לא סוף העולם
למה צריך מאה שישים ושמונה דקות בשביל מלחמות פיראטים? שודדי הקאריביים: סוף העולם ממש לא מסמן את סופה של הטרילוגיה. ניב שטנדל צלח את הקאריביים
ולא שתשמעו ממני מילה רעה על קפטן ג'ק. ל"שודדי הקאריביים", שממשיך לתפוח לממדים אפיים מפלצתיים עם שלל דמויות, מיתוסים ולוקיישנים הפרושים על פני שבעת הימים ומעבר להם, אין זכות קיום בלעדיו. צריך לחשוב רגע על מה שג'וני דפ החצוף עשה לדמות הפיראט ההוליוודי כדי להבין את גודל ההישג. במקום מנוול מצולק ושטום עין שמשפד מלחים סוררים על האנקול שיש לו במקום כף יד ואוכל עוברים של לווייתנים לארוחת בוקר, קיבלנו שודד מטורזן ומנייריסט שנראה כמו פרסיליה בים הקאריבי. וזה נראה לנו לגיטימי לגמרי (אם לשפוט על פי כמויות הצופים שנהרו וינהרו לראות את סרטי הסדרה).
כפי שכבר למדנו ב"שודדי הקאריביים 2: תיבה של איש מת", העלילה היא הדבר המסובך ביותר בסרט. כיוון שהסרט השלישי לא כולל את תקציר הפרקים הקודמים, נזכיר לכם שבפעם האחרונה שעזבנו אותם, ג'ק ספארו ו"הפנינה השחורה" שלו צללו למצולות הים, ולורד קאטלר בקט המרושע (טום הולנדר) קיבל לידיו מהקומודור נורינגטון (ג'ק דוונפורט) את ה"תיבה של איש מת". כלומר - את השליטה בקפטן דייוי ג'ונס הדיונוני (ביל נייהי) וספינתו האגדית "ההולנדי המעופף". כלומר - את השליטה בימים. אליזבת' סוואן (קירה נייטלי), וויל טרנר (אורלנדו בלום) והצוות הגיעו למכשפה דלמה (נעמי האריס) שסיפרה להם שקפטן ברבוסה (ג'פרי ראש), הנבל מהסרט הראשון, עודנו בחיים, וישמח לקחת אותם להחזיר את קפטן ג'ק שהפליג למרחק, אבל ממש למרחק – לסוף העולם, ממלכת הרפאים של דייוי ג'ונס. בתחילת הסרט השלישי, לורד בקט עומד לשים קץ למטרד הפיראטי, ואליזבת', וויל וברבוסה יוצאים להחזיר את ג'ק כדי לכנס את מועצת גדולי הפיראטים ולטכס עצה.
למטה: הטריילר של הסרט
כצפוי – בהתחשב בכך שהעבודה על "קאריביים 3" החלה מיד לאחר סיום החלק השני, וחלק מהסצנות אף צולמו במקביל – התסריט המבולבל של טד אליוט וטרי רוסיו נותר מבולבל כשהיה. במקום להסתפק בגרעין עלילה פשוט – הפיראטים נגד חברת הסחר של מזרח הודו – ולתת לו אישור הפלגה, מערימים אליוט ורוסיו על הספינה העמוסה לעייפה עוד ועוד דמויות, עלילות משנה ומערכות יחסים, כדי להבטיח שההפלגה לא תעבור בנעימים. אליזבת' ואביה, אליזבת' ונורינגטון, אליזבת' ו-וויל, וויל ואביו, ג'ק ואביו, ג'ק ודלמה, דלמה ודייוי ג'ונס, דייוי ג'ונס ובקט. וויל בוגד? במי? איך? מה הוא זומם עם ג'ק? מה יודעת אליזבת'? מי מסוגל לעקוב? ומה כבר ביקשנו? שיט תענוגות מהנה בקאריביים, לא יותר.
כשגור ורבינסקי לא נאלץ לגולל את כל פיתולי העלילה ותפניותיה, יוצא לו דווקא אקשן טוב מתחת לידיים. זה נכון בעיקר למערכה האחרונה של הסרט, שמציעה סוף סוף אקשן סוחף ומבדר בלי הפסקות מתודיות. רק שב-168 דקות של סרט, לא קל להגיע למערכה האחרונה עם אוויר בריאות. "קאריביים 3" משעשע פחות מקודמו, אבל גם מהונדס דיגיטלית מעט פחות. מגרעתו הבולטת לצד התסריט נותרה, כמו ב"קאריביים 2", אורכו הבלתי מתקבל על הדעת (מבלי להזכיר את ההמתנה לסיום הקרדיטים לסצנת הבונוס הבלתי נמנעת). להיט הרפתקאות לקיץ אינו טומן בחובו שום סיפור מורכב ומרובד שאמור להצדיק 168 דקות.
לכך צריך להוסיף את העובדה (המכרעת) שקפטן ג'ק כבר לא במרכז העניינים כמו פעם. נדמה לי שמבין שלושת סרטי הסדרה, הפעם זמן המסך שלו הוא המועט ביותר, ולא פעם מצאתי את עצמי תוהה "כן, זה נחמד והכל, אבל איפה ג'ק?". גם כשדפ עושה את התפקיד שלו כמו מתוך הרגל (ודפ לא רגיל למחזר דמויות בסרטי המשך), הוא עדיין מזריק לסרט פרצים של קלות דעת ורוח שטות (גם אם מוגזמת, לעיתים, ולא באשמתו כי אם באשמת התסריט שכבר לא בוחל בבדיחות ילדותיות שיקרצו לקהל היעד הרחב יותר). ברגעים שאין לה קברניט, משהו חורק בספינה הזו. ובאין מספיק ספארו, אפשר להתנחם כמובטח בהופעת האורח של קית' ריצ'ארדס – ההשראה לדמותו – בתפקיד אביו.
"שודדי הקאריביים 3" אמור לסמן את קצה של הטרילוגיה. סיומו, עם זאת, מבהיר שלא צריך להרים משקפת מלחים כדי לראות שסוף העולם של הפיראטים אינו באופק. צריך רק לקוות שעד ל"שודדי הקאריביים 13: ג'ק בים האדום" ג'רי ברוקהיימר יצליח להחזיר את המותג המצליח שלו, שהפך ממהתלת פיראטים מפתיעה לאפוס הרפתקאות אימתני, לפרופורציות סבירות. לאור העובדה שמדובר בברוקהיימר, ושהביקוש לפיראטים, כך נראה, לא גווע – מסופקני. אולי זה הסימן לג'ק ספארו להטיל עוגן, או במילותיו של גרי אקשטיין – "קפטן ג'ק, מה יהיה הסוף? אם אין נמל – נסה גם חוף".
עודף מעשרים מילה: בין הפלגה מפרכת לשיט תענוגות, "קאריביים 3" מספק אקשן מבדר עם עצירות ביניים מיותרות. סוף העולם זה לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
