ליאל טורס
ברזומה שלה כבר יש הופעות עם אלטון ג'ון והסקורפיונס, מקום ראשון במצעד הפזמונים בברזיל, מפגשים עם קלינטון וסלין דיון ואפילו חוזה לאלבום בהשתתפות היוצרים הכי חמים. עכשיו, בגיל 18, החליטה ליאל קולט שהגיע הזמן שתהיה לה קריירה אמיתית גם בישראל
ליאל קולט לא עושה טעויות בכלל, אף פעם, גם אם היא נורא רוצה. קל לסלוח לה על המושלמות הזאת שבה היא מתנהלת כבר שבע שנים, מאז השתתפה, בגיל 11, בתחרות הכישרונות הטלוויזיונית "בראבו". כל כך קל דווקא משום שהיא רק בת 18, ועדיין מותר לה להיות כל כך מופקת, מתוזמנת, מתוסרטת. ההצלחה שלה בחו"ל מעוררת התפעלות, והמציאות הביל קלינטונית/סלין דיונית/אלטון ג'ונית/סקורפיונית - עם כולם ועם עוד רבים וטובים נפגשה ושרה-היא כמעט דמיונית, אך זאת עדיין המציאות שבה היא חיה.
כל ניסיון לרדת עמוק יותר לתוך המשמעות של חיים אל מול קהלים השווים מיליונים על הבמות הגדולות בתבל, בין היכל תהילה אחד למשנהו, במקומות הכי רחוקים מחדר האוכל של קיבוץ כנרת, נתקל בתובנות נקיות מאמירה כלשהי, כאלה שמחדדות את חוסר ההקבלה בין ההצלחה המטורפת באירופה ובאמריקה לבין העובדה כי בסופו של יום מדובר בנערה מתבגרת.
תגידי, נשאר בכלל משהו מהילדה הקיבוצניקית? כבר שנים שאת נמצאת יותר בחו"ל מאשר בארץ.
"נכון, אבל הקיבוץ הוא הבסיס לכל מה שאני עכשיו. אני מופיעה במקומות הכי גדולים, עם האמנים המובילים בעולם, אבל אני לוקחת הכול בפרופורציות ובאופן טבעי. לוקחת דברים באיזי, בקלות. הצורה שבה גדלתי וחייתי ולמדתי שכל בני האדם שווים עוזרת לי מאוד. ברור שאני מתרגשת מזה, אבל העבר שלי מחבר אותי לקרקע".
האנשים האלה, אלטון ג'ון, בון ג'ובי, ביל קלינטון, הם אנשים מלאי כוח: הם מצליחים ומרוויחים המון כסף. ההתחככות שלך בהם עוזרת לקדם את הקריירה שלך.
"הדברים האלה לא מדברים אליי. כשהופעתי עם קלינטון הרגשתי נהדר כי הוא התנהג אליי כמו חבר, ואמא שלי התעלפה מאחורי הקלעים. המפגש עם האמנים האלה מרגש אותי ומרגש גם את הקהל. אני רואה את התגובות של האנשים: באחת ההופעות שלי עם הרבי הנקוק (מוזיקאי ג'אז ומלחין זוכה פרס הגראמי, מהפסנתרנים המצליחים והמשפיעים ביותר בתולדות הג'אז), צפה בי הראלדו ריברה. זה היה מופע גיוס תרומות לילדים חולי סרטן, והוא ביקש להיפגש איתי אחרי ההופעה כדי להזמין אותי להתארח בתוכנית שלו בפוקס ניוז. זה מאוד החמיא לי כמובן, ראיתי שהוא באמת אהב והתרגש מההופעה".
ואיך הרגשת אצלו בתוכנית?
"הוא היה מקסים. שאל מה מרגש אותי, וסיפרתי על מכתב שנשלח אליי מזוג שקרא לבת שלו על שמי, שרתי את השיר "ירושלים של זהב", וסיפרתי גם על זה שהחתימו אותי על חוזה עבודה עם וורנר ברדרס שיפיקו לי אלבום. על אחד השירים באלבום אעבוד עם יורגן אלפסון".
מי זה?
"הוא המפיק שעשה את הלהיטים הכי גדולים של בריטני, של קלי קלארקסון, של איל דיוו".
אה.
"אני אעבוד גם עם ג'י ראש".
ומי זה?
"הוא הפיק את התקליט של קריסטינה".
הופעתה של קולט בתוכניתו של הראלדו היא בהחלט הישג ראוי, כמו העובדה שבימים אלה ממש צועד להיטה "Send Me An Angle" בראש מצעד הפזמונים הברזילאי, כמו סיבוב ההופעות והחברות המתהדקת עם להקת הסקורפיונס. כל אלה הם רשימה חלקית בלבד של קריירה בינלאומית שצוברת תאוצה ממש כמו הביקורים המאורגנים בבית הקברות על שפת הכנרת.
אולם מרשימים ככל שיהיו, אין
סוף-סוף אלבום שלך בישראל, ושוב באנגלית. למה לא בעברית?
"נולדתי בארץ, אני אוהבת את ישראל, אבל אני זמרת בינלאומית. אני שרה באנגלית וזאת השפה המוזיקלית שלי, זה הכלי שלי. כל אמן יגיד לך שהשפה שהכי מתנגנת באוזן והכי נוחה לשירה היא אנגלית. זאת שפה עגולה".
ובאמת קל לך יותר לשיר באנגלית, אף על פי שזו אינה שפת האם שלך?
"כן. מגיל צעיר צפיתי ב-MTV, וכבר כשפגשתי את אירית (טנהנגל, המנהלת האישית של קולט), הרעיון היה לקחת אותי לחו"ל. היא חלמה למצוא אמן ולפרוץ איתו. כשנפגשנו היא שאלה אותי אם אני רוצה להצליח באנגלית. לאלבום הזה כתבתי כמה שירים, וכשניסיתי בעברית זה פשוט לא הלך לי, רק באנגלית".
אולי העובדה שאת פונה לקהל הישראלי בשפה האנגלית מעכבת כאן את ההצלחה שלך?
"לא. קחי את סלין דיון. היא באה מקוויבק, שם השפה היא צרפתית, ובכל זאת שרה רק באנגלית ומצליחה בכל העולם. הבחירה שלי היא להיות זמרת בינלאומית, וזאת השפה שלי. אם זה מצליח בכל העולם, אין שום סיבה שזה לא יצליח גם כאן. אם השיר הוא טוב, ואנשים יאהבו אותו, הוא יצליח גם בישראל".
עד היום הוכח ההפך. הקהל הישראלי לא ממש מכיר אותך, לא מודע להישגים המרשימים שלך בחו"ל.
"יש הבדל בין לבוא לארץ מדי פעם, לתת פה היי-לייט ולהשתתף בהופעות ממלכתיות. הפעם תהיה מסיבת השקה, יוצא סינגל, תהיה הופעה".
כלומר , ההבדל הוא בקוסמטיקה. החומרים הם בדיוק כמו החומרים שבחו"ל.
"נכון, ההבדל הוא בעטיפה".
מה ההסבר שלך לפער העצום בין ההצלחה שם לבין העובדה שלא ממש יודעים כאן מי את, יחצנות בלבד?
"לא רק, אבל בעיקר יחצנות".
אז למה בכלל חשוב לך להופיע בארץ? בשורה התחתונה, זה שוק מצומצם מאוד.
"זה משהו שרציתי לעשות המון זמן, שאנשים יידעו ויהיו מודעים אליי, וגם לתת משהו למעריצים שלי. ההופעה האחרונה שלי בפני קהל ישראלי הייתה לפני שנה בהאנגר בנמל תל אביב. הקהל הישראלי חם ומפרגן, כמו במקסיקו ששם יצא לי גם להופיע. החיבור פה עם הקהל נורא מהיר, זה שונה מאירופה".
כמה מזהים אותך כאן ברחוב?
"מזהים אותי ברחוב".
אבל לא כמו את נינט.
"אני לא מופיעה בארץ כמו נינט".
צלמי פפראצי לא רודפים אחרייך.
"לא, אבל אם הייתי חיה כאן, זה בטח היה קורה".
לפני כמה שבועות חגגה קולט יום הולדת 18 בלוס אנג'לס. למסיבה הענקית הוזמנו אושיות מתעשיית המוזיקה - מפיקים, מנהלים מוזיקליים ונציגי חברות תקליטים. בתקשורת הישראלית פורסם העניין כאייטם זניח בטורי הרכילות, אולם בעבור מנהליה של קולט הייתה זו הזדמנות להפגיש את כל העוסקים במלאכה ולהפגין את יכולתה של קולט לרכז תחת קורת גג אחת כמה שיותר פיגורות בעלות השפעה בשוק העולמי. מיותר לציין כי באירוע לא נכחו חברים או בני משפחה, והוא הוגדר מראש כמסיבה המיועדת לאנשים העובדים איתה.
לא הרגשת בחסרונה של המשפחה?
"לא. היה לי נחמד גם ככה, והמשפחה חגגה לי כמה שבועות קודם לכן בקיבוץ. הם תלו שלט על הדלת של הבית, וקנו לי מצלמת וידאו".
גיל 18 מכתיר אותך רשמית כבוגרת. עד כמה את מעורבת בהחלטות הנוגעות לקריירה שלך?
"זה אחד הדברים שהכי פחות מעניינים אותי. כדי להרוויח כסף צריך לעבוד קשה, ואני עדיין בשלב שיש בו המון הוצאות סביב הקריירה שלי".
זה נשמע כמו תירוץ לכך שאין לך מושג כמה כסף את מרוויחה בעבור ההופעות שלך.
"תראי, זה עניין שאני לא מתעסקת בו. אני משאירה את זה להורים שלי, סומכת על המנהלים שלי. זאת מערכת יחסים שנבנית על אמון, על שנים של התבגרות שחוויתי יחד איתם".
חלק מלהיות מבוגרת זה גם לדעת כמה את שווה מבחינה כלכלית. מהאמנות שלך מתפרנסים לא מעט אנשים, את כמו מפעל קטן.
"זה לא מעניין אותי, זה שולי מבחינתי. תראי, האנשים האלה כל כך האמינו והשקיעו בי. אין כאלה דברים לא בארץ ולא בעולם, הם השקיעו בי המון! ".
את יודעת כמה שווה היום הופעה שלך?
"כן, אני יודעת, אבל לא מתעסקת בזה".
עניין אחר הנגזר מיום הולדתה ה-18 ואשר דווקא מחייב התעסקות מצדה הוא הגיוס לצבא. חבריה לכיתה מתגייסים ממש בימים אלה. חלקם יוצאים לשנת שירות. "אני מקווה שאצליח להתגייס לצבא", היא אומרת, "זה חשוב לי מאוד. אני מקווה שאצליח לעשות משהו שדרכו אוכל לתרום עם המוזיקה שלי, להופיע בפני חיילים, להופיע באירועי התרמה לטובת הצבא או דברים מהסוג הזה. אנחנו במשא ומתן עם הצבא כי זה באמת חשוב לי להיות שם, וכרגע הכול תלוי במה שיאשרו לי לעשות. קראתי בעיתון שיוצאים נגד המשתמטים, אבל המקרה שלי אינו קשור לעניין. אני מופיעה בחו"ל, הקריירה שלי היא בחו"ל ולא בארץ".
החודש הבא יהיה חודש משמעותי בקריירה של קולט. היא תהיה על הבמה בווגאס ותיקח חלק ב"טלת'ון", מופע התרמה שנתי - הגדול ביותר באמריקה - לגיוס כספים בעבור ילדים נכים. אבל האירוע הכי חשוב מבחינתה הוא ה"קרייר לאונצ'ינג", אירוע השקת הקריירה בארצות הברית. "יהיו שם הרבה אנשים מחברות תקליטים ומתעשיית הסרטים".
את רואה את עצמך משתלבת גם בקולנוע?
"למה לא? קיבלנו כבר כמה הזמנות להשתתף באודישנים לסרטים. מבחינתי, זאת עוד הזדמנות לחשיפה".
את רצה קדימה כל הזמן. קרה שעצרת לרגע ושאלת את עצמך אם בכלל תוכלי לחזור לאחור ולנהל חיים נורמליים של ילדה ישראלית?
"אני מאוד אוהבת את ישראל. זה הבסיס שלי ותמיד יהיה הבית שלי, אבל החלום שלי תמיד היה לעשות את זה בגדול".
את נהנית מהחיים האלה, מהחלק שהוא לא מוזיקה: הנסיעות, בתי המלון, מסיבות ההשקה?
"זאת עסקת חבילה. יש את הדברים מסביב כמו בכל עבודה אחרת, ואני מקבלת אותם כחלק מהעניין. יש רגעים שבהם אני מתגעגעת הביתה, אבל גם אם אני בתל אביב, אני מתגעגעת ".
קורה לפעמים שאת מצטערת על המחיר ששילמת: אף פעם לא חווית ילדות, מגיל 11 את באור הזרקורים.
"אני מסתכלת קדימה, רק לשם. כדי להצליח יש דברים שצריך להקריב. גם כשסטודנט לומד לתואר ראשון, הוא מקריב דברים, מוותר על הנאות ועל חיי חברה. כשאהיה ברמה של סלין דיון אוכל לעשות את הבחירות שלי, כרגע אני עוד לא במצב הזה".
את סלין דיון, אגב, יצא לה לפגוש. "ביום הולדתה ה-15 אירית הכינה לי הפתעה. היא לקחה אותי להופעה של סלין בווגאס. כשראיתי אותה הזלתי דמעה ומאז ראיתי אותה פעמיים. בפעם השלישית גם הפגישו בינינו מאחורי הקלעים והיא ידעה מי אני. התברר שהיא שמעה את הדיסק שלי. היא הייתה מאוד עממית וחמה, חיבקה אותי והייתה מפרגנת ומקסימה".
פגשת גם את אלטון ג'ון.
"כן, זו הייתה אחת ההופעות הראשונות שלי במונטה קרלו. לילי ספרא, אחת האלמנות העשירות בעולם, הזמינה אותי להופיע. היו שם בונו, ג'יי קיי רולינג, רוג'ר מור ואלטון ג'ון שהיה אמור להופיע. אותי הכינו כהפתעה. היא השתיקה את הקהל במחיאת כף, פנתה לאלטון ג'ון ואמרה לו (ליאל מדגימה את טון דיבורה הדקיק של ספרא) 'אלטון, ליסן טו מי. טונייט, יו אר נוט גואינג טו סינג. טונייט יו גואינג טו היר א גרייט יאנג סינגר'. היא דיברה אליו כמו שמדברים לילד מפגר", ליאל צוחקת.
"עליתי והקדשתי לו את אחד השירים שלו. הוא בא אליי בסוף ההופעה, חיבק ונישק אותי. אחר כך באה אליי ג'יי קיי רולינג כדי לבקש חתימה. אמרתי לה 'את באה לבקש ממני? אני צריכה לבוא לבקש ממך!".
כשאת בארץ, מזדמן לך ללכת להופעות של זמרים ישראליים?
"וואו, המון זמן לא ראיתי הופעה. אבל אני יוצאת עם חברים בעיקר לפאבים ולמועדונים באזור הצפון, יש את הפאב על הנהר ואת הדאנס בר כנרת בקיבוץ שלי".
לא קטן עלייך אחרי שאת מסתובבת בדאנס ברים באל-איי?
"ממש לא! אני בכלל לא יכולה להיכנס שם למקומות האלה, אני עדיין לא בת 21".
נא להמתין לטעינת התגובות
