"אופטימי אבל מת מפחד"
ג'קו אייזנברג מנסה להתגבר על אירועי השנה שעברה. אז הוא ישב באולפן ועבד. עכשיו הוא משחרר סינגל ראשון ומסביר "למדתי להפנים את המשפט 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. ראיון + שיר
מאז אותו אירוע הפך אייזנברג ליתוש מת. מדי פעם נשמע זמזום טורדני. פה הוא עולה להופיע על במה חיפאית, שם הוא מקליט דואט לאודישנים של כוכב נולד. אך באופן יחסי לשאר זוכי התוכנית המדוברת, היה משהו כמעט קסום בהיעלמות ההיא. במהלך אותה שנה עבר הטאלנט לחברת "הד ארצי" והתחיל לעבוד עם לואי להב על האלבום החדש. בזה אחר זה נשלפו חומרים מהבוידעם הנתנייתי. אייזנברג, שכתב והלחין את כל החומרים בעצמו גיבש באופן מהיר יחסית (קצת פחות משנה) את הרפרטואר המתבקש ויצא לדרך.
"שר שר" שיוצא היום לתחנות הרדיו הוא שיר רוק בסיסי שנופל היישר על משבצת גראנג' מסורתית כלשהי. לא תשמעו כאן זעקות כאב נואשות ולא אמירות פוליטיות נוקבות (לא שיכולנו לצפות). מה שכן, תוכלו לצפות באייזנברג כשהוא שועט כל הדרך אל הפלייליסט בניסיון להימצא בבלטה הקרויה על שמם של היהודים סלאש סינרגיה. כשאני שואל את אייזנברג, עד כמה נאלץ להתעקש כדי לשמור על הקו המוזיקלי שלו בחברה מרכזית כמו "הד ארצי", הוא משיב: "האמת שלא יותר מדי. למזלי, היה לי את לואי להב שמבין טוב ברוק'נרול. היה לי את הוויז'ן שלי לגבי המוזיקה ואני חושב שדי הצלחתי לשמור עליו. רציתי משהו בועט אבל עם טעם".
עד כמה הנחו אותך שיקולי פלייליסט כשעבדת על האלבום?
"אני לא חושב שהיה לי שום שיקול כזה. שמע...השיר הזה נכתב כשהייתי בן 18".
ולמה בחרת דווקא אותו באמת?
"זה קטע מוזר. בכל פעם שהתחלנו לעבוד על משהו שקשור באלבום הזה, השיר הזה צץ ראשון. כשהתחלנו לבחור שירים הוא עלה ראשון, וככה היה גם כשבאנו לבחור מפיק, בכניסה להקלטות ובבחירה לשחרר סינגל לרדיו. הוא תמיד בלט החוצה. פשוט לא יכולנו להתווכח איתו".
אתה מדבר בשיר על הנבואה והסערה. בא לך להרחיב קצת?
"האמת שזה נורא מורכב וקצת קשה לדבר על השיר באופן כללי ורחב. אם לפשט את זה, אז מה שאני רוצה להגיד זה שקורים המון דברים במקומות אמיתיים ודמיוניים שהם לא פשוטים אבל אני ממשיך ליצור כל הזמן. אני מדבר כאן על כל מיני מכות שקיבלתי. אמנם כתבתי את זה בגיל 18 אבל היום הקונטציה לגמרי אחרת".
עד כמה השתנתה הפרספקטיבה שלך מאז הזכייה בשנה שעברה?
"קודם כל למדתי איך להתנהל מול התקשורת שהיתה זרה לי. אימצתי טוב טוב את המשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה". היום אני חושב קצת יותר לפני שאני מוציא משפט מהפה. חוץ מזה, למדתי המון מלואי להב. עד שלב מסוים היה לי קשה להאמין שאקבל כזה יוצר ואז הגיעה גם הפריצה של 'קשה לי לא להתרגש' ולמדתי שהכול אפשרי".
נשמע אופטימי.
"אני אופטימי אבל מת מפחד. מין תחושה שמלווה בהתרגשות ובציפייה. חצי עצור וחצי משוחרר. אחרי הכל, מגיל 16 אני אומר לחברים שלי שאני עובד על תקליט אז הנה סוף סוף זה קורה".
למטה: הקשיבו לג'קו
שמע...בוא נדבר רגע על העניין הכי חם. שאלת המשתמטים של "כוכב נולד 5". מה יש לך להגיד בנושא?
"האמת שאני לא חושב על זה בכלל. כל הבלגן הזה נודע לי רק בימים האחרונים כיוון שהייתי קבור באולפן. תכלס, למי יש זמן לקרוא רכילויות. לא גיבשתי דעה בנושא ולא בא לי להיכנס לקלחת הזאת. בא לי לדבר על מוזיקה".
אוקיי. אז בוא נדבר מוזיקה. מי האמנים שהשפיעו עליך במהלך העבודה על האלבום?
"האמת שצריך להפריד כאן בין המוזיקה והמילים. מבחינת מילים, אני יכול להגיד לך שמישהו כמו שלמה ארצי הוא מודל בשבילי. אני מקשיב לו ולומד. זה נוגע בי ובאנשים ששונים ממני לגמרי - כל הזמן. כשישבתי והקשבתי לו אז הבנתי שככה צריך לכתוב. אם אתה רוצה להגיע לכולם - אלו המילים שאתה צריך לכתוב. יש משהו בכתיבה אסוציאטיבית שאני נשפך ממנה".
ומה עם ההשפעות המוזיקליות?
"האמת שההשפעות הדרמטיות הן באזור סיאטל של שנות התשעים. נירוונה, פרל ג'אם, אליס אין צ'יינס, רדיוהד ועוד כל מיני. גם כל הנגנים שלי באלבום גדלו על אותה המוזיקה".
ולא יצא לך להקשיב למשהו חדש תוצרת 2007? משהו מהניו פאנק, ניו רייב?
"האמת שלא ממש. זה הרבה פחות מזעזע אותי. לעומת השירים האלה, כל שיר של פרל ג'אם מחזיר אותך לניינטיז ככה שבא לך ללכת ולקנות איזו חולצת פלנל קרועה".
אוקיי. לסיום, ספר לנו קצת על האלבום המלא.
"האלבום הזה מכיל חומרים שלי מגיל 17 ועד 26. יהיו בו גם בלדות וגם שיר אחד אקוסטי. רוב הרצועות בועטות, יהיו הרבה דיסטורשנים אבל הכול בטעם ונבנה סביב גיטרות. את כל השירים כתבתי והלחנתי בעצמי ובכוונה לא
נא להמתין לטעינת התגובות
