האדון של הארמגדון
למוד אכזבות מסיקוולים מבאסים, ניגש ניב שטנדל, אחד שגדל על ג'ון מקליין, לצפות ב"מת לחיות 4.0". איכשהו, זה עדיין עובד - בחור אנלוגי מציל עולם דיגיטלי, אף על פי שנדמה ששמענו את זה כבר
וידאו: מת לחיות 4, תרבות nrgtv
צריך להודות שברוס ויליס מעולם לא זנח באמת את הדמות האגדית שהפכה אותו לכוכב. עד לשנים האחרונות ממש ממשיך ויליס לשחק בוואריאציות על דמות השוטר הלוזר והבלתי מוערך שהולך להציל את העולם ואת אשתו (של הגיבור), למן "כוננות מתמדת", עבור ב"עיר החטאים" ו"בן ערובה" ועד "16 רחובות". אבל ככל שוויליס הפך מדוכדך ומיוסר יותר ויותר, כך גברו הגעגועים לאותו טיפוס קשוח וחצוף שתמיד ידע לחייך כשהמזל ירק לו בפרצוף. ועכשיו הוא חוזר, והוא משועשע מאי פעם.
"מת לחיות 4.0", נאמן לחוקיות הסדרה, ממשיך להרחיב את אזור השיפוט שמקליין נקרא להצלתו. זה התחיל במגדל נקטומי בלוס אנג'לס, המשיך בשדה התעופה בוושינגטון, עבר לניו יורק סיטי, ועכשיו גיבור מזדקן ותשוש אחד – בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי - נדרש להציל את ארה"ב כולה. מה השלב הבא? מקליין נגד הג'יהאד האיסלאמי? מקליין נגד מדינות ציר הרשע? בקצב הזה, בעוד שני סרטים ויליס כבר יחזור לימי ארמגדון ופשוט ייצא להציל את הפלנטה.
מקליין כבר הפסיק לשאול את עצמו איך אותו חרא יכול לקרות לאותו בחור פעם אחר פעם. הוא כבר הבין מזמן שהקארמה שלו מחורבנת מהיסוד, כך שהוא לא באמת מופתע לגלות איך מעצר משטרתי שגרתי של האקר צעיר (ג'אסטין לונג, "ג'יפרס קריפרס") מכניס אותו לעימות ישיר מול ארכי נבל מבריק ושטני בשם תומאס גבריאל (טימוטי אוליפנט, "דדווד") שמשתלט על אמריקה תשתית טכנולוגית אחר תשתית טכנולוגית, כשיום העצמאות האמריקני הוא החג הקורבן התורן. אם זה מזכיר לכם קצת את "קוד פרוץ" (האקר שמעורב בקטסטרופה לאומית), או את "16 רחובות" (מעצר פשוט שמוציא את השוטר למסע מילוט), או כל סרט אחר שוויליס השתתף בו, זה לא מפתיע, כבר אמרנו.
למטה: הטריילר של "מת לחיות 4.0"
גדוש במודעות עצמית
ההימור על הבמאי הצעיר לן ווייסמן, שכל מה שעשה עד כה מסתכם ב"מלחמת האופל" 1 ו-2 (ובקרוב 3, איך לא), והתסריטאים הצעירים מארק בומבק ודייויד מרקוני, הוא הימור כבד כשמדובר באייקון כמו מקליין, אבל אפשר לומר בסיפוק שהמפיקים (ובהם ויליס והבמאי המופלא של הסרטים הראשון והשלישי בסדרה ג'ון מקטיירנן) פגעו לא רע.
"מת לחיות 4.0" מציג אקשן קיצי נהדר, כמויות גדושות של הומור, שפע וואן-ליינרים מנצחים, והרבה כבוד לג'ון מקליין. הבימוי הסוחף של ווייסמן והתסריט הקולח של בומבק לא נותנים לממבו-ג'מבו הטכנולוגי שנמצא כביכול בבסיס העלילה לעצור את גלגליה. ווייסמן מדלג היטב בין האקשן בתוך מבנים שחביב על מקליין עוד מימי נקטומי, האקשן-לוקיישן שמנצל היטב את התקציבים המנופחים (אך בלי להיראות דיגיטלי ומוגזם מדי), והאקשן ההומוריסטי שהוא
חלק בלתי נפרד מהווייתו של ג'ון מקליין. לכן לאחר שמקליין מוריד מסוק עם מכונית מתעופפת, לא נותר לו אלא לפטור זאת ב"נגמרו לי הכדורים".
"מת לחיות 4.0" גדוש במודעות עצמית ובבדיחות על ועם גיבורו. כשמקליין הולך וסוגר על אויבו שמחזיק בבתו (מרי אליזבת ווינסטד), ולא מפסיק לקשקש בקשר, זה מהדהד היטב את קרב העצבים בין מקליין להאנס בסרט הראשון בסדרה, אבל גם מבהיר היטב מה עשו השנים לדמותו של מקליין. הוא כבר לא השוטר הניו יורקי העלוב והטורדני. כעת הוא הזאב הרע ההולך וסוגר על טרפו, הוא מודע למעמדו החדש ומטיל המורא, והוא נהנה מכל רגע. כשגבריאל אומר לו שעל מצבתו צריך לכתוב "תמיד בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון", הוא יודע על מה הוא מדבר. וכשמקליין עונה: "למה לא 'יפי-קא-יי, מאדר פאקר'?", כולנו יודעים על מה הוא מדבר.
עודף מעשרים מילה: מקליין שוב בשטח, ונבלי כל העולם במתח. גם הפעם הרביעית עושה כבוד לשוטר הכי קול בקולנוע, ולברוס הגדול מכולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
