המלכה שוב בבית
בזמן ששרית חדד התיישבה שוב על כיסא המלכה, הבנות נחמה הבליחו עם שיר ראשון ומקסים וגבע אלון כבש עם חידוש לדייויד בואי. סינגולר במפגן אקלקטי במיוחד
גבירותיי ורבותי: גזרו את הקונפטי, הכינו את חצוצרות הזהב וקראו לדור-מן הקרוב ביותר: שרית חדד עומדת להפוך מלכה באופן רשמי.
רגע לפני שאתם מתרעמים על ההצהרה הזו, תקשיבו לשיר החדש ששחררה הדיווה הצעירה. אם תחלקו עליי בסופה של אותה האזנה ייתכנו שתי אפשרויות. הראשונה: אתם אנשים חסרי הומור ששונאים פופ טהור בכל מאודכם. השנייה: גם אתם עוד לא הצלחתם לסלוח לחדד על כמות הזבל שהיא שפכה לכם על הראש במהלך הקריירה.
אז ככה: שרית חדד שרה ב"תצאי מהכלים" על אישה מדוכאת. כזו שמבשלת את עצמה במטבח מדי יום עם מחשבות על חופש אפשרי. ברגע השיא מייעצת לה חדד (בטקסט מלבב ביותר שכתב לה די. ג'יי הנרי) "יאללה, תצאי מהכלים, שימי שמלה ועגילים, תצאי לבר המדובר, או לסרט של
חדד מודעת היטב למותג העממי שהפכה להיות. בפעם האחרונה שעבדה עם הנרי היא שרה על פרחה במרצדס, בעוד שהפעם היא חוזרת אל הסירים ועינויי דיומא. המוזיקה שנלוות לרצועה הזו, מעין מקצב דאנס פשוט שמתמזג עם מאהוול מרהיב לקראת הסוף, הופך את השיר הזה לנכון במיוחד עבורה. נכון יהיה להניח שרוב האלבום של חדד לא מרשים כמו השיר החדש, אבל כדי לטעון את זה, ניאלץ להקשיב ולבחון בעצמנו. ועד אז, תגבירו את הווליום. השיר של קיץ 2007 עלה למסלול.
מילים ולחן: הנרי
משהו משונה עובר על דניאל סלומון. הבחור, ששימש קלידן של אביב גפן במשך שנים, פרץ לקריירת סולו מצליחה במיוחד כשהוציא את אלבום הבכורה שלו. לאחר מכן הגיע "רבות הדרכים" ששמר אותו בכותרות וכעת מתחילים להגיח, בזה אחר זה, סינגלים מתוך האלבום השלישי.
העניין המסובך בכל הסיפור הזה הוא שסלומון מעולם לא הפגין וירטואוזיות עצומה בכל הקשור לדרך השירה שלו. הוא כן ידע לנצל את מיטב הכישורים ההפקתיים ולהפוך את קולות הרקע לאיכות מצטברת. גם התזמורים הפומפוזיים שלו הפכו אותו לאחד מיצרני הבלדות היוקרתיים. אלא שכל זה, כפי שלבטח הצלחתם לנחש, לא לגמרי מספיק.
"איתך" שמגיע אליכם עכשיו יכול להוות דוגמה טובה לשיר טיפוסי של סלומון. המילים השקטות שמופנות אל הבחורה שהיתה ואיננה עוד, השקט שנשאר והסודות של חיי. כל זאת ועוד מתלווים אל פסנתר שנשמע מוכר לעייפה, כלי מיתר של רביעיית יועד ניר (שעושים ככל הנראה את התקליטים של כל אמני ישראל באשר הם) והרבה מאוד רוך ורוגע. זה יכול היה להיות הכי יפה, אבל זה יצא מעט מרדים. והפער הזה - קריטי.
מילים ולחן: דניאל סלומון
הבנות נחמה מסתובבות על במות תל-אביב כבר כמה שנים טובות. כיוון שלפחות שניים מהקוראים של הטור הזה חייבים להגיע מהפריפריה (מי אני שאתווכח עם סטטיסטיקות) אפרט כאן על ההרכב האנושי שלו: בתחילה יש לנו את קרולינה שידועה בלהיטה כובש הרחבות והלבבות "לא ציפיתי". אחר כך מגיעה הגברת הראשונה של "השיר שלנו" דנה עדיני, ולסיום מתייצבת יעל דקלבאום שהספיקה להיות זמרת הליווי של שלמה ארצי ולהקליט כמה שירים בעצמה.
אז אחרי שעברנו את הרשימה הפורמליסטית הזו אפשר להתפנות ולהסביר עד כמה טובה הידיעה על כך שהבנות החליטו לעשות צעד ולהתחיל לשווק את המוזיקה שלהם על פני סינגלים. "להיות", אותה כתבה קרולינה, יכול להפוך בקלות ללהיט שובר פלייליסט. הכל שאלה של יח"צנות טובה, תזמון ומזל.
כל שאר הסעיפים כבר בנמצא: החל מההגשה המרגשת של השלישייה שאורגת את הקולות בצורה נבונה והרמונית להפליא (הקרולינה הזו נשמעת כמו מיתר חלוד, במובן הטוב של המילה) דרך המינמליזם של הגיטרה שכובשת את האוזן וכלה במילים היפהפיות שמלטפות את הלב וממשיכות למעלה. עכשיו, אני רוצה לראות שאתם לא לוחצים על הפליי.
מילים ולחן: קרולינה אברץ
גבע אלון הוא קוסם. ככה, מבלי ששמתם לב הוא הצליח להוציא את אחד מהאלבומים האקוסטיים הכי יפים של השנים האחרונות ("Days Of Hunger"), חרש במות קטנות וקטנות יותר בארץ ובעולם (בעיקר בארצות הברית) ובדרך הספיק להנפיק אלבום סולו שני שעומד לזקק את הדיכאון של החורף הבא בצורה המרגשת ביותר (ספקולציה ראשונה נרשמה).
השיר החדש-ישן שאלון שיגר אלינו כסיפתח ליצירה העתידית מצליח לסקרן מכמה סיבות. הראשונה: מדובר בקאבר יחיד מתוך אלבום שלם של יצירות מקור. השנייה: מדובר באחת הקלאסיקות הידועות והמרגשות של דייויד בואי. השלישית והאחרונה: אלון, שעבר עד כה מסע עם גיטרה קלאסית (אם לא מחשבים את הנגינה שלו ב"פלייניג בייבי") החזיר את השקע לחשמל ועבר לפאזה טיפה יותר בועטת.
התוצאה, כצפוי, מרעישת לב: לקחת את השיר Modern Love ולתת לו אינטרפטציה אישית, הוא עניין שדורש לא מעט יומרה. מצד שני, יש מעטים שיכולים להרשות לעצמם ואלון בהחלט נמנה עליהם. הקול הגבוה והמעט יללני כמו הדיוק בהגיית המילים והליווי העדין של החשמלית מעניקים לביצוע הזה רלוונטיות וטריות מפתיעה. עכשיו נשאר לצפות ולראות עד איפה יקח אלון את החשמלית באלבום המלא עם יצירותיו המקוריות. ספקולציה שנייה, לא יירשמו אכזבות.
הפופ הישראלי הוא מעין יצור תלת ראשי. בראש אחד הוא מביט על הנעשה מסביבו - בולע ציפרלקס (נוגדי דיכאון) וממשיך לחפון עצמו בחול. ראש שני מתהדר בנוצות לא לו ומתיימר להראות כמו אחיו הגדול מחו"ל. הראש השלישי והצנוע שבחבורה מנסה ליצור במגבלות הקיימות ולהפיק מתוכם את המיטב. אז נכון, אף אחד מהתיאורים האלה לא נשמע כמו מקום אידאלי ליצירה אמיתית, אבל מבין השלושה נראה שהאפשרות האחרונה היא השפויה ביותר.
יפתי, או יפתח קלזנר, אם אתם בעניין של שמות מלאים (אבל בפופ, כמו בפופ, לגמרי לא חייבים) הבליח לפני מספר חודשים עם המגה-להיט "הלילה יעבור". לא היתה רשימת השמעות אחת שדילגה על הבחור היפה, בעל העיניים הכחולות שידע לפלרטט עם כל מראיין. עכשיו, כשמגיע הבייבי השלישי מהאלבום שבדרך, אפשר להבין שיפתי הוא למעשה -עוד חייל ממושמע בשדה הפופ המקומי.
כזה מהסוג השלישי. שמבין שהסאונדים של ג'סטין טימברלייק וקולדפליי הם הכי שווים, אך מפנים שאלה לא יתארחו באריך הנגן שלו. כזה שיודע שגם אם יש חלומות גדולים על ה"סטריטס" כדאי לשמור אותם ליד הכרית והרחק מאולפן ההקלטות. כל התובנות הללו יוצרות מעין איפוס הכרחי שמביא את יפתי במיטבו. הוא לא נראה כמי שסובל מהזעת יתר, לפרקים אפשר לחשוד שהוא נהנה ואם ממש משתחררים הוא ממש מצליח לשכנע שיש לו כוונות להיות אמן שרץ למרחקים ארוכים. וזה, רבותיי, חורג בהרבה מהנוף הלא מחמיא בו הוא מנסה לפעול.
מילים ולחן: יפתח קרזנר
יבוא יום ו"הדג נחש" ייחשבו לסופר גרופ הראשי של שנות האלפיים. שאנן סטריט כבר מזמן הוכיח שהוא מסוגל להסתדר בעצמו, גיא מר נחשב לאחד מהמפיקים הכי חמים בתעשייה ועכשיו מגיע תורו של יאיא כהן אהרונוב שנתן בבאס של הדגים ומנסה את מזלו בקריירת סולו.
שלוש שנים עבד יאיא על האלבום שעתיד לצאת לו ב"הד ארצי". שלוש שנים בהם הספיק לעבוד עם ארי גורלי (אותו הפיק מוזיקלית), רמי פורטיס, קרולינה, שלומי שבן ועוד חברים שיתארחו באלבום הבכורה. אם לשפוט את השיר הטרי בפרמטרים קיצוניים של גרוב טהור (ורק ככה ניתן לשפוט אותו ביחס לבסיס האם) הרי שיאיא הזה הוא חטיף די צ'יזי.
מצד אחד, כל המקצבים הנכונים ללהיט קיץ נמצאים כאן. הכל כולל הכול: החל מהבאס שנותן תחושה Fאנקית, דרך ההגשה המגניבה שגונבת קצת דאנסהול וטיפהלה רגאיי ועד הטקסט שמפיל את הטונים בדיוק במקומות הנכונים. מצד שני, משהו באווירה הכללית נשמע טיפה'לה מאוס. כאילו שמענו את הרצועה הזו, בגרסת הרמיקס שלה, אי שם בקיץ 2005. כפי שאתם מבינים, הרצועה הזו רחוקה מלהיות לא טובה. היא פשוט לא עד כדי כך מוצלחת.
מילים: יאיא כהן אהרונוב ודן תורן לחן: יאיא כהן אהרונוב
מעט פרטים הגיעו למערכת על שי ליבוביץ. הבחור, שהחל לנגן כבר בגיל 7 משגר עכשיו שיר טרי וראשון לרדיו בשם "איה". מה שכן, מערכת שוקס החתימה את הבחור כחבר רשמי וככה החכמנו ולמדנו כי ליבוביץ חובב פורנו איכותי, מצליח לדמיין א עצמו מככב בכזה סרט ("יש מצב שאצטלם עושה סקס") ומעדיף את הויסקי שלו נקי.
אם לשפוט על פי כמות ההצהרות הזו, אפשר היה לחשוב שליבוביץ אוחז באיזו תדמית קשוחה וגברית במיוחד. אלא שבמבט אחד בתמונה המרכזית שלו (חתיך אמיתי) והאזנה חוזרת לשיר ניתן להבין די בקלות כי בסופו של עניין, מדובר בעוד יוצר רוק ישראלי שגדל על "איפה הילד" ו"מוניקה סקס" עם האזנה מודרכת ל-MTV.
"איה" הוא שיר לא רע. העובדה ששמענו אלפי גרסאות שונות שלו בעבר לא בהכרח הופכת אותו למשמים ועם זאת, צריך לקוות שהחמודון הזה יביא אותה בטוויסט שישכנע אותנו שהוא בעל פוטנציאל ליותר משחקן פורנו מצליח. אנחנו, שולחים ברכות הצלחה. בשני התחומים.
נא להמתין לטעינת התגובות
