פיצוץ של במאי
אחרי שכמעט החריב את העולם ב"ארמגדון" והחריב את סיפור פרל הארבור ב"פרל הארבור", מתפנה מייקל ביי לניסיון החרבה משולב: כדור הארץ וסיפור הרובוטריקים. התוצאה: "רובוטריקים" - שובר הקופות של הקיץ, שמקבע סופית את מעמדו של ביי כמלך סרטי הסבבה. בריאיון מלונדון הוא מגלה איך אפשר לעשות סרט של 150 מיליון דולר ולהחזיר עודף
"חשבתי בהתחלה שזה עוד סרט על צעצועים", מספר ביי. "אחרי שהסתיימה שיחת הטלפון ביני לבין שפילברג אמרתי לעצמי שאני לא הולך לעשות את הסרט המטופש הזה. רק אחר כך חשבתי על זה שוב, וגם הלכתי לחנות צעצועים כדי להיזכר בצעצועים האלה, שגם אני גדלתי עליהם, ופתאום הייתה לי הרגשה שאני יכול לעשות איתם משהו אחר".
ה"משהו האחר" שאותו יצר ביי הן כמעט 140 דקות של סרט קיץ קלאסי, רווי פיצוצים, מכוניות ספורט, פעלולי מחשב וכמובן גבורה אמריקנית. סיפור המסגרת הרובוטריקי, למי שעדיין לא מכיר, הוא מאבק בין שני גזעי רובוטים סופר-תבוניים שמסוגלים לשנות צורה, הרובוטריקים והשקרניקים. הרובוטים נאבקים זה בזה על מגרש המשחקים ששמו כדור הארץ, כשהרובוטריקים (שמנהיגם הוא אופטימוס פריים), שואפים לסייע לבני האדם, בעוד השקרניקים (בראשות מגטרון), זוממים לשעבד אותם. בשנת (198 הפכה הסדרה גם לסרט אנימציה, ומאז נאלצו המעריצים לחכות שני עשורים למישהו שיעז להרים את הכפפה ולהחיות את המיתוס.
הסרט עלה למסכים בארצות הברית ב-4 ביולי , וניפץ בקלות את שיא ההכנסות בעבור בכורה ביום העצמאות (שהיה שייך לספיידרמן 2), עם כמעט 30 מיליון דולר בקופות. הסרט גם דילג בקלילות, תוך פחות משבוע, מעל משוכת המאה מיליון דולר (באמריקה בלבד), ולא נראה שהוא מתכוון לעצור בקרוב. שיא ההכנסות לא היה השיא היחיד שנשבר בסרט. אנשי הגרפיקה הממוחשבת שהיו אמונים על הנפשת מפלצות הפלדה נזקקו ללא פחות מ-8) שעות כדי לעצב פריים אחד ויחיד מתוך הסרט - מספר שהשאיר הרחק מאחור את השיא הקודם, שעמד על 20 שעות והשתייך לאנימטורים שיצרו את העצים האנושיים בטרילוגיית "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון.
עד כמה אתה, כבמאי, מעורב באפקטים המיוחדים?
"אני מעורב מאוד. אני בקשר יומיומי עם אנשי האפקטים המיוחדים, ופעמיים בחודש אני נפגש עם כל אחד מהאמנים לדבר על הפרטים ".
האם צילום סרטים בלי כל האפקטים המיוחדים האלה יהיה מספק יותר מבחינה אמנותית?
"האם את רומזת שהסרטים האלה אינם אמנותיים? כי אני לא מסכים עם הקביעה הזאת. הסרטים הגדולים שונים מהקטנים, זה נכון. נדרש יותר זמן לצלם אותם ואתה עובד עם אלפיים איש כדי להשיג את התוצאה. אני אוהב לבדר באמצעות הסרטים שלי, ואחרי הכול, אנחנו בשואו-ביזנס. למדתי היסטוריה של הקולנוע ואני אוהב ז'אנרים רבים. הזמנים משתנים, אנו משתנים, מתפתחים. אבל בסופו של יום אנו עדיין אוהבים את הסיפור הקלאסי, והסרט הזה הוא סיפור קלאסי, על ילד קטן שהופך לגיבור".
אפשר לומר בעצם שאתה יוצר בסרטים שלך מיתוסים של זמננו?
"לא צריך להיסחף ולקחת את הסרט הזה ברצינות כזאת, אבל בהחלט יש בו מוסר השכל. למשל, אם אין הקרבה - אין ניצחון".
איך אתה שומר על רעננות בכל סרט מחדש?
"באמצעות התמודדות עם הנושאים בדרך אחרת, בניסיון להציג אותם מזווית שונה. הרבה אנשים שצפו בסרט אומרים שהם מעולם לא ראו דבר כזה. אפילו שפילברג, הגיבור שלי, ישב לידי בחדר העריכה כמו ילד והתרגש כשהראיתי לו את הסצנה שבה הילד מחביא את הרובוטים. הוא אף פעם לא ראה רובוטים עושים דברים כאלה".
קריירת הבימוי של ביי (42) לא ארוכה במיוחד. מאז פרץ לתודעה ההוליוודית בסערה ב-1995 הוא ביים בסך הכול שבעה סרטים. ככה זה כשכל פרויקט שלך הוא סרט פעולה המכיל פעלולים מורכבים ביותר וסצנות אקשן מתוזמרות היטב. ביי אמנם מספר שהוא מפנטז לעשות גם סרטים קטנים ("כתבתי קצת בעצמי, יש דברים שהייתי רוצה לצלם" ), אבל בפועל שמו הפך להיות מזוהה עם כל מה שיורה, בוער או מתפוצץ על המסך הגדול.
איך אתה מצליח לשלוט בכל האלמנטים של הפקות כה גדולות?
"אתה צריך להכניס לעצמך את כל הסרט לראש שלך. אני בכלל לא צריך להביט בתסריט במהלך הצילומים כדי לדעת מה קורה ואיפה אנחנו בסיפור, אני יודע את התשובה לכל שאלה שעולה. דבר נוסף שאני עושה: אני מאזין לפסקולים מפורסמים של סרטים, עוצם עיניים ומדמיין את הקצב, האווירה, התמונות. כאשר אני מצלם הסרט מתחיל לקבל חיים משלו וזה מדהים. ואז, כאשר יש לך גם שחקנים גדולים, אתה יכול להתחיל לעשות אימפרוביזציות וליצור דיאלוגים מצחיקים".
אבל אתה לא ידוע כבמאי של שחקנים גדולים.
"זה לא הוגן לומר זאת, מכיוון שאני אוהב לעבוד עם שחקנים. הם הלב והנפש של הסרט. אני אוהב שחקנים שמאלתרים ומעודד אותם לעשות את הדברים המצחיקים האלה, שלפעמים מבחינים בהם בסרטים שלי. למשל, ב'הפריצה לאלקטרז' לא היה שום דבר מצחיק בתסריט, הכול נוצר בשלב העבודה עם השחקנים. אותו דבר קרה ב'רובוטריקים'".
ציטטו אותך פעם כמי שאמר שהוא קשוח עם השחקנים שלו, ולא מוכן לקבל קפריזות. זה נכון?
"לא צריך להגזים, אני לא כזה קשוח. התכוונתי לכך שיש שחקנים שלא יודעים איך להתנהג על הסט, אז מצאתי דרך להבהיר שאצלי אין חוכמות, ובאמת אצלי מתנהגים בסדר. למדתי זאת מאדם דגול, שון קונרי, כאשר צילמנו את 'הפריצה לאלקטרז'. אדם בעל מוסר עבודה מדהים. מאז, כשאני נתקל בשחקנים פישרים צעירים שמגיעים באיחור ולא עובדים ברצינות, אני מיד מבהיר להם שאצלי זה לא מקובל. אחרת הם פשוט דורכים עליך".
אז אנשים אוהבים או שונאים לעבוד עם מייקל ביי?
"אני במאי תובעני. אנחנו מצלמים במשך 12 שעות ביום באינטנסיביות רבה. אני עוזר במאי של עצמי. אני מכוון כל מצלמה ויודע מה התפקיד של כל אחד. אנחנו על הסט כדי לעבוד קשה, אבל גם כדי לעשות חיים, וכולנו כמו משפחה. יש לי את אותו הצוות כבר 16שנה . יש מי שלא מסתדר עם הקצב והדרישות שלי, ולכן נוצרה לי תדמית של קשוח".
אפשר לומר שכבמאי לא אכפת לך כל כך מהרגשות של האנשים, העיקר לעשות את הסרט הטוב ביותר?
"על הסט אנחנו עובדים, עושים ביזנס. אני עומד בתקציבים שלי, אפילו מחזיר עודף. ב' רובוטריקים' החזרנו למפיקים מאה אלף דולר בתום הצילומים. זה די נדיר בסרט עם תקציב של 145 מיליון דולר.'שודדי הקאריביים' עלה 325 מיליון דולר, ו'ספיידרמן' אותו דבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
