סינגולר
שלומי שבן מחזיר את עצמו למגרש המשחקים המוכר, שאנן סטריט מזכיר עד כמה הוא מוכשר ותמר גלעדי שבה עם מצב רוח נוגה שעושה טוב. יש גם יוצא כוכב נולד. סינגולר
לא מעט טרוניות ומענות הגיעו לכיווני עת כתבתי את הביקורת המהללת על "מוכן לאהבה". חברים ציינו בפני כי למרות יופיו של השיר, יש בו משהו שחסר את ההומור הציני והחיוניות שאפיינה את שבן באלבום הבכורה שלו, שהפך ליצירה מוערכת מאוד עם השנים. עכשיו מגיע "אינטואיציה", רק כדי להוכיח שלא רק ששבן לא התרכך עם השנים, הוא מחזיק באיכויות שימור החומר שמחזיקות אותו כיורש העצר (החוקי) של מאיר אריאל.
שבן, שלא כמו יוצרים צעירים שפרחו בחממת "רימון", גדל על רקע קלאסי. גם אם השירים שלו, שכמעט תמיד עטופים בקלידי פסנתר, מלאים בתחכום - הרי שהבחור יודע שמאמץ יתר הוא תמיד עניין לפגם. לכן
אם "דניאלה" מהאלבום הקודם של שבן לקח אותנו לטיול בחדר המיטות של שבן (כולל סצנת מין, מהמשובחות שנכתבו ברוק הישראלי לדורותיו) הרי ש"אינטואיציה" מרחיב את היריעה ומכניס אותנו לטיול מקביל שנע על הציר שבין המיטה לכורסת הפסיכולוג. כפי שאתם לבטח מנחשים, זה יוצא מוצלח ומתוחכם מבלי להפוך פלצני. זהו, אני את כמות הסופרלטיבים שלי סיימתי. עכשיו תורכם.
כאן תוכלו לשמוע את "אינטואיציה"
מילים ולחן: שלומי שבן
לפני מספר ימים, בשיחת חולין אגבית, הבנתי עד כמה חמור מצבו של חמי רודנר. האיש הזה, שהיה ממובילי דור הרוקסן וסולן "איפה הילד", לא מצליח למלא מועדונים. ההופעות האחרונות שלו, שבהן חשף את החומרים הטריים מהאלבום החדש, לא מצליח לעניין אף אחד וזאת על אף שהתקבל יפה אצל מבקרי המוזיקה. אולי מדובר בהוכחה נוספת לגבי השוני המובהק בין טעמה של הביקורת לטעמו של הקהל הרחב, אך מאיפה שלא תסתכלו על זה: המצב הנוכחי די מחורבן.
העניין עם רודנר הוא כזה: ככותב, הוא ממלא חלל מרשים בתרבות העכשווית. מילות השירים שלו תמיד נושאות איתן מטען תרבותי עודף. במקרה הנוכחי תוכלו למצוא כאן רמיזות לשירה רוסית, כמו מחווה לימי הקולחוז (אליהם השתייכו הוריו כקיבוצניקים פעילים במיוחד בגבעת ברנר) שמפוזרים ברוח. מבחינה מוזיקלית, הבחירה לקחת את קובי אוז הופכת כאן בולטת במיוחד עם מגע של מוזיקה יוונית (ונימות מרוקאיות שמזכירות את אהוד בנאי) יחד עם נגיעות צועניות. כל התכונות היפות הללו מתנקזות היטב אל השיר החדש, שמביא איתו משב רוח רענן ונעים מכיוונו של רודנר לאחר הטרילוגיה המלנכולית שלו.
אם השירים האלה לא מצליחים לסגור קופות, הרי שיש בכך מין עוול מתמשך שבו יוצרים משמעותיים נדחקים הצידה לטובת שירים צפויים, שעברו תהליך בליסה, הקאה, מיחזור וכן הלאה. אם אתם אוהבים את המזון שלכם מעובד, לכו על זה. אם אתם בכל זאת שומרים אמונים למזון טרי, תוכלו למצוא אותו כאן. שיהיה בתיאבון.
מילים ולחן: חמי רודנר
יום/ הסערה חלפה עברה לה/ יום חדש נולד/ השמש עוד תזרח לה// רגיש בי נולד/ היכן חיי שבורת כנף אני/ בעולם כה זר// יומיומי בעולמי/ מה אחוש בלבבי/ היקום הוא ביתי,// מה נסתר מעיני?/ מי יבוא לעזרי?/ אבודה אני בעולמי
רק מילים חמות אפשר לכתוב על "הבזק אור חולף", אלבום הסולו של שאנן סטריט. האיש הזה, שהפך עצמו במכוון לאושיית גרוב מתוחכמת הציג לראווה פרסונה ורסטילית שהוכיחה עד כמה מדובר בעומס של כישרון. בשיר אחד הוא עובד עם חווה אלברשטיין, בשיר אחר הוא מתלווה לדנה עדיני ובסינגל השלישי (והחדש) אנחנו מקבלים טקסט ולחן של אביבה עוזרי.
שתי דקות ושלושים וחמש שניות. זה כל מה שנדרש לסטריט כדי לשכנע שיש לו ביצים של שור. בתוך פיסת הזמן הזו הוא מצליח לשלב מוזיקה קאמרית (שימו לב מה קורה כשלוקחים כלי מיתר ועושים איתם דברים יצירתיים), קלידים כבדים (פסנתר דומיננטי ביותר), לפרק טקסט שנמצא אי-שם בממלכת השירה ובתוך כל זה לספר סיפור שלם ומלא רגש. אם אתם בעניין של הגבהת מצח, זה לגמרי השיר בשבילכם.
מילים ולחן: אהובה עוזרי
תמר גלעדי היא סוג של ציפור נדירה במחוזותינו. בדרך כלל אמן שמוציא שני אלבומים שלא נחלו הצלחה מסחרית (וגלעדי מעולם לא רשמה הצלחה כזו) מרים ידיים והולך למלצר עד יעבור זעם. לא במקרה של גלעדי. הזמרת-יוצרת הזו, שהנפיקה לפני שבע שנים את "האהבה מתה" (שהספיק לזכות בפרס שיר השנה על-ידי אקו"ם בשנת 2000) הוציאה מאז אלבום נוסף (ויפה) שלא הגיע לאוזניים רבות מדי. עכשיו מגיע תורו של אלבום שלישי, ממנו אתם זוכים לקבל טעימה ראשונה.
גלעדי הזאת בכלל לא פראיירית. בהאזנה ראשונה לשיר החדש אפשר לשמוע שהקול הנקי והיפה שאפיין אותה בעבר עדיין נוכח. השילוב הזה של רוך (סיוון שביט סטייל) עם חוזק (יהודית רביץ סטייל) מעניק לה נוכחות מרשימה. לצד העניין הזה חייבים להתייחס לטקסט שובה הלב שכתבה לאה איני ולהפקה המוזיקלית של חמי רודנר, שעשה עבודה יפה, אם כי פשוטה למדי.
צריך לקוות שהאלבום הבא של גלעדי יישא פירות. לא כל יום מגיחה מין יוצרת כזו עם פשטות כובשת שלא מנסה למכור את אמא של בעלה תמורת חופן השמעות ברדיו האזורי. תנו לה הזדמנות. היא לגמרי שווה את זה.
מילים: לאה איני לחן: תמר גלעדי
קבלו וידוי: לא ראיתי, ולו פרק אחד מתוך העונה הראשונה של "כוכב נולד". מלבד פרק הסיום, שרשם תלמים של ממש בעורי העדין, לא נסחפתי אחרי התופעה ההיא שהפכה למתאבן הכי גדול של המוזיקה הישראלית. את פיסת המידע הזו אני חולק עמכם רק כדי להבהיר שאין לי מושג ירוק איך נשמעו הביצועים של מורן גמליאל באותה העונה. עמכם הסליחה.
מה שבכל זאת ידוע לי היא העובדה הבאה: מורן גמליאל, שבילה את שירותו הצבאי בלהקה צבאית, מככב עם שני שירים בפלייליסט של גלגל"צ בו זמנית. פעם ראשונה עם החומר הטרי שלו. פעם שנייה עם "למה" שכתב למאיה אברהם. במילים אחרות: הבחור כנראה סחב איזו שקית של אבק כוכבים מנינט בחצי הגמר. אחרת, קצת קשה להסביר את התופעה.
עכשיו, תפנו מקום לקצת ביקורת: "מקום בלילה" נשמע כמו להיט מתוך קופסה. כל מאפיין "אמצע הדרך" משתרבב אליו בקלות: החל מהגיטרות של עומרי עגמון דרך המקצב שמוביל לפזמון ולא מצליח להפתיע ועד השירה של גמליאל (קול לא מיוחד בעליל). הכל כאן כמו מוכתב מראש על-ידי אי אלו עורכים מוזיקליים מנוסים. בעיניי, זה נשמע קצת כמו רמי קלינשטיין לעניים. בעיני אחרים, זה כנראה השיר של הקיץ. איזה יופי שיש לנו על מה להתווכח.
נראה שידיו של יוני בלוך נמצאות בכל מקום. הנה הוא מככב כשופט נולד ב"כוכב נולד", והנה הוא מופיע עם נינט בדואט משותף והנה הוא מוציא אלבום שני והנה והנה והנה. אז עכשיו, אם תהיתם לאן הוא נעלם בזמן ששרתם במקלחת את שיר הנושא של "השיר שלנו" הרי לכם תשובה: הוא הפיק, כתב והלחין מוזיקה לאביגיל רוז.
להזכירכם: בת הטיפוחים האחרונה של בלוך היתה אפרת גוש, שהספיקה לפרוש כנפיים ולהגיע גבוה גבוה. עכשיו רוז מקבלת את אותה הזדמנות, כשהיא מנסה לשווק עצמה כיוצרת מקורית, בעל אישיות עצמאית. המשימה הזו, בימים בהם הבלוך שולט בכל פינה, אינה עניין של מה בכך ובדיוק בשל כך השיר החדש של רוז עומד ומראה לכולם מאיפה משתינות הדגות.
רוז, שהספיקה לעבור שנתיים ב"רימון" (אני נשבע שזו שורת הקרדיט הכי מאוסה בעולם, אבל אין ממש ברירה) נשמעת בטוחה בעצמה. נכון, יש לה עוד הרבה מה ללמוד על הגשת שירה ונכון שיש כאן נימת בוסר קלה, אבל היי, זה הרי כל היופי בזמרות צעירות. אף אחד לא חושב שכולן נולדו דיאנה רוס. אז זהו, עם כל הקומפלימנטים האלה אני שולח אתכם ללחוץ על הפליי. אולי אתם תזהו משהו שאני לא שמעתי.
מילים: אביגיל רוז לחן: אביגיל רוז ויוני בלוך
נא להמתין לטעינת התגובות
