על מה סמים דגש
אשרת קוטלר בתוכניתה "על סם" הזכירה ליוני בינרט את החזאי בחודש אוגוסט המודיע בחגיגיות: "מחר יהיה חם". הרבה אנשים מעשנים פה? סמים קלים פוגעים בזיכרון? כל זה אמור להיות חדש?
כשבא לעיתונאים ולאנשי הטלוויזיה האלה לטייל קצת הם נוסעים לגואה או מנאלי לצלם צ'חצ'חים שרועים על מחצלות קש עם צ'ילום בפה ועיניים מזוגגות ואז חוזרים מזועזעים לארץ עם תמונות וכתבות על מה שהישראלים באמת עושים בהודו. "לפי סקר שערכנו, יותר מ-700 אלף ישראלים התנסו בעישון סמים קלים", מגלה אשרת קוטלר בפרק הראשון משישה של הסדרה התיעודית אותה היא מנחה ושאוחזת בשם המתחכם "על סם". תנו לי להציע תשובה אפשרית אחת לגילוי המזעזע הנ"ל: וואו. אני בהלם מוחלט. תני לי שנייה להרים את הלסת מהרצפה. אוקיי, הרמתי.
לפני שצפיתי בפרק הראשון של הסדרה שהוקדש לסמים קלים (גראס וחשיש), קישרתי את הנושא האמור וחוסר הרלוונטיות המשווע שלו לגל תוכניות התחקירים שתוקף אותנו לאחרונה ושיכול להתהדר במכנה המשותף של הרצון להפחיד לנו ת'תחת מהכול. "זהירות- מים!", "השמנת יתר - לא מה שחשבתם", "ניתוחים פלסטיים- ציצי דולף זה לא נעים" וכו'.
כן, קיסרי הפרוגרמינג בערוצים המסחריים שלנו בטוחים שלא נוכל שלא לצפות בתוכניות דוקומנטריות שמבטיחות לנו מגפות, ניוון ומוות, והם צודקים. מגפות, ניוון ומוות מניעים את סדר-היום המסחרי של העולם המערבי. "קנה מים מינרליים - מים מהברז מצמיחים זנב וגורמים למוות". "תאכל יוגורט דל שומן -החיידקים הידידותיים שלנו ימנעו ממך להתעוור עד גיל 30".
מה שהצית אצלי זיק של תקווה למשהו שאינו נבואות זעם של אש וגופרית בנוגע לנזק של הסמים הקלים היתה העובדה שהתוכנית היא יוזמה של ערוץ "יס דוקו" המשובח, ערוץ לא-מסחרי בעליל שאחראי לכמה שיבוצים מוצלחים במיוחד ורכש תיעודי שנותן בראש בקביעות. צדקתי וטעיתי. זיק התקווה אכן גדל ללהבה קטנה, אך כבה - ברטרוספקטיבה. להלן ההסבר:
צדקתי, כיוון שהפרק הראשון בסדרה זנח את הצדקנות והצביעות הבורגניים שבדרך כלל מתלווים לדיוני מיינסטרים בסמים קלים. התמימות הנלהבת בה מתמסרת קוטלר לדיון הנ"ל, כאילו לא היו מיליון דיונים דומים במדיה בשנים האחרונות, נותנת לתוכנית צביון מתוק למדי, נאיביות שמשרתת את היעדר השיפוטיות שתוכנית תחקירים טובה אמורה ליישם. בראבו, "יס דוקו".
מלבד כל החומר הארכיוני המוכר והלעוס שמשמש לסקירה ההיסטורית הלא-ממצה וההכרחית של הסמים הקלים (קצת וודסטוק, קצת סרטי תעמולת אנטי-סמים משנות ה-40, "אילוסטרציות" שונות וקליפים מ"שיער", כמובן) קוטלר מכנסת כמה סטלנים לסשן עישון ונותנת לפאנל מומחים
מעבר לאלמנט המציצני של אקט כזה, מדובר בטלוויזיה טובה, כזו שנותנת תשובה לשאלה שצריכה להישאל בנוגע לכל תוכנית לה אתם מעניקים מזמנכם היקר: האם זה מעניין? כן, זה מעניין. הייתי בחברת מעשנים בעבר, כמובן. לעזאזל - אני מעשן בעצמי, אבל בטלוויזיה, ועוד עם מעקב בן 5 שעות אחרי התוצאות? אפילו אותי זה תפס, וזה לא שהתוצאות היו כאלה מפתיעות - הסטלנים מתמסטלים, מצחקקים, נכשלים בביצוע משימות גן-חובה אותם הכינו פאנל המומחים ומקנחים במאנצ'יז הבלתי נמנע. הגלגל אכן לא הומצא, אבל חצי שעה מהנה עברה לה ללא ה"דיר באלאק!" שאופייני לתוכניות מהסוג הזה.
אך מדוע כבתה להבת העניין? אני הולך לסתור את עצמי קמעה, אבל מה לעשות. אני בחור אמביוולנטי. הנה מה שאני יכול לומר לכם ממה שאני יודע על סמים קלים ועל עצמי, ושימו לב שאין פה- ולו לרגע- נימה של התפארות או זחיחות. רק אמת:
את הספליף הראשון שלי עישנתי כשהייתי בן 14, ועוד הייתי מהאחרונים בשכבה שעשו את זה. היום אני כמעט בן 28 ואני יכול לומר את המשפט הבא בוודאות: אני ממש אוהב קנאביס ואת נגזרותיו השונות. מה שמונע ממני לעשן מדי יום הוא הצורך הדוחק שלי בפרנסה, כי כשאני מעשן אני מעדיף לא להתעסק בשום דבר ממנו אני יכול להרוויח.
90% מהאנשים שאני מכיר לא רק "התנסו" בעישון סמים קלים אלא גם "מתנסים" מדי יום בעישון אחד או יותר מימבה הסוגים המשובחים של חשיש, גראס וג'אראס שניתן להשיג במדינתנו הקטנטונת. האמת היא שאני צריך להתאמץ קצת כדי לחשוב על מכרים שלא מעשנים על בסיס קבע. אין לי מערכת סקרים משלי, אבל הייתי מוסיף בכיף עוד 300 אלף איש למספר בו קוטלר נקבה.
הנתונים הנ"ל, בהם הרהרתי אחרי הצפייה, אישרו אצלי את התובנה הבאה: אף על פי שההתעסקות של קוטלר ויוצרי "על סם" (אני לא יכול להירגע מכמה שהשם הזה דבילי) איננה ההתעסקות הבורגנית הרגילה בנושא, היא מיועדת- ללא ספק- לכל אותם בורגנים שבולעים את הכותרות הדו-שנתיות בעיתון בשקיקה ומצקצקים בשפתיהם באי-אמון לנוכח "הגילויים" המרעישים בכתבה באולפן שישי.
למיליון הסטלנים שחיים בקרבנו, פלח דמוגראפי נכבד למדי, "על סם" איננה מציעה ולו שמץ של משהו שהם לא ידעו כבר קודם. סמים קלים זה סבבה? נכון. סמים קלים עושים תיאבון? וואלה, נכון. סמים קלים דופקים ת'זיכרון? אה...אמרת משהו? אנחנו כבר יודעים הכול. הפרק הראשון של "על סם" הוא בבחינת החזאי שמגיע בסוף החדשות של ערב לח באוגוסט ומודיע שמחר יהיה חם. וואלה? חם? מה אתה אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
