לונלי פלאנט
אם חשבתם ש"חסין מוות" זה טראש, חכו ל"פלאנט טרור". ניב שטנדל חשב לצחוק עליו, אבל החליט לצחוק איתו. פשוט מדובר בסרט רע ממש טוב
כשצופים ב"פלאנט טרור", אפשר להבין מדוע הסרט נכשל ודרדר אחריו לתהום גם את יצירתו הטובה בהרבה של טרנטינו. ואולם צפייה נטולת יומרות בסרט – הדרישה הבסיסית של כל סרט מהז'אנר עליו מבקש "פלאנט טרור" להימנות, ואני לא מתכוון לסרטי זומבים אלא פשוט לבי-מוביז טראשיים – ובכן גם צפייה כזו תגלה לכם סרט "רע" שהוא טוב בהרבה ממה שמספרים לכם. אוקיי, "טוב" זו אולי מילה חזקה מדי. נסתפק ב"מבדר".
בתופעת ה"גריינדהאוס" שטרנטינו ורודריגז מבקשים להצדיע לה כבר עסקנו. ניתן לומר במידה רבה כי "פלאנט טרור" נאמן אף יותר מ"חסין מוות" לכור מחצבתו. "חסין מוות" אמנם נראה כמו פליט חוקי למהדרין מסרטי האקספלויטיישן של הסבנטיז, אבל רוחו של טרנטינו חיה ונושבת בגלגליו.
טרנטינו מעניק לסרט, שהוא על פניו טראש טהור, ערך מוסף: דיאלוגים מבריקים, ציטוטים, הומאז'ים והתייחסויות אינטר-טקסטואליות, ובעיקר – הוכחה ניצחת שלא צריך CGI (פעלולי מחשב) בשביל לעשות אקשן קולנועי מהנה. "חסין מוות" הוא טיעון רהוט בעד מקומו של הקולנוע ה"זול" הזה גם בעידן הקומפלקסים והראוותנות הדיגיטלית. ומה שחשוב – "חסין מוות" הוא סרט בעל איכויות מסוימות שאינן קשורות בקוריוז שביסודו. ובמילים אחרות – גם בשנות השבעים היה "חסין מוות" נוצץ כיהלום בערימות הזבל שנערמו בחדרי ההקרנה של קולנועי ה"גריינדהאוס".
למטה: צפו בטריילר של הזבלון המטונף
"פלאנט טרור", לעומת זאת, היה טובע בערימות הללו כמו מאות סרטים שקדמו לו. זהו זבלון מטונף מכף רגל ועד ראש, והוא אפילו משתדל להיות כזה. יש בו סיפור מגוחך עם מרכיבי טראש קלאסיים (עיירה שכוחת אל, פלישת זומבים, מגיפה מתפשטת, גנרל תאב כוח, מדען בשפיות חלקית, עבריין עם לב זהב וכו'); דמויות מגוחכות (מי אמר רקדנית גו-גו עם תת מקלע בתור פרוטזה?); סגנון מגוחך (קלוז אפים מקריים, קאטים בוטים ועוד); והשילוש המקודש של סקס, אלימות וזוועה. גם אורסון וולס לא היה יוצא טוב מהבוץ הזה.
אבל גם בבוץ אפשר להתפלש בכיף. כשצופים ב"פלאנט טרור" בקונטקסט שלו – כסרט שפשוט נולד בעשור הלא נכון – אפשר להתרווח לאחור ולהשתובב מרוח השטות הפארודית ששולטת בו. הוא מספר על צ'רי (רוז מקגוואן, שהופיעה גם ב"חסין מוות"), חשפנית שנקלעת לעיירה הטקסנית הלא נכונה ויוצאת ביחד עם האקס המיתולוגי שלה ווריי (פרדי רודריגז) לעצור את הזומבים שפושטים
"חסין מוות" הציג מחווה נוסטלגית לז'אנר המושמץ, ובמידה מסוימת ביקש לברוא אותו מחדש. "פלאנט טרור" פשוט לועג לו. העובדה שהוא מציב בפני סרטי האקספלויטיישן מראה מושלמת עושה להם עוול. הרי אם תקפיאו אדם בשנות השבעים ותשחררו אותו לחופשי ב-2007 הוא יהיה במהרה ללעג ולקלס ברחוב. בגדיו ייראו מגוחכים, תספורתו מוגזמת, וספק אם מישהו יבין את הסלנג שבפיו. זה מה שעושה רודריגז לסרטי האקספלויטיישן – מוציא אותם מהקפאה ממושכת ומשחרר אותם לעולם המודרני כפי שהם, ללא שיפוצים והכנות מוקדמות. הבדיחה הזו כותבת את עצמה. עכשיו הבחירה בידכם – לצחוק על "פלאנט טרור" או לצחוק איתו.
עודף מעשרים מילה: טוב פחות מ"חסין מוות", אך מציג את הקולנוע הגריינדהאוסי במירעו (וזה טוב): סליזי ואלים, מגעיל ומצחיק. רע לתפארת
נא להמתין לטעינת התגובות
