עסק שחור
קוטביות קשה בסינגלים הישראלים של השבוע: אלון אולארצ'יק וקוואמי מתחדשים ומפתיעים. מהצד השני - משינה, עידן יניב ובן ארצי ממחזרים ומעייפים. לגבי מטרופולין? פושרים
כמה עצוב להיות משינה. הלהקה הזו, שהיתה למודל הכי לוהט בילדות (הלא רחוקה) שלי הפכה עם הזמן למעוז ההשמצות הכי נחשק באגפי הביקורת של העיתונות הישראלית. ההתמכרות לכוכבים הסגולים, שעיטרו את עטיפת אלבומם האחרון, כמו הסאונד הבעייתי שהזכיר מדי את "קולדפליי" לא השאירו מקום לקומפלימנטים. כשמקשיבים לעיבוד המחודש שעשו להם חבורת "טריפולי" (הכוללת את סהר זינגלביץ, גיא יהודה ונועם ינקלביץ) אפשר להבין שהסוס שלהם עוד שנייה מת.
"את באה לבקר" נלקח מ"מפלצות התהילה", אולי האלבום הכי "קשה" של משינה בכל הזמנים. אותו אלבום,
והנה מגיעה לה קבוצת די.ג'ייז (מוערכת) ומחליפה את אווירת הגיטרות (המסעירה) בטכנו האוס שמייבש את השיר הזה לצימוקים מרירים. אפילו הקול החזק של בנאי הופך כאן לאיזה צליל מוחלש שלא מצליח להסתער על הסאונד האלקטרוני. קחו לדוגמה את המיקס שקבוצת "בונא מיוזיק" עשתה לשיר של ערן צור- היה בזה חן וחסד שהתייחסו בכבוד למקור. כאן, איכשהו הכול מאבד פרופרציות. חבל.
מילים ולחן: יובל בנאי ושלומי ברכה. לאתר החדש של משינה לחצו כאן
אלון אולארצ'יקהוא שם מפתח בשמי המוזיקה הישראלית. באחד הטורים היותר מופלאים שכתב בזמנו עלי מוהר, הסביר הפובליציסט המנוח מדוע אולארצ'יק (שהיה גם חבר קרוב) הוא גאון אמיתי. להטוטן עברית מבריק ואמן שמיטיב לשלב הומור ישראלי בצורה המתוחכמת ביותר. הטור ההוא, מעין פנינת עיתונות, חייבת להצטרף לקומוניקט של האלבום הבא. רק כדי להזכיר עד כמה ענק האיש.
עכשיו, עשר שנים (!) לאחר יציאת האלבום האולפן הקודם (בדרך הוצאו שני אלבומי ג'אז מקסימים שלא קיבלו תהודה מספקת) משחרר אולארצ'יק אלבום חדש וכפול שייקרא "רוק אנד רוך". לכבוד המאורע שוחרר סינגל כפול - הראשון נקרא "הוא מאוהב" והשני "הוא מאוהב מדי". הראשון, באווירת בלוז קלה והשני באווירת רוק'נרול נעימה. בראשון מתווספת תזמורת באווירת בוסה נובה, בשני שורטי נותנת קטע ראפ קצר ועגול שממלא את הנפח בהמון שמחת חיים.
כזה הוא אולארצ'יק: וירטואוז צנוע. חדשן (שעובד עם אמנים צעירים) ואולד פשן בו בזמן. רק הוא מסוגל להכניס טקסט כמו "אם אתה רוצה אותי, תצחיק אותי" בלי להישמע פשטני. הפשטות (בניגוד לשאפתנות) כובשת את האוזן והלב תוך שניות וכל שנותר למאזין הוא להרפות מהמשוכות ולהיכנע לסיפור הרומנטי שמובא הנה בעדינות גמורה. במילה אחת: תענוג.
מילים ולחן: אלון אולארצ'יק
מטרופולין הם סוג של סטארט אפ. שלא תבינו לא נכון: סטארט אפ לא בהכרח חייב להסריח מתקציבי עודפים ומאווירת שעמום קשה. לפחות לא כשעופר מאירי נמצא בסביבה. העניין עם מאירי הוא כזה. האיש הפך לאשף ג'ינגלים ותרגם שירים מרגשים לפרסומות מובילות, ידוע כבעל אוזן חדה במיוחד. האלבום הראשון שהוציא ל"מטרופולין" הפך להצלחה מרשימה עם אורך חיים שהפתיע אפילו את הסקפטים ביותר. הביקורות אמנם לא נפלו לרגליו, אך גם אז לא היה מי שהתעלם מהעובדה שהסאונד, כמו העטיפה של הפרויקט, היו עשויים לעילא.
"אל תלכי" ממשיך בדיוק מאותה הנקודה שבה הסתיים הפרויקט הקודם. דנה עדיני ורוני אלטר מלוות את מאירי מבחינה קולית ומוסיפות לרצועה הזו נפח שהולך ומצטבר בפזמון. בואו נאמר זאת כך: אם וכאשר יצטרכו מורה ב"רימון" שיכתוב קורס מבוא להכנת להיטים, מאירי הוא ללא ספק האיש שמתאים לתפקיד. זה לא בהכרח רע, אבל זה לבטח לא נורא מפתיע. מין איכות תפורה היטב וידועה מראש. פרסומת טובה, לא הרבה יותר.
מילים ולחן: עופר מאירי
בן ארצי היה לרגע וחצי במהלך שנות התשעים שם מוכר. מעבר להיותו הבן של (ואני מתנצל מראש על החזרה לנושא השחוק הזה) הוא הנפיק כמה להיטים שהתיישבו בפלייליסט וגרמו לכמה מעריצות לבדוק את מידת החזייה. האלבום השני, שהגיע לא הרבה לאחר מכן, כבר הצליח פחות, ובשלוש השנים שחלפו מאז שמענו אותו בעיקר כמי שעזר לאבא עם אלבומו הקודם ("צימאון") וכמי שניגן עם אמנים שונים בהופעות.
"קרוסלה" הוא שיר בעייתי. מן הצד האחד ניכר דמיון רב מדי לבית האב. מן הצד השני, חוטי עלילה מביאים אותו למחוזות אביב גפניים ומצד שלישי (וזה לא יסתבך יותר, אני מבטיח) ניכרת כאן איזו פאזה בוגרת יותר שלא בהכרח יושבת על הקול הילדי של ארצי הבן. כל זה יכול היה להיות נסלח בהרבה אם היה פה איזה תחכום או נקודת הגשה מסקרנת, אבל גם אלה נעדרים מן השטח. גם גלעד שמואלי וההרכב של יועד נבו לא מצליחים להרים את השיר הזה לגבהים הרצויים. זה לא לא יפה. זה פשוט צפוי מדי.
מילים ולחן: בן ארצי
עידן יניב, שהוחתם אחר כבוד בחברת התקליטים "הד ארצי", איבד את זה לגמרי. האיש שהנפיק בשנה שעברה כמה להיטי ענק ("גלגל ענק", "חושב עליה") כנראה הסתחרר מההצלחה שגרמה לו לוותר על כל סממן אישי. הנימה המזרחית, שעוד השתרבבה בין לחן אחד למשנהו באלבום הבכורה נעלמה כלא היה בשיר החדש שהלחין דור דניאל.
הנקודה עם דניאל היא כזו: מי שהתגלה ככותב להיטים מוצלחים לבוגרי "כוכב נולד" (שירי מימון והראל סקעת) באמת היה עלול למצוא את מקומו שב"הד ארצי", עוזר לאמן כמו יניב. אלא שבדרך שכחו להזכיר לזמר הצעיר שעדיף לו לנסות ולשמור על איזו שהיא כנות. ולו הקטנה ביותר. "את יפה" הוא שיר כל כך מפוספס. מיותר. נדוש. את שאר התארים אתם מוזמנים לתת בעצמכם.
מילים: סמדר שיר לחן: דור דניאל
"מלחמת פופ" הוא השיר שיכול להפוך ללהיט הכי מוצדק באגף השחור שלנו לקיץ הקרוב. הוא מכיל את כל ההתייחסויות לתעשיית הפופ המקומית (עם קריצות לשוניות ומשעשעות למדי לכוכב נולד, השיר שלנו ושאר תופעות) יש לו את הגרוב הנכון (מישהו הקשיב הלוך וחזור לחומרים של טימבלנד אצל ג'סטין טימברלייק) ובסופו של דבר הוא מכיל את כל מה שיכול לאוורר לכם את הגרון כשנורא בא לכם לצלול לאיזו בריכה של מי קרח. וזו, אם לא הבנתם, היתה מחמאה גדולה.
מילים: קוואמי לחן: מומי לוי
נא להמתין לטעינת התגובות
