מפצחים גרעינים
יוצרי הסדרה 'יריחו' מנסים לפרוט לצופים על המיתר הרגיש ביותר היום: הפחד משואה גרעינית. בקושי רב בלע הקהל בארה"ב את המוצר החצי אפוי הזה. גם עדי סגל ניסה
אז בואו ניתן את הסקירה הקצרה המתבקשת: "יריחו" היא עיירה בקנזס שבוקר אחד רואה פטריה גרעינית בשמים. לאחר מכן תושבי העיירה מגלים כי כנראה ארה"ב עברה מתקפה גרעינית על עריה הראשיות. יכול להיות על ידי איראן, על ידי קוריאה, אולי אפילו תימן. אף אחד לא יודע, וכיוון שאין חשמל ותקשורת לעולם החיצון, המידע זולג לדמויות בדרך כלל לקראת ה"קליף האנגר" בטריקים תסריטאיים נלוזים. עכשיו הם נאלצים להתמודד עם השטיקים הפוסט אפוקליפטים הרגילים כגון בהלה ציבורית, בזיזת משאבים, אסירים שברחו ונשורת גרעינית. אתם עלולים לשאול עכשיו "ו...?". אז אין "ו...", זה בערך הכל.
לאחר פרקי החסד הראשונים, בהם יש את האקשן\מתח המתבקש מהסיפור, "יריחו" שוקעת אל תוך שגרה מונוטונית של סיפורי "מה עושים עכשיו", אשר ההצלחה שלהם נשענת על הפרנויה בה שרוי העולם המערבי בימינו. ולמרות פוטנציאל רתימת הפרנויה הזאת, הסדרה בוחרת בנתיב של חוסר ריאליזם מנכר. המופרכות של עיירה שלמה המבודדת בעקבות מספר תקיפות, והדגש על ערכי תושביה, הם אלו אשר מובילים את הסדרה להפוך לממחזרת ומשמימה במהירות. זה היה יכול להצליח בשנות החמישים (או מיד אחרי 11 בספטמבר) אבל כרגע זה פשוט מדשדש. יוצריה ניסו לתפוס את הציבור דרך הלחצה ומשחק על הפחד הגובר מהתחמשות גרעינית בעולם, אבל כיוון שעשו זאת ברשלנות כה מגוחכת, הקהל החזיר להם אצבע משולשת בצורת רייטינג כושל בארה"ב.
למטה: קטע מ"יריחו"
"יריחו" כן מצליחה בתחום אחד. היא העלתה בטלוויזיה את רף הניגוד בין טיב פרק הפיילוט לשאר הפרקים בסדרה חדשה. אם תצפו רק בפרק הראשון של "יריחו", אתם עלולים לחשוב שמדובר בסדרה החמה ביותר כרגע. "אבודים" חדשה, מלאה באקשן וחדשנות טלוויזיונית. רק לאחר צפיה במספר פרקים תגלו את האמת המרה - הסדרה לא כל כך מעניינת. הגימיק עליה נשענת הסדרה שוחק את עצמו במהרה, ולאחר סיפורי האימה הראשוניים של השרדות בשאול הפוסט גרעיני, הסדרה הופכת למצגת על קהילתיות ומקומה בעיירות האמריקאיות הקטנות. החיוכים והחיבוקים וסיפורי הקהילה המתגבשת בעת צרה עלולים להוביל אותכם לחדר במיון בעקבות הרעלה. לא הרעלה רדיואקטיבית, אלא יותר גרוע - הרעלת סוכרזית.
חוסר העניין המתמשך הוביל את הסדרה לקרוס ברייטינג, ובניגוד ל"אבודים" שמאבדת את הרייטינג שלה בהדרגתיות איטית במשך שלוש עונות (כמיליון אנשים נטשו אותה בעונה השלישית), "יריחו" קיבלה צניחה קרה ופתאומית על העונה הראשונה בלבד הישר למקום ה48 (רחמים על יוצרי הפרומואים שלא יכולים להשתמש במשפטי המפתח השחוקים שלהם כגון "הסדרה שהדהימה את אמריקה" ו"הסדרה עטורת השבחים"). אז כמו ששיערתם הסדרה בוטלה. אבל אז, כמו זומבי ששב מהמתים, היא הוחזרה לאחר מחאה של מעריצי הסדרה. כמובן שיש ספק מסוים אם החזרת הסדרה לעונה
האמת הפשוטה היא ש"יריחו" היא סדרה מאוד שמרנית ומטיפנית שמציגה לנו דמויות הירואיות מהסוג שאמריקה אוהבת לראות אחרי 11 בספטמבר. הנה, אנשי אמריקה התיכונה הטובים והחרוצים, באים להושיט יד אחד לשני ולהיות הגיבורים האמיתיים של הסיפור. אף אחד לא בורח, אף אחד לא מפחד, אף אחד לא נלחץ. הם נשארים ביחד, כי זהו כוחם. זה נגע לאנשים באיזה עצב בדיוני שלא באמת קיים, על מציאות שאינה באמת ריאלית במצב שלא ממש אפשרי ולכן הוביל לרייטינג שלא ממש ממריא. אם זה הקטע שלכם, אז בכיף. אני אישית בספק אם בארצנו החיה גם תחת אותו איום (ולא לשכוח שמהווה גם את אותו איום) הסדרה הזאת לא תהפוך ללהיט. ככה זה כשיש ציבור הדלוק אחרי כל תוכן עם המילים "גרעיני", "מים כבדים", ו"להעשיר". תנו לו גפרור (מתפורר ודוהה ככל שיהיה), והוא יתפוצץ לעננה גרעינית ענקית של צופי טלוויזיה.
"יריחו": ימי ראשון, 22:00 Xtra HOT
נא להמתין לטעינת התגובות
