אחי, אתה אבא
מבטיחים: בביקורת הזו לא נתייחס לתרגום הגרוע לשם הסרט "הדייט שתקע אותי". פשוט, כי הסרט הזה קורע מצחוק, מלא תקווה ובכלל, יש דברים הרבה יותר חשובים לומר עליו
בקרוב אצלכם - טריילר
"הדייט שתקע אותי" (מילא השם מעורר המחלוקת, אבל אין כאן אפילו דייט) מספר על מפגש חד-פעמי, שטוף הורמונים ואלכוהול, בין אליסון (קתרין הייגל), מגישת טלוויזיה עולה, לבין בן (סת' רוגן), שמנדריק חינני, מובטל מעבודה ואהבה. בשל אי-הבנה מצערת בנוגע ללבישת קונדום הופך המפגש החד-פעמי לעובר שהולך ולובש צורה וליחסים שהולכים ומתהדקים.
זה לא שאין כאן דברים שקשה לעכל (ואני לא מתכוון רק לסצנת חדר הלידה עם אימג' חושפני ומפתיע במיוחד בסיום). כבר בעשרים הדקות הראשונות מציג "הדייט" שורה ארוכה של בורות תסריטאיים שלא פשוט לדלג מעליהם. למשל, לקבל את האמירה שקתרין הייגל צריכה להוריד כמה קילו לצורך המשרה החדשה שלה (להוריד? מאיפה? מהכיסים?); את העובדה שבן לא זוכר כלום מהלילה, אבל זוכר בבהירות מפליאה את שיח החרשים שהוביל להיריון הלא רצוי; את ההחלטה הקפריזית למראית עין של אליסון שלא להפיל; או את העובדה שמגישת טלוויזיה יפה, רצינית ומצליחה מתאהבת במובטל בהמי, ילדותי ושמנמן במחי בקבוק בירה. זה לא שאין הסברים בנמצא. פשוט התסריט לא טורח לספק אותם.
בכלל, סיפור האהבה בין אליסון לבן הוא הנקודה החלשה בסיפור. זה אינו המקרה הקולנועי הראשון של אהבה בין שני טיפוסים שונים בתכלית באופיים, בחזותם וברקע הסוציו-אקונומי שלהם – יש עשרות כאלו (חוץ מעניין המראה החיצוני, לרוב) – אבל בדרך כלל זהו סיפור שהמורכבות הבסיסית שלו מצריכה בנייה מחושבת כדי להעניק לו ממד אמין. כאן, לעומת זאת, הוא מטופל ברישול מוחלט. בוודאי שאפשר להבין מדוע שאליסון תתאהב בבן – ככלות הכל הוא בחור מצחיק, טוב לב וישר – רק שהתסריט לא מספק הסברים כאלו, ומעדיף לקפוץ ישר לשורה התחתונה: הם ביחד, הם מאוהבים, טייק איט אור ליב איט. היחסים שלהם עוברים תהליך מואץ שאין בו כמעט רגע להיכרות אינטימית עם הבנאדם כמות שהוא, לא כל שכן להסרת המכשולים החברתיים המקובלים. כשלפתע הם מהלכים ברחוב יד ביד, זה כמעט שוק. מתי לעזאזל הם הפכו לזוג? רמיזה אפשרית ומעניינת לעובדה שאליסון מתפשרת על בן בשלב הראשון רק משום שהוא אבי ילדה לא מקבלת חיזוק מכיוון התסריט, ובלאו הכי לא מטופלת כלל.
למטה: הטריילר של הסרט
נקמת היורמים: הדור החדש
אגב, על העובדה שבן מתאהב באליסון אינני מתעכב משום שזה עניין מובן מאליו בעולמו של הסרט, ויעידו על כך תגובות חבריו של בן, אותן אפשר לכנות בעדינות "רספקט", ופחות בעדינות – רמיזות בוטות לאקטים מיניים.
אבל עזבו אתכם מהסיפור. "הדייט שתקע אותי" פוסע בטבעיות בעקבותיו של "בתול בן ארבעים", סרטו הקודם של ג'אד אפאטו (סת' רוגן שיחק ב"בתול", וכוכב "בתול" סטיב קארל מציץ פה לרגע). בן הוא אנדרדוג קלאסי לא פחות מאנדי הבתול. הוא אמנם מגניב יותר – מסטול, חובב פורנו ומצחיק בטירוף – אבל בסך הכל הוא לוזר לא הרבה פחות, וחיי האהבה שלו ריקניים כמעט באותה מידה. את מגוריו הוא חולק עם חבורת טיפוסים תימהוניים שמייצגים פחות את יותר את כל הרבדים הבעייתיים שלו, רק בהקצנה (אחד יותר מסטול, שני יותר ילדותי, שלישי יותר סקס מניאק וכו');
את ימיו הוא מעביר בבטלה לא סמויה כלל; ואת יהבו הוא משליך על פרויקט אינטרנט מבריק אך לא מספיק מקורי.
אפאטו, מיוצרי סדרת הטלוויזיה הפולחנית וקצרת הימים "פריקים וגיקים", נמשך כפי הנראה לטיפוסים הללו, ויודע לייצג אותם על המסך באופן מושלם, חינני ומצחיק. הוא יודע להסתלבט עליהם ולהסתלבט איתם. אין בעמדה שלו כלפי גיבוריו הלוזרים לעג או התנשאות, אך גם לא רחמים. הוא אוהב אותם, מחבק אותם ומזדהה איתם, ומבקר בציניות את החברה שסביבם, המחייבת אותם לעבור מדורי השפלה רק כדי לזכות באהבה. בן ואנדי, חרף אקסצנטריותם, הם פלח עיקרי באוכלוסיית הגברים הרווקים. אפאטו מכוון אליהם ואל מצוקתם זרקור מחמם ואוהד, והופך אותם לגיבורים האמיתיים והנאהבים בקרב המינים. זוהי נקמת היורמים של הדור החדש, והיא מצחיקה כפי שהיתה בעבר.
עודף מעשרים מילה: יודע אפאטו נפש גיבוריו, ו"הדייט" הוא "בתול בן ארבעים", רק בלי הבתולין ועם היריון לא רצוי. כלומר – מצחיק לאללה.
קתרין הייגל, הדייט שתקע אותי
יח''צ
נא להמתין לטעינת התגובות
