שכפלי אותו
אייל לוי ניסה להבין מה גורם לחבר השופטים של "כוכב נולד" להפוך פודלים וחזר עם שאלות על שיטות הניקוד. המסקנה: מישהו הבין שהבת שלכם עושה עבודה יפה עבור הקוביות בבטן של שלומי בראל
אצלנו, בעולם הכדורגל, היו אומרים על מרים טוקאן שיש לה רגל ימין פנטסטית, אבל עם שמאל, מקסימום היא מסוגלת לעלות במדרגות. זאת אומרת תנו לטוקאן זמר מזרחי, קצת
מה שיפה באמריקן איידול שכמעט בכל תוכנית התחרות מתמקדת בסגנון אחר. יום כאסח, יום קאנטרי ושם באמת ניתן לגלות למי יש פוטנציאל של כוכב נולד ומי יכול לעשות קריירה יפה בלובי של הילטון. הרי אחת הטענות שנשמעות באופוזיציה היא שהתוכנית יוצרת פלקטים. משכפלת את הקיים. כמו טוקאן, דניאל בן-חיים וחן אהרוני, שהשופטים מהללים, יש זמרים על משקל. כמו מרינה מקסימיליאן בלומין ואליסה שפרגה אין.
מרינה, אליסה ואדיר אוחיון הם ליגה אחרת. מבחינתי כבר אפשר לתת להם כרטיס לגמר ולהתנצל בפני השאר. רעב, ייחודיות, גישה, כריזמה. רק מה, צריך לסחוט את התוכנית עד טיפת הרייטינג האחרונה, ובסוף אין לי ספק שלפחות אחד מהם ייפול בגלל הפרעות מצד ההצבעה.
שמתם לב שבשלב הזה יש שבעה גברים ושלוש נשים ולי יש תיאוריה - הכל בגלל שיטת ההצבעה הדפוקה. אם אני בן 41, אוהב את התוכנית ורוצה להצביע, כמה פעמים אני אסמס? אחת, גג.
אם אני בת 16, מייקל לואיס הוא האליל שלי ושלומי בראל, בעל הריבועים בבטן, הוא הדבר הבא מבחינתי, אני אהפוך את העולם שהוא יישאר. אני אנצל את העובדה שההורים בסלון, אתגנב לחדר, אסגור על מנעול ואסמס חמש פעמים לתפארת מדינת ישראל. כבר לא תשנה לי השיחה החודשית עם אמא "תגידי, אבא שלך עובד בבזק?".
מה רע בהצבעה אחת? פחות כסף נכנס. הבנו. הרי מאחורי כל החזות המבורכת של איתור כישרונות, נמצאת תוכנית מסחרית, נצלנית שמשתמשת בטוקאן כעלה תאנה. "הקווים פתוחים, רוצו להצביע". אתם יכולים לקפוץ לי, אני לא מצביע. עיקרון.
אגב שלומי, עם הריבועים, נתן אתמול ביצוע ענק. כמה עוצמה הוא שפך בשיר של ניסים סרוסי. ולא, אני לא מעריץ את מייקל לואיס. למען האמת אין לי מושג איך הוא נראה.
למרות התלונות על מיעוט נשים, סיוון גוריאלשוילי היתה צריכה ללכת. מה לעשות, היא לא ברמה של אחיה ודווקא הצופים, בניגוד לרוב השופטים, שמו לב שהביצוע של עדן אמזלג היה חלש והראו לה את דלת היציאה.
אגב, השופטים צריכים קצת רוע. איפה האחד שייתן שפיצים לפנים כשצריך? הרי לא יכול להיות שכל אחד מהמשתתפים נפלא, מדהים, מעלף. אצל צביקה פיק אין זמר שלא יגיע רחוק. בגמר שלו יש בערך עשרים מתחרים ולכל אחד מחכה חוזה.
כשהם צריכים לחתוך הם מתפתלים בכיסאם, העיקר לא לפגוע. אפילו גל אוחובסקי, עם יכולות מוכחות של מבקר, עושה רונדלים כדי לרכך את המכה כשצביקה הדר מחפה מאחור. האבא של המיינסטרים.
בשיר, המה זה משעמם של יוני בלוך, זיפזפתי לערוצים אחרים. בערוץ הבידור נתקלתי בדוקוסלב על צביקה הדר. איך בחור צעיר בנה את עצמו בשתי ידיים מהתחתית עד צמרת ליגת העל.
רק שבקיץ 2007 הדר כל-כך שבע, מתנהל כמו מנחה שנמצא במצב של טייס אוטומטי. הבדיחות שלו לא מזיזות אצלי שריר. הוא עושה את המינימום שבמינימום כדי למשוך את התוכנית. והוא מסוגל ליותר. איפה הימים של ז'וז'ו חלסטרה, של עפולה אקספרס? אם הוא היה נבחן באודישן, צדי צרפתי היה אומר: "אתה טכני מדי. אתה לא מעביר רגש. חבל, כי יש לך את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
