רגשות מעורבים
הצילום התזזיתי ב"זרים", השומר על הרוח המקורית של חבורת "דוגמה 95" הדנית , מוצלח, מה שקשה להגיד על הצגת הרעיונות בו. "חלום של אדיוט", לעומתו , מצטיין בהצגת סיפור מקסים
החותם החזותי המובהק של אסכולת "דוגמה" הוא אלמנט הצילום התזזיתי, תוצאה של שימוש במצלמת וידאו קלה הנישאת ביד ונצמדת תוך כדי תנועה אל גיבורי העלילה, תוך הקפדה על הנצחתם של אירועים וסצינות בזמן אמת, ולא שחזורם אחר כך בתנאי אולפן.
עד כאן החדשות הטובים סביב "זרים", שלהן אחראי בעיקר הצלם רם שוויקי. החדשות הפחות סימפתיות מגיעות מכיוון עלילת הסרט ואופן הנחת הדברים על הבד. הסיפור מתמקד בבחור ישראלי (לירון לבן), המתגלגל לברלין בעיצומה של אליפות העולם בכדורגל ופוגש בפלשתינית חידתית במקצת (לובנה אזבאל), שעקרה חמש שנים קודם לכן מרמאללה למגורי קבע בפריז. בין השניים ניצת רומן לרגע, אך האישה נוטשת במפתיע את העיר ושבה אל בנה החולה בפריז. הישראלי, מאוהב ומסוקרן מתעלומות חייה, מתגלגל איכשהו לפריז. הפגישה המחודשת בין הנאהבים מתחוללת על רקע הדיווחים סביב מלחמת לבנון השנייה, ובתוך כך מתעמתים האוהבים עם רצונותיהם הפרטיים ועם מחויבויותיהם הלאומיות.
נאיביות עד כדי מבוכה. זו ההגדרה האפשרית היחידה ל"זרים" ולעמדות הפוליטיות הנפרשות במהלכו. הצגה פשטנית, פרימיטיבית ממש, של עיקרי הסכסוך במזרח התיכון, מבטלת מראש כמעט כל אפשרות לדיון רציני באיכויות הסרט, אם בכלל יש כאלה.
סרט התעודה המקסים "חלום של אידיוט", של דניאל סירקין ועידו בהט, עוקב אחר מערכת היחסים בין סירקין, במאי סרטים לבין אביו לב, שהוא אמן רוסי בעל שם בינלאומי, היוצר פסיפסים ענק גם ברחבי הארץ וחלומו הגדול הוא הנחת פסיפס המתאר יונת שלום עצומת ממדים על קיר בניין "המשביר לצרכן" במרכז ירושלים.
קסמו הכובש של הסרט נובע קודם כל מאישיותם המאירה של האב ובנו, כאשר אופן התגלגלותו של סיפור מימונו של הפרויקט השאפתני, מספק הרבה תובנות על הישראליאנה ועל תרבות הניהול הסחבקית מדי שהארץ הזו גאה להציג, משום מה.
בכורת הערב הישראלית היא "מתוק ומר", סרט ביכורים של דורון בנבנישתי, שהפקתו התמשכה מספר שנים. דרמה קבוצתית העוקבת אחר מספר בני זוג הניצבים בפני צמתים מרכזיים בחייהם הרגשיים. בהרכב נבחרת השחקנים בולטים צופית גרנט, מיכל ינאי, אייל שכטר, אלון נוימן ונתן רביץ.
"יבוא, יצוא": אם יש סיבה לקיומו של המושג סרט סקנדליוזי, הנה היא לפניכם. אולריך זיידל האוסטרי מעלה מחזה מוסר קשה לצפייה, שמורכב משלושה חלקים המתמקדים, כל אחד בתורו, בביזוי המין האנושי. החלק הפותח, האוקראיני, מטיל זרקור על תעשיית הסקס האינטרנטית. החלק המרכזי, הווינאי, מתחולל בתוך תוכי מוסד לחולים סופניים. החלק החותם שב לאוקראינה, רק כדי להמשיך את העיון מקרוב בתעשיית הפורנו. חזק, בוטה, מגעיל, דוחה, מעורר מחשבה, פוליטי ומה לא.
"בצלו של הירח": סרט תעודה מרתק, המדובב אסטרונאוטים אמריקנים שהשתתפו בשנות ה-60 בתוכנית
"מאה מסמרים": רז דגן, כן הדוגמן, מגלם דמות של פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בולוניה, המוציא להורג את הספרייה העתיקה בעיר, פושט את צורתו המקובלת והולך אל הכפריים. עיבוד בן זמננו לסיפור הנודע על אודות פרנסיסקוס הקדוש מאסיסי, בסרטו הנאיבי עד תמיהה של ארמנו אולמי הגדול, שמצולם נהדר בידי בנו פאביו.
"קייטנת ישו": מעקב תיעודי אחר מחנה קיץ לילדי מיזורי, שהוריהם נמנים עם התנועה הנוצרית הפונדומנטליסטית. הרבה שטיפת מוח, בורות, דעות קדומות וגם הערצתה של מדינת ישראל הכוחנית. אנשים בלתי נעימים הנחשפים בסרט מעניין.
נא להמתין לטעינת התגובות
