חיוך של מונה ליזה
הבעיה היחידה של שיר גנור עם המופע של טורי איימוס אתמול היתה אוברול הנצנצים הכסוף שלה. חוץ מזה, מדובר באירוע לפנתיאון
טוב, פה בעצם זה נגמר. כל השאר היה פשוט מבורך. כל מי שהיה אתמול באמפי ברעננה לא ישכח את ההופעה הזאת. גם טורי איימוס לא תשכח אותה. זאת אחת לפנתיאון.
יש לנו הרבה מזל שטורי בחרה לסיים את סיבוב ההופעות האירופי דווקא איתנו. היא והלהקה פשוט נתנו את הכל. הם פוצצו את האמפי באנרגיות, שהשם יודע מאיפה הם הביאו אותן אחרי חודשיים אינטנסיביים באירופה. אבל הם לא יצאו בידיים ריקות. הקהל נתן להם בחזרה את הכל. טורי בעצמה אמרה שאוסטרליה (היעד הבא שלה, בספטמבר) תצטרך לעבוד מאוד קשה כדי להשתוות לישראל.
היא בחרה לפתוח את ההופעה עם קלייד, אחת הדמויות מהאלבום האחרון שלה, American Doll Posse. השיר שפתח את המופע, Bouncing Off Clouds, קבע כבר מההתחלה את האופי של הערב הזה. מופע חימום? מי צריך את הזבל הזה? אנחנו נולדנו חמים להופעה הזאת.
אחרי שישה שירים עם הפאה החומה של קלייד, הגיעה תורה של טורי לצאת החוצה. בפועל, זה אומר שהיא החליפה לפאה הג'ינג'ית ולבשה מעין אוברול פייטים כסוף (טוב, את החלק על הלבוש כבר סיכמנו בהתחלה). אפשר לומר שהיא נתנה לנו "הופעת להיטים". גם Crucify, גם Cornflake Girl, גם Caught a Lite Sneeze. למעשה טורי ביצעה רק שישה שירים מתוך האלבום האחרון. רוב השירים היו משלושת האלבומים הראשונים והיותר מוכרים שלה. זה היה יכול לבאס אילולא היא היתה נותנת ביצועים בלתי נשכחים לכל אחד ואחד מהשירים האלה.
במהלך ההופעה הלהקה עוזבת ומשאירה את טורי לבד עם הפסנתר. והאורגן. והסינתי. מי שלא שמע את טורי בעבר בטח ציפה לנפילת מתח, אבל ההיפך, כל כך ההיפך, הוא הנכון. פה טמון הכוח של הבחורה הזאת. ברגע אחד עוזבים את הבמה באס, גיטרה ותופים, אבל אף אחד בקהל לא מרגיש את זה. היא מצליחה לייצר לבד את כל האמוציות שבדרך כלל דרושים כמה אנשים בשבילן. הביצוע שלה ל-Winter הדגים את זה בצורה הכי יפה.
כשהלהקה חוזרת והם מנגנים ביחד שירים כמו God או A Sorta Fairytale, הקהל כבר בקושי יכול לעמוד בלחץ. הוא חייב לפרוץ קדימה ולהראות לטורי עד כמה הוא אוהב אותה. ובאמת, בשני ההדרנים היתה הסתערות על הבמה והאקסטזה הגיעה לשיא. גם טורי הרגישה את זה. עמדתי ממש קרוב אליה וראיתי אותה מנגנת עם עיניים עצומות ועם חיוך ענק על הפנים. היא אהבה כל רגע.
וזה הזמן להגיד שהקהל היה מדהים. אפילו טורי לא רגילה לכאלה דברים. כשראיתי אותה מופיעה לפני חודש בפראג ובבודפשט, הקהל ישב בכיסא,
כשהתיישבתי לכתוב את הביקורת הבנתי שיש כאן בעיה בסיסית. אני לא אובייקטיבית. אין מילים שיכולות לתאר עד כמה אני אוהבת את טורי איימוס. אז מיהרתי לעשות בדיקה עם אנשים נוספים שהיו בהופעה, דווקא לא מעריצים גדולים. הפתעה הפתעה, השעתיים ומשהו האלה במחיצתה של טורי הפכו גם אותם לטוריפילים. אין דרך אחרת להגיד את זה, היא היתה פשוט גדולה. או כמו שהיא שרה אתמול: Bliss of another kind.
נא להמתין לטעינת התגובות
