"אין לי זמן להיות נרקומן"
גם בגיל 61 אסי דיין עדיין עובד בלי הפסקה: גומר סרט אחד ("חופשת קיץ") כותב תסריט (המשך ל"גבעת חלפון") ומשתתף בסדרת טלוויזיה ("בטיפול"). במקביל הוא ממשיך לעורר שערוריות: לא מתלהב מפרסי "אופיר" ("הפרס מחזיק סתימה בכיור שלי") תוקף את חבריו למקצוע ("תראה איך שלמה ואסנת וישינסקי משתמשים במות בנם, זה נורא"), ומתעקש שהוא עובד רק בשביל הכסף
הסרט, בכיכובם של אסי דיין ושרון הכהן בר, מספר את סיפורם של אברהם ואסתר, זוג חרדי היוצא לחופשה בים המלח עם בנם מנחם. החופשה המיוחלת מסתיימת באסון כבד, במה שנדמה כי אפשר לכנות גירסה עדכנית לסיפור עקידת יצחק. בחודש מאי השנה זכה הסרט במקום הראשון וב-50 אלף דולר בפסטיבל הסרטים החשוב טרייבקה בניו יורק.
"זה לא סרט של להשאיר בייביסיטר עם הילדים בערב וללכת ליהנות בקולנוע", אומר אסי דיין, בן 61, בראיון לרגל עלייתו לאקרנים בבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון. "וולך עשה פה משהו נדיר, אותנטי מאוד ושונה ממה שעשו לפניו". ואכן הרקע של במאי הסרט דוד וולך דומה למוצג בו. וולך, כיום בן 35, התחנך בישיבת פוניבז' הליטאית, וחזר בשאלה לפני כעשר שנים. בסרט, שהוא הראשון שלו באורך מלא, מעמת הבמאי את גיבוריו עם שאלות קשות של מוסר, דת וקיום המוצגות מבעד לעיני ההורים הבוגרים, אך חזק מכך - מבעד לעיני הילד הצעיר.
את דיין אני פוגש בביתו, בסופו של יום עבודה עמוס. "חופשת קיץ" שיוצא רק עתה, מבחינתו הוא כבר היסטוריה. כיום הוא מרוכז בעיקר בשני פרויקטים, האחד הוא צילומי העונה השנייה של "בטיפול" שתעלה לשידור בנובמבר, ובה הוא מגלם את הדמות הראשית של הפסיכולוג ראובן דגן, והאחר הוא כתיבת סרט ההמשך ל"גבעת חלפון אינה עונה", סרטו הפופולרי של דיין ושל כולנו משנת 1976.
"זה הולך להיות מצחיק מאוד", הוא מספר על הסרט שבדרך. "נקודת המוצא היא שבאמת עברו 30 שנה מאז, וההתרחשות המרכזית היא בבית אבות. הסרט מתחיל כשהכרתו של ויקטור חוזרת אליו. הוא איבד אותה לפני 30 שנה כשסרג'יו ביקש את ידה של בתו שיפרה. יותר מזה אני לא רוצה לספר, אבל זו הולכת להיות קומדיית מצבים פרועה מאוד".
ומה עם "בטיפול"?
"על התכנים של הטיפולים אי אפשר לדבר, אבל מה שמעניין הוא איך שמצלמים את זה. כולם חושבים שאנחנו מגיעים ומצלמים סצנות של מטפל ומטופל, אבל האמת היא שאני יושב מול טלפרומפטר וקורא, אחר כך מגיע השחקן לכמה צילומי 'מעל הכתף' אבל אנחנו לא משחקים יחד".
דיין מקפיד לציין שאיננו מחזיק בטלוויזיה וכלל לא צופה בה, והוא גם כמעט לא צפה בעונה הראשונה של "בטיפול". "ראיתי חמישה פרקים בערך, קולנועית זו סדרה מעולה", הוא אומר ומוסיף, "מה שמצחיק אבל באמת, זה התגובות".
למשל?
"אנשים מתייחסים אליי ברחוב כאילו אני הפסיכולוג הלאומי. כשרואים אותי זה לא כאילו הם רואים את אסי דיין, מסתכלים עליי כמישהו שיכול לעזור להם".
טוב, הם יודעים גם שאתה מכיר היטב את העולם הזה בחייך הפרטיים.
"זה לא נכון, אני חוויתי יותר את עולם הפסיכיאטריה, שזה תחום רפואי יותר. הפסיכולוגיה היא תחום תיאורטי, אנשים צריכים לנחש מה הבעיה שלהם. אני לא בטוח שכל התיאוריות של פרויד היו נכונות בעניין הזה".
מה הסיפור שלך עם הטלוויזיה?
"תשמע, זה מקור לטיפשות וזה ממכר. להפסיק עם זה, זה כמו גמילה מסמים. אם אני צריך משהו בכל זאת, אני הולך למחשב, לאינטרנט, ולפעמים אני גם רואה סרטים בדי.וי.די, אבל כמעט אין לי זמן לזה".
למה אתה משתף עם זה פעולה, כמו שעשית ב"פעם בחיים", התוכנית שבה אתה ובנך ליאור נשלחתם לגמילה?
"אין קשר בין זה לבין הטלוויזיה. החוויה עצמה היתה נהדרת שם. ראיתי איזה פרק אחד, ואם ככה היו עושים את כל תוכניות הריאליטי, מצבנו היה טוב. זה לא משוחק, זה אמיתי, מצחיק, עצוב, פשוט מצוין".
מבקרי הקולנוע בארץ ובחו"ל, כפי שגם צוין בתחילת הדברים, נותרו המומים מ"חופשת קיץ". דיין מעיד על עצמו שאפילו לו היה קשה לצפות בסרט. "שלא כמו אחרים, לא בכיתי בסוף הסרט. אני מאמין שמי שמחובר יותר לתכנים ולעולם החרדי, זה דיבר אליו יותר ונגע בו. ראיתי את זה גם אצל יוסי סידר (במאי "בופור" - ע.ק) שיצא מהסרט והתרגש מאוד. כנראה 'בופור' זה לונה פארק ליד זה".
למה כנראה? לא ראית את הסרטים הישראליים האחרונים?
"אף אחד מהם, וגם לא את 'מדוזות' שאני משחק בו".
אבל דיין שזכה עד היום בתשעה פרסי "אופיר" ובפרסים רבים נוספים, באופן לא מפתיע איננו מתרגש מההצלחה של הסרטים ומהפרסים שהם מועמדים בהם לזכייה. "עקרונית, בעיניי אין שום חשיבות לפרס הזה, חוץ מזה
ב"חופשת קיץ" אתה חוזר לדמות החרדי, שכבר שיחקת פעמיים בעבר ב"ההסדר" וב"מדורת השבט". מה מחזיר אתיאיסט כמוך לטיפוס הזה בכל פעם מחדש?
"פשוט מאוד. הכסף. אין לי בעיה אם גם צריך לקרוא תסריט שמבוסס על 'דפי זהב'. השתתפתי ב'שיבה מהודו' ושנאתי כל רגע, וגם ב'חופשת קיץ' היו רגעים קשים מאוד פיזית. הייתי צריך לשים עליי את תוספות הזקן על הזקן שגידלתי גם ככה בשביל הסרט, והבגדים הארוכים, זה היה לא קל".
אז אין לך שום משיכה לדמות החרדית?
"לא יודע, מה שמעניין אותי זה הכסף. אבל צריך לשאול את הבמאים למה אני מעניין אותם, סידר אמר לי למשל אחרי 'חופשת קיץ' שמה שבולט בדמות הרב בסרט הוא הנורמטיביות שלו. הוא לא קדוש, לא צדיק, רב כמו כל בנאדם".
קשה לקנות את זה כשרק הכסף מעניין אותך.
"תראה, אני מגיל אפס באור הזרקורים. אני הבן של נפוליאון הישראלי, הכרתי את הפלאשים של המצלמות עוד לפני שידעתי להגיד 'אבא'. אז נכון, אני גם נהנה מהעבודה הזו, כשהמצלמה פועלת זה עושה לי טוב, רק שייתנו לי".
כיום דיין מתגורר לבדו בדירה במרכז תל-אביב, אחרי שנפרד מאשתו האחרונה, ורד. "אין לי חברים", הוא מעיד על עצמו. "הבנאדם היחיד שקרוב אליי הוא ליאור הבן שלי, שהוא גם היחיד מבין ילדיי שנמצא בארץ. מעולם לא הייתי שייך לחבורות".
לא נשמע שאתה סובל במיוחד מהבדידות.
"אני לא סובל, אני סוליסט, תמיד הייתי כזה".
מתי יצאת לחופשה בפעם האחרונה?
"לפני שנתיים הייתי בספרד לשבועיים. זה החופש היחיד שלקחתי ב-40 השנה האחרונות. חוץ מזה 20 שנה לא הייתי בים".
למה?
"השמועות עליו לא טובות, אומרים שהוא עושה גלים. גם השריצה הזו בים היא משהו שפרויד היה אומר עליו הרבה דברים, לו חי היום".
בסך הכול נשמע שאתה עובד קשה.
"כן, וזה טוב".
וזה מה שגרם לך השבוע להירדם לפני התוכנית של ליאור שליין, ובזמן התוכנית?
"תשמע, מיליון וחצי איש מאחרים לעבודה בכל יום, אז גם לי קרה שאיחרתי. שום דבר דרמטי וכן, גם בזמן השידור הייתי עייף".
אמרת שאתה גולש באינטרנט. קורא טוקבקים על עצמך?
"כן, זה מצחיק. מצד אחד יש את אלה שכותבים 'אדוני הנשיא', 'ראש הממשלה הבא', ומהצד האחר יש אלה שאומרים 'נרקומן', 'בן של גנב עתיקות' וכאלה דברים".
הגבת פעם בעצמך?
"אם הייתי יודע איך, הייתי מגיב".
מה היית כותב?
"הייתי כותב משהו על החיבור שלנו לשכול שהפך כמעט למקצוע. תראה איך אסנת וישינסקי ושלמה וישינסקי משתמשים במות בנם, זה נורא".
זה בזוי בעיניך שהם רוצים לזכור את הבן שלהם?
"בהחלט, המוות תופס פה מקום לא נכון בתרבות שלנו. למה אנשים מדברים בשם המתים?".
אתה עצמך מפחד למות?
"על זה בדיוק אני מדבר, אני מפחד לא לחיות, כי אני יודע איך זה כאן. אני לא יודע איך זה שם, אחרי. אתה יודע איך אומרים, לפי השתיקה הכול שם בסדר".
אמרת בעבר שיש רגעים שבהם אתה לא רוצה לחיות. זה עדיין נכון?
"הנקודה היא הדיכאון, שזו אחת המחלות הקשות שיש. כשאתה בדיכאון באמת, אתה במצב קשה כל-כך שאתה אפילו לא יכול להתאבד. אלה דברים שאפילו אי אפשר להסביר לרופא כשאתה במצב כזה".
אתה מטפל בעצמך היום כדי לא להגיע למצבים האלה?
"כן, העולם הרפואי התקדם מאוד בתחום הזה, ואני נוטל פרוזאק באופן קבוע. אני נאחז במניעת ההידרדרות הזו שבע קומות למטה. גם עבודה היא סוג של סם, וזה שלא יצאתי לחופשה כל-כך הרבה זמן, זה מרצון".
אבל פרוזאק הוא הדבר היחיד שאתה לוקח היום באופן קבוע?
"כן, אין לי זמן להיות נרקומן".
נא להמתין לטעינת התגובות
