מדורת הסרט
מועצת הקולנוע, הגוף שאמור לדאוג להקצות את הכסף לקולנוע הישראלי, לא מתפקדת כבר חודשים. יושב הראש לא בטוח כמה חברים יש במועצה, איש לא יודע מה באמת נעשה עם הכסף שחולק, והקריטריונים לא עודכנו כבר שנים. שמייח
פורמלית, מועצת הקולנוע קיימת ובימים אלה היו אמורים חבריה לשקוד על הארכת תוקפו של חוק מועצת הקולנוע, שעתיד לפוג בשנה הבאה, על-ידי פעולה נמרצת בקרב מקבלי ההחלטות. בפועל, מתוך 25 חברים שאמורה המועצה להכיל, קיימים הרבה פחות. כמה? "שבעה או משהו כזה", אומר יושב ראש המועצה רוני מילוא.
התשובה המהוססת של האיש שאמור לפעול לטובת הארכת חוק הקולנוע הישראלי מסבירה אולי עד כמה המצב חמור. למעשה, אין אף אחד שפועל למען הארכת קיומו של החוק, המבטיח הקצבה של 58 מיליון שקל בכל שנה לקולנוע הישראלי. "האמת שזה נשמע מוזר", מודה השר לשעבר, "אבל מאחר שחלק מחברי המועצה סיימו את הקדנציה, אנחנו לא יכולים לכנס את המועצה כי אין קוורום. דיברתי עם שר התרבות ראלב מג'אדלה בעניין הזה, הוא ניסה להעלות כמה אנשים שלא אושרו בשפניץ (ועדת המינויים הציבוריים - ל.א), אבל זה לוקח הרבה זמן. אין לנו יכולת לתפקד".
במילים אחרות, בתוך שנה הקולנוע הישראלי יכול למות. החשש הוא כי גם השגשוג הקיים היום אינו נובע מניצול מלא של 58 המיליונים שמעבירה המדינה. קשה לטעון כי הכסף אינו מופנה כולו למטרת הקולנוע הישראלי, מפני שאיש בעצם לא יודע איך מחולק הכסף. למעשה, חלק ניכר ממנו היום מופנה לניהול הקרנות השונות ולא לסרטים עצמם. זה בדיוק מה שארגוני היוצרים מבקשים לשנות.
בתקופה האחרונה מובילים הארגונים מאבק לשינוי הקריטריונים, שעל פיהם נוהגת מועצת הקולנוע לחלק את הכסף בין חמש קרנות הקולנוע הקיימות בישראל. אלו הן קרן הקולנוע הישראלי, הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה, קרן רבינוביץ' וקרן גשר למפעלים חינוכיים. "הקריטריונים נכתבו ב-2001", טוען קולנוען בכיר, "במהלך השנים התברר שיש מקום לשנות אותם, כי הם לא נתנו מענה לתנאים בשטח ולרצון היוצרים. קריטריונים אמורים לשמש כלי שיכול למדוד פעילות של קרן, ומהקריטריונים היום אי אפשר להבין בכלל לפי מה מתקבלות החלטות".
הבמאית איילת ברגור, חברת הנהלת איגוד הבמאים, היא אחת האחראים לניסוח מסמך הקריטריונים המחודש. "כיוון שיש בלגן בחלוקת התקציבים, והם לא מחולקים בקריטריונים מובנים, הכסף הולך לתקורות למשכורות של מנהלי הקרנות למשל, לנסיעות שלהם לחו"ל ולפעילות נרחבת אחרת, שלמעשה לא קשורה ישירות להפקת סרטים. "לדעתנו", טוענת ברגור, "מדובר במיליוני שקלים שקשה להוכיח בדיוק לאן הם הולכים, כי הקרנות מגישות למועצת הקולנוע את דוחות הפעילות שלהן, ולנו אין גישה לדוחות. יש חוסר שקיפות. אנחנו דורשים להקטין משמעותית את המשכורות שלהם ואת כל הדברים האחרים שמאושרים להם, כמו נסיעות לחו"ל והוצאות משרד". לדבריה, האשמה אינה במנהלי הקרנות, והכתובת ברורה. "הקרנות עובדות לפי הקריטריונים של מועצת הקולנוע. הן לא עושות דבר ביוזמתן. הכסף ניתן להן, אז הן משתמשות בו".
ברגור אומרת באופן ברור ביותר שמיליוני שקלים שיכלו להיות מופנים להפקת כמה וכמה סרטים, מופנים למקומות אחרים. הקריטריונים כפי שהם היום מסורבלים ומסואבים, והקרנות נאלצו להתאים את הפקותיהן כדי שאפשר יהיה להתאימן לדרישות התקצוב. "מועצת הקולנוע הישראלי היא המייעצת לשר בענייני קולנוע", מסביר אחד היוצרים, "בתחילת כל שנת תקציב הקרנות מגישות מסמכים על השנה החולפת, והמועצה בוחנת את
לפני כשנה הופק הסרט "מישהו לרוץ איתו". בד בבד עם הצגתו בקולנוע הוא הוקרן גם כמיני סדרה ששודרהב-HOT. אותה מיני סדרה נתמכה על-ידי קרן הקולנוע הישראלי. באופן דומה גם "אבידות ומציאות" של דנה מודן ושבי גביזון, תוקרן כסדרה בזכיינית ערוץ 2 רשת וגם כסרט קולנוע. הסדרה נתמכת על-ידי קרן רבינוביץ'. לדברי ברגור, הטריק ברור, מפיקי סדרות הטלוויזיה מחפשים מקורות הכנסה, ופונים למנהלי קרנות הקולנוע. הקרנות אמורות לתמוך בטלוויזיה רק לטובת סרטים, אולם העובדה שהמפיקים מבטיחים להפיץ את הסדרה כסרט, מאפשרת את העברת הכספים אליהם.
"ההקפדה שהכסף יופנה לקולנוע ולא לטלוויזיה אינה מוסדרת היום", אומרת ברגור, "מועצת הקולנוע מתעלמת מהעובדה שכספים שאמורים לתמוך בקולנוע תומכים למעשה במיני סדרות ובסדרות. למעשה, אין מי שקובע מה מותר ומה אסור, או בודק אם זה מופנה לסדרות או לקולנוע".
בעיה נוספת שעליה קובלים היוצרים היא העובדה שהקרנות מקבלות כספים על סרטים שיוכיחו הצלחה מסחרית, והם דורשים לשנות זאת להקצבה על פי איכותם. "אם יציגו לקרן סרט על חייו של יהודה לוי, לעומת סרט על השואה, תבחר הקרן ביהודה לוי", אומרת ברגור, "אני רוצה שהאיכות תקבע". כך, בהיעדרה של מועצת הקולנוע התפתחו להן אט אט שיטות מתוחכמות למשיכת כספים ממנה, בלי שאיש בדק בפועל כיצד הדברים מתנהלים. לדוגמה, כל קרן תתוקצב בנדיבות על פי מספר הסרטים שישתתפו בפסטיבלים, או לחלופין שזכו בפרסים. כדי להגיע לכסף הזה הקרנות מצרפות פעמים רבות את שמן להפקות, לאחר שכבר זכו להתקבל לפסטיבל סרטים כלשהו כדי להשיג את התמיכה בשבילן, ולמעשה לא מלוות את תהליך הפקת הסרט.
במקרה אחר, על פי הקריטריונים, הקרן אמורה להוכיח דומיננטיות של תמיכתה התקציבית בהפקת הסרט. כך שלכל אחד ממנהלי הקרנות החופש לארגן את תקציב ההפקה כראות עיניו, ולהוציא או להכליל מרכיבים בתקציב כדי שתמיכתו תיראה מאסיבית יותר (לפחות 40%). לדוגמה, מנהל קרן יכול להחליט ששכר הבמאי אינו חלק מההפקה, והסכום שהוא השקיע צומח פלאים בתוך הסרט.
"לפחות שנדע איך מתקבלות ההחלטות במועצה", אומר יושב ראש האקדמיה הישראלית לקולנוע מרק רוזנבאום, "הקרנות מתחרות על התמיכה, ועושות כל דבר כדי להשיג אותה, אנחנו רוצים יותר קשר בין ארגוני היוצרים למועצה. היינו רוצים שהמועצה לא רק תקרא את הניירות, אלא גם תקבל פידבק מהשטח מהאנשים שעושים את העבודה. שתמונת המצב לא תהיה רק מהמסמכים". ומה אומר רוני מילוא על נושא שינוי הקריטריונים? "אני יודע במה מדובר פחות או יותר. יש ועדה שעשתה עבודה מצוינת שאמורה לגבש את הדברים. אלה תיקונים לא מהותיים שאני מאמין שנעשה".
חוסר הסדר במועצה מביא למצב שבו הקרנות, שגם כך נאבקות על אותה עוגת תקציב, מפתחות יריבות גבוהה עוד יותר. העוינות מורגשת בעיקר כשכל מנהלי הקרנות מגיעים אל המועצה לישיבה, ומבקשים תקציבים. "בכל פעם שמנהל קרן אחד אומר משהו, אחר קופץ ומפריע לו בזמנו", מספר אחד הגורמים המעורבים בתהליך, "היחסים בין מנהלי הקרנות עוינים. השיטה היא בעצם תחרות של אחד על חשבון האחר. עכשיו מזמנים את כולם יחד, וכל אחד מדבר כמה דקות. בדרך כלל נדמה שלא מקשיבים".
בשנים האחרונות חל כרסום במעמדן של הקרנות הייעודיות. מדובר בקרן הקולנוע הישראלי המתמחה רק בסרטים עלילתיים, והקרן החדשה העוסקת רק בסרטים דוקומנטריים. הן נהנו ממרבית התקצוב בעיקר בשל העובדה שלא תמכו רק בסרטים, אלא פעלו לקידום של תכנים ואירועים נלווים בז'אנרים שלהם. כניסתה של קרן רבינוביץ' למשחק, קרן התומכת בסרטים עלילתיים, בסרטי תעודה ובסרטי סטודנטים, שינתה את התמונה. בתוך מספר שנים צמח תקציבה במאות אחוזים, ומסביב הורמו גבות. האחראי העיקרי לשגשוג הדרמטי שלה הוא מנהלה, עורך הדין גיורא עיני. מדובר בשועל ותיק הנודע בעיקר בשידוכים בין יצחק רבין לשמעון פרס כל אימת שהסתכסכו, אבל ניסיון רב בקולנוע אין לו.
"מטבע הדברים אתה מקבל הרבה כסף", מסביר עיני, "ב-2001 היתה לנו קפיצה, ומאז אני מקבל על פי התוצאות שלי. אנחנו מקבלים ניקוד מדהים מבחינה אמנותית. יש לי מערכת לקטורים שונה ומורכבת מכולם. אני נותן דוחות מפורטים. אני אשם בכך שיש לי השנה הרבה צופים?".
לאחרונה עלה שמה של הקרן לכותרות, לאחר שמשכה את תמיכתה מהסרט "ג'אפה" של היוצר האנטי ציוני אייל סיוון. הפרשה מעלה סוגיה אחרת הקשורה בהיעדר הפיקוח על הקרנות. "המועצה אמורה לדאוג שיהיה פלורליזם אמיתי", אומר יוצר קולנוע, "הלקטורים בקרנות הם בעיקר שמאלנים, ואז מקדמים יותר ויותר אידיאולוגיה מסוימת. לאחרים אין כמעט מקום. נראה שאיש במועצת הקולנוע לא בודק מי הלקטורים, ומי יושב בוועדות המקצועיות של הקרנות". זו היתה אחת הטענות כלפי קרן רבינוביץ' שתמכה בין היתר בעבר בסרטיו של עמוס גיתאי ובסרטים קודמים של סיוון.
עיני דוחה בתוקף את הטענות. הוא טוען שהצוות המקצועי שבקרן מגוון ומתחלף תכופות, ומעיד על כך שהוא עומד בראש הקרן הראשונה, שדווקא פסלה סרט על רקע פוליטי. "המועצה מתעוררת לקראת חלוקת הכספים", מספר חבר מועצה לשעבר, "ואז יש חלוקה אינטנסיבית ויש הצבעה. זה האירוע המרכזי. כל היתר הוא ספורדי, קם ונופל. יש נושאים מקצועיים שדורשים עבודה נוספת, ולא פשוט לעשות את כל זה, נדרשת עבודה יסודית יותר. היכולת של המועצה מוגבלת ויש סוגיות בנושאים מקצועיים שדורשות חוות דעת של אנשי מקצוע, ולא תמיד המועצה יכולה לעשות זאת. למשל ניתן ניקוד לתמיכה בפרסים. אתה מקבל שם של פרס, אבל האם הפרס הזה באמת חשוב?".
אחד הנושאים החשובים הוא נושא חוק הקולנוע, שאמור להגיע לסיומו בשנה הבאה. "ב-2008 יתבטל חוק הקולנוע", אומר קולנוען נחשב, "זה אומר שלא יהיה כסף לקולנוע, אותם 58 מיליון לשנה המתקבלים היום. כשיפוג תוקף החוק לא יהיה מימון. לפני חוק הקולנוע הגיעו הכספים ממשרד החינוך והתרבות. אנחנו היום ב-2007, ועד שייכתבו הקריטריונים ויאושרו, לא יהיה קולנוע". לדברי רוני מילוא, חידוש החוק הוא "לא בעיה מהותית". "אין סיבה שהוא לא יחודש", אומר מילוא, "אני אישית מטפל בזה, ולא המועצה. אני עושה את כל הנדרש פשוט כדי שתוקפו של החוק לא ייפסק".
נא להמתין לטעינת התגובות
