדירוג הפרטי, כיוון שבסופו של יום (או שנה) חשוב להבין שיצירה כה רחבה שמתעלמת מהנתונים היומיומיים ששוטפים לנו את המוח, נגועה באסקפיזם שמתאים יותר למדינת כפור סקנדינבית. במקום בו רעב מחליף אלימות שמחליף תוקפנות ומקרתיזם,
שתיקה שווה הסכמה. והסכמה עם אלמנטים פשיסטיים כאלו מעוררת דאגה.
ובכל זאת, אווירת חג וסיכומים. תשס"ז היתה שנה לא רעה בכלל עבור המוזיקה הישראלית. אמנם לא נתברכנו באלבום היסטורי (היחידי שיכול להיכנס להגדרה הזו הוא השני של "הבילויים"), אך בהחלט יכולנו להתבשם בשלל יצירות נפלאות שהביאו לא מעט סיבות להמתין לשנה הבאה. ברשימה הקרובה אעלה כאן קטעים מתוך המדורים המקוריים בתיקונים מינוריים שנדרשו עם הזמן. על כל הסכמה או אי-הסכמה, אתם מוזמנים להגיב. שתהיה שנה טובה.
לפני הכול: התנצלות. את באב אל וואד 83 א' לא אהבתי בראשונה. גם לאחר האזנה חוזרת ונשנית לשיר ההוא היה נדמה לי כי התחכום המוכר של "הבילויים" הפך התחכמות מעיקה שמעידה יותר מכל על ניסיון לשלוט בשפה ופחות במוזיקה. אלא שאז קרה המקרה והאלבום הפך לנעימה הרשמית של חדר העבודה שלנו.
קולה של יפה ירקוני בשילוב עם הנעימה של אריק
עוד סינגלים שחייבים לצאת לאור: חיליק פורצלינה, תנשב הרוח, משהו כמו תה.
מילים ולחן: ימי ויסלר ונועם ענבר
בואו לשמוע את שיר השנה של המדור
יש מעט מאוד יוצרים ישראלים שעונים לקטגוריית הסינגר סונגרייטרים ומצליחים לשמור על רמה קומוניקטיבית עם הקהל שלהם מחד ולהחזיק בתו איכות תקני מאידך. רונה קינןעושה זאת ונשארת הכי מכובדת שאפשר. "עיניים זרות" היה לסינגל ראשון מתוך אלבומה השני, שהפך עם הזמן לאחד מהיצירות השלמות ביותר שראו אור במהלך השנה.
כשמאזינים לו, ניתן לשמוע כמעט בבירור את ההתבגרות שעטתה על עצמה בזמן העבודה על החומרים החדשים. היא מגישה את המילים באופן חד ומדויק. היא מנדבת הומאז' קטן ליהודית רביץ עם קריצה ל"סוף לסיפור" והכי חשוב - היא מפציצה בעוד משפט שיכול להיכנס ללקסיקון עם "אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר".
רצועות מובחרות נוספות: My Prison By The Sea, נס, המעיין הזוהר.
מילים ולחן: רונה קינן
כאן תוכלו לשמוע את "עיניים זרות"
כמות הציפיות שעמדו אל מול שלומי שבןבטרם הוציא את אלבומו השני היו יכולות לשתק פיל עם הפרעות אכילה. ואז, כמו גבר גבר הלך הבחור והוציא את "מוכן לאהבה" כשהוא זונח מראש את התימה הצינית שדבקה בו, לפחות עד להודעה חדשה. שלומי שבן שוב הפתיע.
את "מוכן לאהבה" אהבתי מאוד וזאת אף על פי שלא היה בו מן התחכום השבנאי המוכר. הרומנטיות, הרגישות, העדינות והדיוק שביצירת התמונה הכוללת הוכיחו ששבן עבר יפה את תהליך ההתבגרות בשבע השנים בהן יצר אל מחוץ למסגרת ברורה. או במילים אחרות: הציפייה אכן השתלמה.
עוד רצועות שוות: עיר, האזרח ה-1, עברנו לצפון.
מילים ולחן: שלומי שבן
כאן תוכלו להאזין ולראות את הקליפ של "מוכן לאהבה"
נראה שכל-כך הרבה מילים נשפכו על הלהיט הזה של דנה, כך שכל מילה נוספת תהיה מיותרת. ובכל זאת: הגברת אינטרנשיונל הוכיחה בפעם המי יודע כמה שכל הבאזז שבעולם קטן לעומת הפה הגדול שהיא יודעת לפתוח כשהיא רוצה. אחרי הכול תתקשו למצוא עוד שיר שמשלב בין קלאסיקת ילדות של מרים ילן שטקליס והזמנה של נער ליווי באופן כה סינרגטי. הקאמבק הגדול של אינטרנשיונל עוד ייאלץ לעמוד במבחן הזמן, אך אם "לאב בוי" הוא המדד לסיפתח, הרי שהעתיד נראה ורוד ביותר.
שני מתחרים ליורש העצר: "הכל זה לטובה", "סרט הודי"
מילים: דנה לחן: דנה, אלי אברמוב, קובי אושרת
נועם רותם הוציא את אלבום הכאב של השנה בשם "עזרה בדרך". בעבר קטפו את הטייטל ה"מפוקפק" הזה יוצרים כמו אביתר בנאי, אלג'יר, גבריאל בלחסן ופגועי גורל נוספים שזיככו את הסבל לכדי יצירה מרובדת וכנה.
"עולה ויורד" היווה סנונית ראשונה מתוך אותו אלבום שהפך ליצירה מפורגנת בכל אתר ואתר. עם ליווי מרגש של אדם שפלן על הגיטרה יצר רותם תמונת מראה קפקאית על חוויות האשפוז (של אישתו) כשהוא מקבל השראה מיצירתו האלמותית של ג'וני קאש "Hurt" (במקור של NIN). עכשיו, כשהאלבום השלם ראה אור והתקבל בחום רב צריך לקוות שרותם ימשיך את המהלך המוזיקלי וימצב עצמו כיוצר עם אורך חיים ממושך. אחרי הכול, המוות אף פעם לא מחוסר עבודה.
עוד רצועות שיתאימו לפסקול חדרי הטראומה: חרב דמוקלס, חלום שבור, אין לזה סוף.
מילים ולחן: נעם רותם
נורא אהבתי את אלבום הבכורה של "הבנות נחמה". הסאונד הייחודי סיפק תשובה הולמת לרדידות שהשתלטה על כל חלקה טובה, הקולות שהתערבלו לכדי הרמוניה שלמה ומלאת השראה והמילים שהתפוקקו מרוב מוזיקליות מרשרשת ומלאת שמחה. "להיות- So Far" הוא נציג מעולה לאלבום ההוא בשל המעברים הנקיים בין האנגלית לעברית, ההדהודים של קרולינה אל היצירה פנימה והצבעוניות שאפפה את היצירה בכללותה. או במילים אחרות: השמחה שוב כאן והיא אינטילגינטית מאי-פעם.
רצועות חובה לטיולי החג: הכול כשורה, Flowers ובאמת שיש עוד מלא.
מילים ולחן: קרולינה אברץ
גבע אלון הפך די מזמן לאחד מחביבי המדור. לא שיש לנו כרטיס מועדון או משהו, אבל בואו נגיד שבכל מה שקשור לביקורות מפרגנות הוא נמצא בטופ ליסט. לכן קצת מבאס שהסינגל היחידי שיצא מתוך אותו אלבום הוא "מודרן לאב" שלא משקף את יכולות ההלחנה והכתיבה האישיים שלו עצמו (מהסיבה הפשוטה שמדובר בקאבר).
לא שהסינגל הזה רע באיזו שהיא צורה. להפך. הביצוע של אלון לדייויד בואי נותן לו את הטוויסט הנכון כדי להבהיר שמדובר ביוצר מלא ברק וחיוניות. הקול הגבוה והמעט יללני כמו הדיוק בהגיית המילים והליווי העדין של החשמלית מעניקים לביצוע הזה רלוונטיות וטריות מפתיעה. בזמן שבו האינדי הישראלי מרים את ראשו רק לעתים רחוקות, גבע אלון הוא נסיך אמיתי. ובצדק רב. פרגנו לו איזו האזנת חג מרוממת.
אלון אולארצ'יק היה אמור להיות מודל להערצה עבור יוצרים צעירים. העברית שלו תמיד היתה משוכללת (כבר בשנות השמונים הוא הבריק עם פזמונאות עברית במיטבה), הלחנים שלו נעו באופן עקבי על ציר שנע בין הפופי למתוחכם (ויש שיאמרו המתוחכם מאוד ביחס לז'אנר) וגם שיתופי הפעולה הביאו לו לא מעט פרסום (כאשר נקודת הקיצון שמורה באופן ברור ל"כוורת").
אלא שבישראל 2007 קצת מפחדים מאיכות. עובדה: "ארץ מלח" הוא שיר כל-כך מקסים, כל-כך מיוחד וכל-כך ישראלי (במהותו) שככל הנראה לעולם לא יראה אור פלייליסט (והלוואי ואתבדה כאן). אולארצ'יק רוקח כאן מעין שיר ערש בניחוח חמוץ-מתוק על המדינה שהיתה לו ואיננה עוד. החל מאזכורים לדגל האדום שהונף בעבר, דרך סימטאות של ערים ועיירות ועד התושבים ש"ירדו כיתה".
המוזיקה, שמלווה את הרצועה הלירית הזו מצליחה להכניס מאפיינים ג'אזיים - כלייזמריים תוך שהיא צובעת את המילים במין תחושה נוגה. קטע המעבר, עם החלילים ושאר כלי הנשיפה, הופכים את השיר ליצירה מלאת מעוף שעוד רגע ניתקת מן הקרקע. באמת שמדובר באחד השירים המיוחדים של הרגע הזה. כדאי גם לכם לקבל השראה.
מילים ולחן: אלון אולארצ'יק
בואו ניגש ישר לעניין. דואט עם חוה אלברשטיין הוא חלומו של כל אמן ישראלי שמעריך את עצמו. שאנן סטריט, בחור עם אינטגריטי מפה ועד ירושלים, הצליח לכבוש לעצמו את נישת האיכות באגף מוזיקת העולם הישראלית עם "הדג נחש" ופנה לקריירת סולו לפני רגע וחצי. בדרך הוא הספיק לשכנע את אלברשטיין להצטרף אליו לשיר מיוחד במיוחד, שמילותיו נלקחו היישר מהמשורר-סופר עמנואל הרומי, שנכתבו לפני 500 שנה.
הפרויקט הזה, שעלול היה להפוך בקלות ליצירה מקושקשת ויומרנית, קיבל טיפול מצוין בידיו של אבי לייבוביץ, גם הוא חבר לשעבר ב"דג נחש". המוזיקה כאן נעה בין היפ הופ לביטים מזרחיים שמתוגברים עם עוד, ויולות ושאר כלי מיתר. יחד, הם הופכים את המלל הסבוך ליצירה מלאת Fאנק וגרוב חיונית שמוכיחה שוב עד כמה מדויקים חיישניה של הגברת הראשונה של המוזיקה הישראלית.
הבחירה באלברשטיין, שמייצגת את הנישה הביקורתית כלפי כל המתחולל כאן היתה בחירה יותר מנבונה. מלבד הצלילות הקולית שלה, היא מגישה את הטקסט באופן שמקדם את המצלול המיוחד לרמה של אמנות. זהו, רצועה מעולה מתוך אלבום מיוחד ששווה כל האזנה של אדם אינטליגנטי במדינה הזו.
מילים: עמנואל הרומי, לחן: אבי לייבוביץ'
לכאורה, אין דבר בעולם שיקשר בין בועז שרעביולהקת הטין-פאנק "ביט 69". האחד אחראי על בלדות חתונה קורעות לב, בעוד שהפאנקיסטיים הצעירים מנסים להוכיח שהם יכולים להרים את הבמות גם בלי ההשכלה המוזיקלית מבית "רימון". אז מה בכל זאת הקשר: האמצע. שביל האמצע. זה שבו נפגשים אמני שוליים איזוטריים עם זמרי ענק (אל תנסו אפילו להתווכח עם העובדה הזו) ומתחרים על פינה בפלייליסט.
אין ספק שבתחרות הזו שרעבי לוקח בהליכה, אבל אל לכם לזלזל בביטניקים, הם עוד מסוגלים להפתיע. אחרי הכול, הופעה משותפת עם נינט היא עניין שאפילו שרעבי כבר לא יכול לזלזל בו יותר.
אם את עדיין אוהבת אותי. מילים: עמית צח לחן: עמית צח ובעז שרעבי
כמו שלך. מילים ולחן: רענן פוגל
ועוד 10 סינגלים שכמעט נכנסו אך נדחקו החוצה ברגע האחרון:
"ידיים למעלה" של כנסיית השכל, "Do You Remember" של סאבו וקותי על בסיס זוהר ארגוב,"אין לי מקום" של מטרופולין, "הבטחה" של דורון שפר, "כחול ממהר" של טל וייס, "בשעה שאחרי הלילה" של יהודית רביץ, "בחיבאק" של יוני רועה, "האם זה געגוע" של הדס דגול, "כוכב שביט" של יהודה עדר ו"אם תבוא" של נינט טייב. ניפגש בשנה הבאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
