הישראלים
שלמה ארצי ממשיך לנחם את ההמונים בסינגל אחרון מתוך "שפויים", דנה אינטרנשיונל ועידן יניב משחקים אותה עם שיר סליז בטיימינג מושלם ואלון אולארצ'יק מביא אותה ברצועה מלאת השראה. סינגולר באווירת החגים המתקרבים
שלמה ארצי הוא פנומן ישראלי. כל מהותו נושמת אבק דרכים של מסעות פנימיים וחיצוניים הנוגעים ברחשי ליבה של המדינה הפסיכית בה אנחנו חיים. אף על פי שמעולם לא שם דגש על יצירה פוליטית במיוחד ("ארץ חדשה" ו"עבד הממהר" הן סוג של חריג) הצליח ארצי ליצור רשימת שירים שיכולה להתאים לכל אירוע. החל מנסיעה לגליל וכלה בימי זיכרון. או במילים אחרות: שלמה ארצי הפך לסמל, מזמן.
"תתארו לכם" שמגיע אלינו כסינגל אחרון מתוך "שפויים" מצליח לשקף באופן מדויק את הפיכתו של ארצי לאותה תופעה. מן הצד האחד יש לנו כאן טקסט סופר אישי על מאורת אוהבים המתקיימת במרחב מוגן, בו מבקש הזמר להתיידד עם אהובת לבו הרחק מעין ציבורית. מן
גם המוזיקה שמתלווה לשיר הזה, מעין מקצב פולק מהסוג הפשוט והמוכר ביותר, באה ללטף את המאזין ולהכניס אותו מתחת לאותה שמיכת צמר דמיונית. הפסנתר הרך כמו המיתרים והגיטרות (בעיקר האקוסטיות) עובדים בשיתוף פעולה מלא כדי לגרום לנו להאמין שיהיה בסדר. שלמה ארצי למד את האמת הפשוטה ביותר: אנחנו זקוקים לנחמה. הוא, מבחינתו, נמצא כאן כדי לתת לנו כמה שיותר ממנה.
מילים ולחן: שלמה ארצי
בואו ננסה לקבוע השערה ספקולטיבית: אם "סרט הודי" היה יוצא לתחנות הרדיו בעוד חודש, ספק גדול האם היה מתקבל בכזו חיבה עצומה כפי שקרה לו כעת (הוא נכנס לפלייליסט לפני שהספיק להגיע לגלגל"צ). הסיבה לספקולציה הגסה הזו נטועה כמובן במזג האוויר, שמצליח ליצור אווירה כל-כך סליזית עד שאפילו אניני הטעם הגדולים ביותר מחפשים להם איזה בר מוצל כדי לפרוק בו את כאב הראש עם מרגריטה קפואה ושיר שיעביר את הזמן בסבבה.
"סרט הודי" נופל לרובריקה הזו בטיימינג מושלם. הביטים ההודים, שמצליחים להתגנב אל תוך רצועת הדאנס הזו, הופכים את הדואט (שעל פניו נשמע כמו אופציה להוריקן הרסני במיוחד) לשיר שלא מאפשר לאוזן המזוינת להתעלם. גם הקול של יניב, שמצליח לעורר אצלי בדרך כלל אנטיגוניזם קשה, הופך כאן לנסבל בצורה מפתיעה.
מילים: דנה אינטרנשיונל, ינאי רטפן לחן: דנה אינטרנשיונל
אלון אולארצ'יק היה אמור להיות מודל להערצה עבור יוצרים צעירים. העברית שלו תמיד היתה משוכללת (כבר בשנות השמונים הוא הבריק עם פזמונאות עברית במיטבה), הלחנים שלו נעו באופן עקבי על ציר שנע בין הפופי למתוחכם (ויש שיאמרו המתוחכם מאוד ביחס לז'אנר) וגם שיתופי הפעולה הביאו לו לא מעט פרסום (כאשר נקודת הקיצון שמורה באופן ברור ל"כוורת").
אלא שבישראל 2007 קצת מפחדים מאיכות. עובדה: "ארץ מלח" הוא שיר כל-כך מקסים, כל-כך מיוחד וכל-כך ישראלי (במהותו) שככל הנראה לעולם לא יראה אור פלייליסט (והלוואי שאתבדה כאן). אולארצ'יק רוקח כאן מעין שיר ערש בניחוח חמוץ-מתוק על המדינה שהיתה לו ואיננה עוד. החל מאזכורים לדגל האדום שהונף בעבר דרך סימטאות של ערים ועיירות ועד התושבים ש"ירדו כיתה".
המוזיקה, שמלווה את הרצועה הלירית הזו מצליחה להכניס מאפיינים ג'אזיים- כלייזמריים תוך שהיא צובעת את המילים במין תחושה נוגה. קטע המעבר, עם החלילים ושאר כלי הנשיפה, הופכים את השיר ליצירה מלאת מעוף שעוד רגע ניתקת מן הקרקע. באמת שמדובר באחד השירים המיוחדים של הרגע הזה. כדאי גם לכם לקבל השראה.
מילים ולחן: אלון אולארצ'יק
לך תתווכח עם יוקו אונו: להקת פאנקנשטיין הצליחה לקטוף את המקום השלישי בתחרות שירים על שמו של ג'ון לנון עם "Choose Your Way". בין השופטים שהעניקו לחברים את הטייטל הנכבד נמנים האלמנה השחורה (אונו), פרגי מה"בלאק אייד פיז" ובוב וויאר מהגרייטפול דד. אז קודם כל צריך להצדיע בכיף. שנית, צריך לבדוק על מה כל הטררם.
"Choose Your Way" ממשיך את הנישה הFאנקית של אלרן דקל וחבורתו בצורה טבעית לחלוטין. כל האלמנטים המוכרים כאן: החצוצרות נותנות בראש, המקצב מציע נענוע עכוזים מתקדם וגם המילים מצליחות להנפיק טקסט משמח ומפוצץ באנרגיות חיוביות. אם יש בעיה קטנה עם הרצועה הנוכחית הרי שהיא נטועה בחוסר החדשנות והאהבה העצמית שמשתקפת כאן למרחקים. לא שזה כל-כך נורא. זה פשוט קצת מבאס שדווקא השיר הזה נבחר לרגל בשדות זרים.
מילים ולחן: פאנקנשטיין
האלבום האחרון של היהודיםהצליח לקטוף לא מעט ביקורות טובות. כאלו שגרמו לי להשתאות אמיתית. ההפתעה הגיעה מכמה סיבות: הראשונה והמרכזית - מבקרי מוזיקה לא אוהבים לאהוב את "היהודים". הם מוצבו, ובצדק רב, כלהקה עממית שהתחבבה בדרך הקשה על הקהל הרחב. סיבה שנייה: היהודים הגיעו למקום "בוגר" (מבחינה גילאית-הורית) במה שאמור לשלול מהם את דימוי הילדים הרעים של הרוק הישראלי. הסיבה השלישית והמרכזית ביותר נטועה בעובדה שהיהודים מעולם לא עשו מוזיקה נורא מעניינת ו"פורטה" היה רחוק מלשנות משהו בעניין הזה.
"חופשי" בכיכובו של טום פטרובר (מילים, לחן ושירה) מביא את התמה ה"גותית" של היהודים למיצוי מוחלט. הדרמה וההתפרעויות הקוליות, ריפי הגיטרה והטקסט הדיכאוני - כולם כאן. הזעקה של פטרובר מהדהדת למרחק של מטר וחצי בלב הווילה העצומה שבנה לו ולאשתו היקרה. חוסר הכנות כה בולט בשיר הזה עד שנותר רק לבקש קצת יותר מאורית שחף ברצועות הבאות. היא לפחות צועקת בחן.
מילים ולחן: טום פטרובר
אביב גפן ראה אותה, שמע, אהב, השקיע, הפיק, חבר לעופר מאירי (מטרופולין") והוציא לה שיר ראשון אל הרדיו - אליו יתלווה אלבום שלם בהמשך הדרך. יחסי הציבור ידעו לשווק אותה כמי שזכתה לטיפולו המסור של גפן מיד לאחר נינט, מה שהפך למקדם מכירות לא רע בעליל. כל אלה השאירו את הפרסונה (הצעירה) של אלכס בצד. ככה זה כשההייפ הורג את המוזיקה.
בתור מי שצפה בבחורה המתוקה הזו בלייב, כחלק מהופעת אורח של גפן, אני מרגיש צורך לומר שני דברים עיקריים: הראשון: אלכס הזו עדיין ילדונת של ממש וכל ניסיון להלביש עליה טקסטים בוגרים עלול להיות מעט בעייתי. השני: יש לה קול מעולה שיכול להפוך לחומר גלם מצוין עבור עבודה עתידית.
"אם תפסיק לאהוב" מצליח, למרות הבעיות הקלות באגף ההגשה, ליצור ציפיות לעתיד. אם תבואו עם קצת פחות ציניות, יש מצב שההזדמנות שתתנו לה תשתלם.
מילים ולחן: אביב גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
