אוסף של זבלונים
אוסף ראשון של גארבג' מספק הזדמנות נדירה לדבר עם בוץ' וויג, חבר הלהקה ולא פחות חשוב: מפיק מוזיקלי נערץ, שעל הקת שלו חקוק השם "Nevermind" של נירוונה, לצד אלבומים של הסמאשינג פאמפקינז, סוניק יות' ועוד. ויש גם הבטחה: לחזור עם גארבג' לישראל
"כשאתה מסיים אלבום אתה פשוט עייף ממנו", הוא מסביר. "הרי כתבת את המילים, ערכת חזרות והקלטת את השירים. כשהכול נגמר ואתה מתחיל לנגן אותם בלייב על הבמות - השירים פתאום נשמעים שונה. אני משער שגם אם הייתי צייר הייתי מצייר תמונה ומיד עובר לבאה אחריה, בלי להסתכל שוב על התמונה שסיימתי. היה נחמד לחזור לשמוע את השירים הישנים. קשה להגיד איזה שיר שלנו אני הכי אוהב, כי במובן מסוים כולם כמו ילדים קטנים שלי, אבל נדמה לי שאני מעדיף את האפלים יותר, כמו 'Milk' ,' Queer ' ו-'Bleed like Me' שנמצא באלבום האחרון שלנו.
"Absolute Garbage" הוא אלבום האוסף הראשון של ההרכב, והוא כולל שלושה דיסקים: אחד של שירי הלהקה, אחד של רמיקסים מטעם די ג'ייז לוהטים לשירי גארבג' ודי-וי-די המתעד את ההקלטות של הלהקה באולפן ואת מסעות ההופעות שלה. בנוסף, האלבום מכיל שיר חדש של הלהקה שנקרא "Tell Me Where It Hurts". מבחינתנו, מדובר גם בהזדמנות פז לראיין את וויג, שנמנע מראיונות תקופה ממושכת.
אם תשאלו אותו הוא בקושי זוכר כי שמו המקורי הוא בריאן וויג. "הכינוי שלי נולד מתספורת שאבא שלי עשה לי כשהייתי ילד", הוא נזכר בחיוך. "הוא נהג לכסח את החלק העליון של השיער שלי עד שהוא נעשה שטוח לגמרי. התסרוקת הזו נקראת 'בוץ', וכך נדבק לי הכינוי. אם מישהו היום יקרא לי בריאן, קרוב לוודאי שאני לא אגיב".
וויג נזכר שכילד אביו, שהיה רופא, נהג לקחת אותו לחדרי מיון כדי לראות את פצועי תאונות הדרכים. "הוא לא רצה שאני ארכב על אופנוע, ולכן בכל פעם שהגיע לחדר המיון פצוע מתאונת אופנוע הוא סחב אותי לראות אותו. לרוב זה היה נורא למדי, כי ראיתי המון חתכים ופציעות ראש, אבל זה עבד. למדתי להבין שרכיבה על אופנוע היא מסוכנת. את הנקמה שלי באבא השגתי מאוחר יותר. בתיכון הארכתי את השיער וגידלתי שפם וזקן, בניגוד לרצונו. מאז לא חזרתי לתספורת הילדות שלי, ובסופו של דבר גם קניתי אופנוע".
את אהבתו למוזיקה ירש וויג מאמו, מורה למוזיקה במקצועה. "ניגנתי בפסנתר במשך חמש או שש שנים, ובגיל תיכון התחלתי לתופף כי חשבתי שפסנתר זה כלי נגינה לחנונים. ביקשתי מאמא שלי מערכת תופים, והיא הסכימה לקנות לי רק אחרי שהבטחתי שזה לא יגרום לי להפסיק לנגן בפסנתר. אבל תוך חצי שנה הפרתי את ההבטחה שלי והפכתי למתופף במשרה מלאה".
את לימודיו בקולג' התחיל בוץ' וויג כסטודנט ללימודי רפואה, אבל אחרי שנתיים החליט לנטוש את המגמה וללמוד מוזיקה. "אני משער שרציתי לעשות משהו שאני באמת אוהב, ולהיות מוזיקאי. לכן התחלתי ללמוד לכתוב מוזיקה לסרטים ומוזיקה אלקטרונית. בסופו של דבר, עשיתי מוזיקה כל חיי הבוגרים: הייתי חבר בלהקות, אני טכנאי ומפיק ואני כותב שירים. אני אוהב לשבת באולפן ההקלטות שלי. יש בו גיטרות, מקלדות ומערכת תופים בפינה. כשאני קם בבוקר, אני יורד לכאן לשתות קפה ולעשות מוזיקה, וזה נהדר. זו הייתה החלטה מעולה שאני מרוצה ממנה מאוד".
גארבג' היא להקה של שלושה טכנאי סאונד בחסד מוויסקונסין: בוץ' וויג, סטיב מארקר ודיוק אריקסון, ושל שירלי מנסון, זמרת סקוטית דעתנית בעלת קול ענקי וכריזמה סוחפת. לשם המעט מוזר של ההרכב אחראי וויג עצמו. "מוזר שבאמת קראנו ככה ללהקה, כי זה שם שמזמין צרות", הוא צוחק. "השם עלה כשעבדתי על רמיקס לשיר של להקת ניין אינץ' ניילז. חבר שלי הגיע לאולפן ואמר שהשיר הזה נשמע כמו זבל, ואני אמרתי שאת הזבל הזה אני אהפוך לשיר. באותו רגע עלה בי הרעיון שזה שם מצוין ללהקה, כי יש בו המון הומור".
ראשיתה של גארבג' בימי הקולג' של וויג, אריקסון ומארקר, שניגנו יחד באותה תקופה בלהקה בשם ספונר. "הוצאנו אז אלבום קצר והתחלנו להצליח בגדול במועדונים מקומיים. היינו קרובים לחתימה בהמון חברות תקליטים. למעשה, ככה למדתי לעשות מוזיקה", נזכר וויג.
"בתום הלימודים סטיב ואני החלטנו להקים אולפן הקלטות שנקרא Smart studios. לקחנו את הכסף שהרווחנו, שכרנו מחסן וקנינו מכשיר
איזו השפעה יש לעובדה שאתה בעל אולפן הקלטות על היכולת שלך כמפיק ועל היצירתיות שלך?
"להיות בעל אולפן הקלטות זה כמו להיות בעל מועדון. נוח לי מאוד לעבוד בו, בעיקר כי אני לא חושב על הציוד או על איך שהדברים נשמעים. הציוד המקיף אותי מוכר לי כל כך, עד שאני יכול להשקיע את הזמן בכתיבה ובנגינה. כשאני עובד באולפנים אחרים לוקח לי כמה ימים להתמקם ולהבין כיצד הכול נשמע. עבודה באולפן משלך מוציאה שיקולים כאלה מהמשוואה. האולפן הוא כמו בית בשבילי. כשהאלבומים של גארבג' הוקלטו כאן, עשינו ברביקיו בחצר, ערכנו מסיבות ומדי פעם פתחנו בקבוק יין מאוסף היינות שיש לי כאן. זה המועדון שלנו".
אבל עם כל הכבוד לגארבג', שמו של וויג עלה לגדולה בעיקר בגלל הרכב אחר. לגמרי. בשנת 1989 הוא הפיק את אלבומה של להקת קילדוזר, "For Ladies Only", ומשך את תשומת הלב של קהיליית האינדי האמריקנית. וכך הגיעה אליו שלישייה אלמונית מסיאטל בשם נירוונה, כדי להקליט את הסקיצות לאלבומם הראשון בחברת התקליטים הגדולה גפן. זאת, על אף שהחברה התנגדה בתחילה לחבור למפיק אלמוני יחסית כמו וויג.
האלבום "Nevermind" יצא ב-1991 וזכה להצלחה מסחררת. "האלבום הזה שינה את חיי. זה היה אחד מאותם תקליטים שרק אחרי שאתה עושה אותם אתה יודע שמבחינת הצלחה מסחרית מדובר במשהו שמגיע רק פעם אחת בחיים", מודה ויג בהתרגשות. "האלבום פתח לי המון דלתות, ומאז הטלפון באולפן לא מפסיק לצלצל. ההצלחה של נירוונה גרמה לאנשים להאמין בי, והביאה לכך שגארבג' הוחתמה בחברת תקליטים עוד לפני ששריל, הסולנית, הצטרפה ללהקה".
מה שנכון נכון. ההצלחה המסחררת של האלבום גרמה לחברות התקליטים הגדולות לחפש להקות בעלות צביון דומה לזה של נירוונה, ובמקביל להזמין את וויג להפיק את אלבומיהן של הלהקות האלה. בין האלבומים שעליהם הוא חתום כמפיק נמצאים "Gish" של הסמאשינג פאמפקינז, "Bricks Are Heavy" של Dirty ו"L7" של סוניק יות'.
"בילי קורגן, סולן הסמאשינג פאמפקינז, גר בשיקגו כשהפקתי שם שיר, והוא רצה שאני אפיק ללהקה אלבום שלם, כי הייתה בינינו כימיה נהדרת. זו הפכה למערכת יחסים מופלאה, כי הוא היה חדור מוטיבציה ודחפנו אחד את השני. עבדנו במשך ימים כדי להגיע לסאונד הנכון. אני חושב ש' Gish ' יצא מדהים כי שנינו היינו ממוקדים מאוד", נזכר וויג.
אז למה בכל זאת החלטת לעזוב את עמדתך כמפיק-על ולהפוך למתופף בגארבג'?
"רציתי לכתוב שוב מוזיקה. באותה תקופה הוקסמתי מהאפשרות לדגום קטעים משירים. הביסטי בויז, למשל, השתמשו במקצבים של היפהופ ובדגימות מתוך שירים, אבל היו פרועים ועוררו בי השראה. עשיתי המון רמיקסים ללהקות כמו דפש מוד, ואז סטיב ואני הבנו שאנחנו יכולים לכתוב ולהלחין בעצמנו. אחרי שנה מצאנו את שירלי שהפכה לסולנית".
יש הבדל משמעותי בין זווית הראייה של אמן לבין זו של מפיק?
"כן, כי כמפיק אתה צריך לראות את התמונה הכוללת וכאמן אתה רק רוצה לשיר ולנגן, להרגיש את המוזיקה ולהביע את עצמך".
אז העובדה שהיית מפיק לא פגעה בספונטניות שלך כאמן?
"אני חושב שהעבודה הקודמת שלי כמפיק עזרה לי מאוד, כי כשהקמנו את גארבג' כבר היה לי המון ניסיון באולפני הקלטות. אחרי הכול, לא רצינו לעשות אלבומים שיישמעו כמו רוק רגיל, אלא לשלב מוזיקה אלקטרונית, תכנותים ומקצבים של היפ-הופ".
איך אתה רואה את המקום של הרוק בסצנת המוזיקה כיום?
"הוא חזר להיות חשוב. עד לא מזמן כולם היו נורא פסיביים, אבל עכשיו יוצאים אלבומים טובים ושירים בעלי מסרים פוליטיים-חברתיים. הרוקנרול חוזר עכשיו לקדמת הבמה, כי לאנשים באמריקה נמאס מג'ורג' בוש, מהממשלה ומהמלחמה בעיראק. סוף-סוף הם מבינים שמתקרבות בחירות לנשיאות ומתחילים להגיד משהו. יש כאן דור שלם של ילדים שיירש את כוכב הלכת הזה, שנדפק לגמרי על ידי השלטון. הם צריכים לעשות משהו בנדון, ואנחנו, אנשי הרוקנרול, צריכים להביא את זה לתודעה שלהם".
אתה מאמין שגארבג' תחזור להופיע יחד?
"הופענו יחד בפברואר השנה בקונצרט התרמה לחולי סרטן שארגן חבר שלי, והתגובות של הקהל היו מדהימות. זו הייתה הופעה אקוסטית, ואני משער שנצא במופע דומה בשנה הבאה".
יש סיכוי שתופיעו בישראל?
"כבר הופענו אצלכם ב-1999 בתל אביב ובבאר שבע, ונהנינו מאוד. אני זוכר שהקהל היה מדהים ושהיין היה מעולה. אני מבטיח לחזור להופעה בישראל ".
נא להמתין לטעינת התגובות
