זמן סוכר
עד היום התעסקנו ב"קאלט דה בולשיט" בסדרות חשובות, אבל "מנהרת הזמן" זו ליגה של נוסטלגיה בפני עצמה. מעבר לטריפים של דאג וטוני ברחבי הזמן, אין על הטריפ של רואים 6:6 לפני החוג בארבע
מחשבות אלו ונוספות ליוו אותי כשראיתי פרק של "מנהרת הזמן". (יש עוד מלא פרקים ביוטיוב. תעיפו מבט כאןוכאן.) מדובר הרי בסדרת הסיקסטיז שהשאירה אצלי במוח את התמונה הקבועה של איש מהעתיד כמי שתמיד לבוש בסוודר עם צווארון גולף ותמיד מתקדם בנחישות עם האקדח בג'ונגל מקרטון איפשהו. מה היו הסיכויים שאני לא אתעצבן מהצלקת הנפשית הזו, הבגדים, השיער וכל מיני דברים אחרים שקשורים אליהם ונראים לי לא היגיוניים? ואני גם יודע שאני לא היחיד ושזה לא איזה סימפטום זיקנה מכוער במיוחד. כל בן אדם שקול היה אומר "מה זה החרא הזה? איפה הדי.וי.די של "טרויה"? נתת אותו? לא, תלכי את לספריית וידאו להביא. מה לא? תורך. נו, מספיק עם הריגשי. טוב, אני הולך, אבל תביאי חלב את כי זה לא בדרך שלי. לא, סגרו את הסופרמרקט ההוא".
דבר מעצבן מספר אחד: השיער הברילנטיני הנוצץ של טוני, המדען הצעיר והנמהר, לעולם לא זז מילימטר גם כשהוא עף בפיצוצים וכאלה (וכמובן מתרסק על הקרקע בתחילת כל פרק). דבר מעצבן שני: אותו הדבר רק עם החליפה המודרנית של דאג, המבוגר האחראי והשקול, שאף פעם לא מתקמטת, מתלכלכת או חוטפת כאפות אחרות. מה הקטע? דבר שלישי: איכשהו הם תמיד נוחתים במקומות שנמצאים על סף מאורע היסטורי חשוב כמו פרל הארבור או רצח לינקולן. דבר רביעי: איך, לעזאזל, רואים החבר'ה במעבדה על מסך וידאו את דאג וטוני בעבר או בעתיד? גיליתי גם שסצנות אקשן רבות בסדרה הם בעצם השאלה מכול מיני סרטי ראווה של אותה העת ושאת המופרכות הבסיסית של העלילה אפילו קוף מאולף מספיק יוכל לראות.
אבל כל אלה מתפוררים כמו קקה בגשם כשאתה בן 8. אתה בחופש מבי"ס, ששי ושלומית מ"קשת בענן" דפקו לך ת'מוח בבוקר, "נילס הולגרסן" נגמר ועכשיו "רואים שש:שש" משודר ובחוץ חם כמו בסהרה. קובי מידן, ארז טל, דאג וטוני. למי אכפת מתפאורת קלקר ותספורות כשעד לפני שנה-שנתיים היית בטוח למדי שיש לך מפלצת בשם אדגר שגרה בארון וקולה קרה מחכה לך על השולחן? "מנהרת הזמן" תפסה את המוח שהאמין במפלצות ל-60 דקות של סיור מודרך בדמיון שנוצר על-ידי התמהיל הקטלני של תסריטאים משועממים והסמים ההזייתיים האופייניים לתקופה בה נוצרה הסדרה, השנים 1966-1967. אין שום ספק בלבי שתעשיית הטריפים מסביב לאולפני הסדרה פרחה בימים חשוכים אלה. אין שום ספק בלבי שאותם תסריטאים אכלו טריפים כמו טיק טאק.
את זה אני אומר ברטרוספקטיבה, כמובן. מספיק שתראו את הסצנה הפותחת של כל פרק או את הנעימה של הסדרה, עם הספירלה המנצנצת אליה נופלים דאג וטוני שמעבירה אותם לזמן כלשהו בהיסטוריה. הזמן שהם הגיעו אליו מתאפיין בדרך כלל בתפאורת אולפן מושקעת,
"מנהרת הזמן" שרדה למשך עונה אחת ארוכה של 30 פרקים, על אף נתוני רייטינג יפים, בגלל עלותה הגבוהה. את השפעותיה הברורות אפשר לראות בסדרות מודרניות יותר כמו "גולשים בזמן" ו"זינוק לאתמול" ועל אף שתידרש עזרה כימית או אלכוהולית כדי ליהנות ממנה היום כמו פעם כדאי לכם לנסות שוב. בקשר לשאר התלונות חסרות החשיבות שלי, הן מתקפלות ונעלמות אל מול חוסר הצדק הכללי של הכול. בעולם שבו רינו צרור מסתובב חופשי ברחובות, מה כבר משנות תספורות?
זמן פירוק:
אלימות: מפתיע, אבל די הרבה. בפרק שבו צפיתי כדי להתרענן יש קטע שלם מושאל מאיזשהו סרט של טבח המוני של חיילים. הרשו לעצמם, בסיקסטיז. כולם היו מסטולים מכדי לשים לב.
מושא אהבה: אין זמן. אתה בא לתפוס למישהי את הציצי במהפכה הצרפתית ו-הופ! אתה מלטף רסן של סוס מלחמה בתקופת המלך ארתור.
כוחות מיוחדים: לא הרבה חוץ מנשק שנשלח מהעתיד מדי פעם על-ידי הגנרלים והמדענים במעבדה והיכולת המוצלחת של דאג וטוני לנצח כמעט כל קרב אגרופים אליו הם נקלעים.
יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגורית מק'גייוור): לא ממש, הם פשוט נורא טובים במכות ובלשמור את השיער מסודר.
פוטנציאל נשי: נשים בנות שישים יתמוגגו מדאג וטוני האלגנטיים והמלוקקים. צעירות יותר יזהו אותם כשני קופים מטרוסקסואלים.
מצב לרימייק: ערוץ המד"ב האמריקני כבר הכריז על פיילוט מתוכנן. בטח עם בן סטילר או משהו.
מצב צפייה: אני לא רוצה להיכנס לזה אבל 200 גרם סודה לשתייה, טיפה ניטרו גליצרין וכוס של אבסינת' בבלנדר לארבע-חמש דקות יכול לעזור.
מבחן הזמן: לא בא לי על קלישאת היין, אז הנה אחת חדשה: מזדקן כמו סופיה לורן. זה היה מעולה בזמנו ואם עדיין יש לך דמיון לך על זה גם עכשיו.
סיכום: כמו שאמרתי על האסיר - טריפים טובים לא מזדקנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
