ד"ר נו כבר
ג'ייסון בורן לא מתעייף מלברוח ו/או לרדוף את ה-CIA. עכשיו יש לו גם את פול גרינגראס מאחוריו, ואת ניב שטנדל שישווה אותו לג'יימס בונד. אקשן צרוף, זו ההגדרה
בשבוע שעבר עוד תהיתי ביני לבין עצמי כיצד סדרה סבירה אך לא מבריקה כ"שעת שיא" מגיעה כבר לפרקה השלישי, בדומה לפרנצ'ייזים יוקרתיים ומכובדים ממנה בהרבה. עודני תוהה, והנה עולה על המסכים "זהות אבודה". אלא שלעומת "שעת שיא", חלק שלישי לעלילותיו של ג'ייסון בורן הוא מן המוצדקים. משום שבורן – ולא משנה כמה סוגרים עליו, יורים עליו ודולקים בעקבותיו – פשוט לא מתעייף, ולא מפסיק לרוץ לרגע.
בדומה להארי פוטר, אנו ממשיכים ללוות את הסוכן הנמלט ג'ייסון-בורן-טו-ראן מדי שנה. כעת, בשנה השלישית למנוסתו, בורן (מט דיימון) מנסה לצלול אל תוך עברו העלום, בעקבות עיתונאי בריטי שחושף טפח אחר טפח את תוכנית המתנקשים החשאית אליה השתייך בורן – "פרוייקט טרדסטון". זיכרונות טראומטיים מן העבר מציפים את בורן, בזמן שאנשי ביון מושחתים מן ההווה מבקשים לשים לתופעת בורן סוף.
כרגיל אצל בורן, הצייד והניצוד מחליפים תפקידים בלי הפסקה. לא פעם במהלך הסרט מפתיע בורן את הדולקים אחריו כשהוא בגבם, צופה בהם מן הצללים, מתגנב ללב מבצרם. אצל בורן זו טקטיקה: הקם לרודפך - השכם לרודפו. וכך שוב ושוב מוצאים עצמם בורן וה-CIA במשחקי חתול ועכבר כשלא ברור מי מגלם איזה תפקיד. הם נעים בלופ אינסופי כנחש הרודף אחר זנבו, אבל כשלזנב שלך קוראים ג'ייסון בורן, היזהר שלא תחטוף הכשה מהכיוון הלא צפוי.
"זהות אבודה" מחזיר לעניינים לא רק את ג'ייסון בורן, אלא גם את פול גרינגראס, שביים את החלק השני בסדרה. על גרינגראס שמתי עין כבר בסרטיו המוקדמים ("יום ראשון הארור", "על כנפי האושר"), אבל היתה זו תצוגת התכלית ב"טיסה 93" שהפכה אותו לפייבוריט בעיני, מאסטר של המדיום הקולנועי. גרינגראס הוא מקצוען ששולט בכלים הסינמטיים כרב אמן, ו"זהות אבודה" מספק הזדמנות נוספת ליהנות מכישורי הבימוי המופלאים שלו. גרינגראס לא זקוק לתקציבי ענק ופעלולי CGI מופרכים כדי לעשות את העבודה שלו. תראו איך הוא משיג אפקט השתאות לא פחות מזה של "מת לחיות 4.0", למשל, בלי פיצוצים קולוסאליים, מסוקים מתפוצצים ומטוס קרב. רק מרדפים, מרדפים ומרדפים.
למטה: הטריילר של "זהות אבודה"
מוקף בשותפיו לפשע הקודם – הצלם אוליבר ווד, העורך כריסטופר ראוס והמלחין ג'ון פאואל – גרינגראס משמר את הקצב המטורף ומורט העצבים של סדרת בורן ומחזיק את הצופה דבוק למושבו. הוא עובד על פי תבנית סדורה – סצנת אקשן, סצנת הפוגה דרמטית, וחוזר חלילה. ההפוגות הדרמטיות, שנקטעות בדיוק בזמן, מאפשרות לו להחזיק את האצבע על העלילה (שמצדה משתדלת שלא להסתבך יותר מדי). האקשן מאפשר לו להשתולל בדופק גבוה. הפסקול המסעיר של פאואל, הצילום התזזיתי של ווד, ובעיקר העריכה הקצבית ורוויית האדרנלין של ראוס (שאחראי לעבודה המופתית ב"טיסה 93") מספקים לגרינגראס טריטוריה מושלמת למותחן אקשן עצבני.
"זהות במלכודת" החל בטון מינורי יחסית, שלא בישר במאום את ההמשך. הטון לא השתנה, רק הבאז שמסביב, הקופות המתנפצות, הביקורות המהללות. בנסיבות כאלה ההשוואה בין ג'ייסון בורן, הסוכן של הדור החדש, לבין ג'יימס בונד,
בורן הוא בודאי אחד הסוכנים החשאיים הקולנועיים המרתקים שנוצרו, מעין גלגול סגפני ומיוסר של ג'יימס בונד (אם כי יותר מאשר את בונד, מזכיר בורן קפוא הדם רוצחי צללים שקטים כמו "הסמוראי" ג'ף קוסטלו של מלוויל או "הנוסע" וינסנט של מייקל מאן). אין בו את הזחיחות ההדוניסטית של אביו הרוחני. אין לו גם גאדג'טים פנטסטיים, גדודי נשים שנופלות שדודות לרגליו, ארכי-נבלים עם מזימות קונספירציה חובקות עולם. יש לו כמעט אך ורק את עצמו. אם בורן לא יחזור לתפקד בשירות הוד נשיאותו – ועושה רושם שהוא לא, תודה לאל – הוא לעולם לא יהיה מותג בלתי מתכלה כמו בונד. וטוב שכך. משום שאם בורן יחזור לעבוד כסוכן מן המניין, הוא עלול לאבד את כל המטען הרגשי המורכב שהוא נושא על כתפיו, ולהישאר סתם מכונת הרג יעילה במיוחד. תנו לו להציל את עצמו לפני שהוא מציל את העולם.
קו ישיר נמתח בין ג'ייסון בורן ל"זהות אבודה". בסרט אין כמעט לכל אורכו ולו צל צלה של בדיחה, של קריצה, של הערה אירונית (וגם זה מעניין בהשוואה למופע הסטנד-אפ של ברוס ויליס ב"מת לחיות 4.0").
הסרט כולו הוא השתקפות צלולה של גיבורו – מקצועי, מושחז ויעיל עד אימה. בעולמו של ג'ייסון בורן המצולק אין מקום להומור. רק רצינות תהומית ויעילות עד אין קץ מנחים אותו בשביל הבריחה. דווקא בהתנהלותו הקרה, המכאנית, של בורן, יש משהו כובש ונוגע ללב, שהופך אותו למושא להערצה, לאמפתיה ולחמלה בעת ובעונה אחת. וכשמט דיימון מעורר בי אמפתיה, זה לא עניין של מה בכך.
עודף מעשרים מילה: מותחן מסעיר ועשוי לעילא, במיטב המסורת של פול גרינגראס ושל ג'ייסון בורן. תפסו אותו אם תוכלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
