חסין מוות
יוני בינרט ניסה להבין מה הפריע לו כילד קטן לצפות ב"צוות לעניין". אולי זו העובדה שבכל פרק מפרקים שם תחמושת של אוגדה, אבל אף פעם אף אחד לא נפצע. כמובן שזה לא הפריע לו לרצות להיות מרדוק
בגלל זה, ואף על פי שעל פניו יש בה את כל מה שבחור מצוי יכול לבקש (פיצוצים, שדרוגי מכוניות לכדי מפלצות ערסים שועטות ומגוון כלי נשק טליבאני), תמיד צפיתי ב-"צוות לעניין" עם מטען של סקפטיות שהפריעו לי ליהנות ממנה כמו שצריך, גם בתור ילד מטומטם ועתיר טסטוסטרון. למה אני מתכוון? קחו מבנה של פרק ממוצע:
צוות לעניין, חבורת שכירי חרב שהואשמו על פשע שלא ביצעו בזמן מלחמת ויאטנם ופרשו לחיים של השכרת מרכולתם הצבאית, נשכרים על-ידי חוואים שאדמתם נגזלה/יתומה שאביה נחטף בידי פושעים/ חבורה אתנית כזו או אחרת שסובלת מרדיפות על-ידי מנהיג כזה או אחר. עשרים דקות אחר-כך מגיעה כמות לא הגיונית של פיצוצי מכוניות או מסוקים, תאונות רבות משתתפים שבדרך כלל כוללות 4-5 התהפכויות באוויר, ירי באר.פי.ג'י, טילים נגד מטוסים, רימונים וכל סוג אחר של נשק חם שידוע לאדם. חוץ מזה בי.איי היה זורק רעים אקראיים על הראש, ובכל זאת - להוציא פרק אחד או שניים (וגם שם לא ממש רואים), אף אחד לא נהרג! גם דם כמעט שלא נראה, מקסימום איזה פנס בעין. אז בסדר, אף אחד באייטיז הטלוויזיוניים לא ממש שם זין על ריאליזם (מדובר על העשור שהנפיק את "שלגיה במאה העשרים", להזכירכם) אבל שש עונות בלי ראש אחד שמתנפץ על האספלט אחרי הטלה של מיסטר טי?! הגזמתם! נתתם כאסח, תתחייבו אליו!
ועכשיו כשגמרתי להתבכיין, הגיע הזמן לנוסטלגיה דביקה: חניבעל, בי.איי, מרדוק, פייס. לא יודע בקשר אליכם, אבל אני רציתי להיות מרדוק. אין לי תירוץ, הוא פשוט נראה כאילו הוא הכי מכייף. והג'י.אם.סי המשוכללת עם הפס האדום, והתחפושות של חניבעל ושרשראות הזהב של בי.איי...אוף, בי.איי, אהובי. תמיד שנייה מלתת למרדוק אחת למצח. אתם לא מתגעגעים לאותם ימים שתוכניות טלוויזיה ביססו את מוקדי משיכתם על אלימות (אפילו אם אף אחד לא מת)? כמה פעמים הסתלבטנו על בי.איי שחוטף פצצה לעין מחניבעל כדי שיהיה חסר הכרה
בכלל, תנו כבוד למונטאז', אחד מהכלים האמנותיים הבולטים של האייטיז ומצרך חובה ב"צוות לעניין". דקה או שתיים של מוזיקה ועבודת צוות מהסוג שכבר פג מהעולם. טריי פארקר ומאט סטון (מתהילת "סאות' פארק") כבר עשו מחווה נהדרת למונטאז' ב-"Team America" המופתי, ואפילו ב"איש משפחה" קיבל המונטאז' את הכבוד הראוי לו. "איש משפחה" גם עשתה כמה מערופים ל"צוות לעניין", כולל פרק שלם שנסב סביב ניסיונם של פיטר וחבריו ליצור מחדש את הצוות בשכונה שלהם.
ומוזיקת הפתיחה של התוכנית! מקבילה כמעט לזו של "מק'גייוור" ביכולתה לגרום לך לרצות להשיג אם.16 מקוצר, להכין ספויילר אימתני לפיאט אונו שלך ולפוצץ ת'אמא של מישהו על הכביש עם תספורת המוהיקן החדשה שלך. בכלל, סדרה של בנים במלוא מובן המילה.
אני באמת מתגעגע ואפילו זוכר את הלוגו של המפיק, סטיבן ג'יי קאנל, שהופיע בסוף כל פרק כשהוא מדפיס על מכונת הכתיבה ומעיף דף שמתעופף קצת ונהיה הלוגו. לא נותר אלא לנסות ולתפוס שידורים חוזרים אקראיים בתחנות טלוויזיה זרות (נסו את הערביות, הם רק מגלים את הסדרה) ולצפות בקוצר רוח לסרט שמבוסס על הסדרה ושנמצא בגיהינום הפיתוח ההוליוודי כבר יותר מעשור. אה, ואם מישהו כבר עושה סרט: תעשו טובה ותנו קצת דם, בסדר? התבגרנו קצת וכבר באמת קשה לקנות את הרעים זוחלים החוצה משלד בוער של אוטו אחרי 17 התהפכויות ותאונה עם מסוק. ועכשיו לפירוק!
1. אלימות - דיברנו על זה. אתם יודעים את עמדתי. קוראים לתוכנית "צוות לעניין" ולא ה"טלטאביז". זה הכול.
2. מושא אהבה - שרלולות אקראיות, בדרך כלל בת חוואים מיותמת או פקידת קבלה שפייס הנוכל מסחרר. בגדול אין כ"כ מקום לבחורות כשאתה עסוק בלפוצץ דברים ולהצמיד חתיכת פח דוקרנית לפרונט של הג'י.אם.סי המדליקה שלך.
3. כוחות מיוחדים - רק המונטאז' נכנס לקטגוריה הזו, אבל תחשבו על זה: דקה של מוזיקה והכול מסתדר! זה לא קצת קסום?
4. יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגורית "מק'גייוור") - הפיכת רכבים תמימים למראה למפלצות מתכת ראויות "מקס הזועם" בעשרים שניות של מוזיקה, כישורי הטיס המדהימים של מרדוק, יכולתו המופלאה של בי.איי לזרוק אנשים בדיוק על הראש.
5. פוטנציאל נשי - פייס החלקלק לוקח את רוב המשבצת הזו לעצמו כשחניבעל השרמנטי יקסום לנשים שאוהבות את הגברים שלהם עתירי-ניסיון ועם ניצוץ מסוכן בעיניים. בי.איי הוא להארדקוריסטיות בלבד, ומי שחמה על מרדוק צריכה מרשם לליתיום דחוף.
6. מצב לרימייק - מישהו בהוליווד מעדיף להשקיע את מיטב מרצו ב"שודדי הקאריביים 19" או משהו. קצת מדכא.
7. מצב צפייה - אתה צריך להיות בן.
8. מבחן הזמן - עובר חלקית. יש יותר אלימות בערוץ ג'טיקס, אבל המונטאז' כמעט מפצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
