רגע לפני הגמר
"ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים", סרטו של כריסטיאן מונז'יו הרומני, "לא ארץ לזקנים" של האחים כהן מאמריקה, ו"פעמון הצלילה והפרפר", סרט צרפתי בבימויו של ג'וליאן שנאבל האמריקני. אלה הם ההימורים העיקריים לזכייה בדקל הזהב. וגם: גאווה ישראלית
אלא ש"ביקור התזמורת", מה לעשות, ייעדר הלילה מהבמה המרכזית בעת חלוקת "דקל הזהב". זאת מהטעם הפשוט שמארגני הפסטיבל פספסו בגדול ושיבצו את היזראלי מובי הזה במסגרת השנייה בחשיבותה - "מבט מסוים", ובכך מנעו, ככל הנראה, זכייה היסטורית מתעשיית הסרטים המקומית.
בהיעדרו המצער של יקיר הקהל והביקורת, נותרו במירוץ שלושה מועמדים עיקריים, שעליהם מצביעים רוב סולמות ההימור בקאן. "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים", סרטו הנפלא של כריסטיאן מונז' יו הרומני; "לא ארץ לזקנים" המבריק של האחים כהן מאמריקה, וכן "פעמון הצלילה והפרפר", סרט צרפתי בבימויו של ג'וליאן שנאבל האמריקני. גם ב"זודיאק", שהקרנותיו המסחריות בישראל החלו לפני מספר ימים, מדובר נכבדות. בעיקר בשל התלהבות הביקורת הצרפתית מהמוצר ההוליוודי הרהוט (אך הבלתי מספק) הזה.
אילו היה "דקל הזהב" הולך תמיד לסרט האיכותי ביותר, הפעם היה הרומני לוקח בקלות. אלא שסרט מדכא זה נטול לחלוטין אפיל מסחרי, ולא אחת נרתעים צוותי שיפוט מהענקת הפרס הראשי לסרט סינמטקים שכזה. אמנם "רוזטה" של האחים דארדן מבלגיה ו"אלפנט" של גאס ון סנט, שניהם סרטים מהליגה של הרומני החדש, קטפו בשעתם את "דקל הזהב", אבל ההדים סביב הסקנדלים שהתעוררו בעקבות הענקות הפרסים ההן טרם שככו עד עתה.
הגיוני, אם כן, שסרטם של ג'ואל ואיתן כהן, "לא ארץ לזקנים" הוא שייסע הביתה עם הזהב, ובכך יצטרפו הכהנים שכבר זכו בעבר ב"דקל הזהב" (עבור "ברטון פינק") לשורה מצומצמת ביותר של קולנוענים שיכולים להתהדר בפרס כפול בקאן. רק האחים דארדן, שוהי אימאמורה היפני ואמיר קוסטוריצה זכו עד כה ב-60 שנות הפסטיבל בדאבל. למעשה, באופן תיאורטי יכול קוסטוריצה לזכות הלילה בתואר שלישי, אך סרטו הוולגרי "הבטח לי רק זאת", שהוקרן אתמול בבוקר, לא נראה כמועמד ריאלי לשום פרס. אולי לתואר הסרט הרע בתחרות.
לאחר צפייה ב-20 מתוך 22 סרטי התחרות הראשית (נותרה עדיין משימת הצפייה בסרטים של קים קי דוק מדרום קוריאה וקרלוס רייגאדס המקסיקני), מותר לדבר על אכזבה מרה. דווקא אכזבה שבאה מכיוונם של אותם סרטים המכונים בדרך כלל "קולנוע אמנותי", שלהם ניתנה השנה הבמה המרכזית ביותר שהעולם הפילמאי מסוגל להציע. אנדרי זויאגינצב הרוסי ש"השיבה", סרט הבכורה שלו משנת 2003, הוגדר מיד כיצירת מופת, צלע הפעם אל התחרות בקאן עם "הגליה", עבודה נפוחה מחשיבות עצמית. הרוסי האחר, אלכסנדר סוקורוב, אינו מגיע לשיאו ב"אלכסנדרה" הצפוי שלו, ועל "האיש מלונדון", סרטו של ההונגרי בלה טאר - גאון בכל הקשור לעיצוב הוויזואלי של סרטיו - מוטב שלא להרחיב את הדיבור.
גם הסיני וונג קאר וויי, חביבם של כל הפסטיבלים שבעולם, שלח לקאן סרט מפוהק למדי, "לילות בלוברי שלי", ופתיח אקין, הגרמני-טורקי, עשה אפילו דברים גרועים יותר בסרטו "קצה השמים". אקין , מי שעשה לפני מספר שנים את "עם הראש בקיר", הוא קולנוען שסובל מהערכת יתר. כנראה פרי לאפליה מתקנת ופרמטרים של תקינות פוליטית, המופעלים בכל
גאס ון סנט הוא במאי "אמנותי", שקאן אוהבים לחבק. בתמורה, ון סנט העניק השנה לקאן יצירה דהויה "פראנויד פארק" סיפור של התבגרות כאובה, אך צפויה ביותר, שבו הוא שב אל עיר נעוריו פורטלנד שכבר שימשה רקע לכמה מסרטיו הקודמים. לעומת זאת אולריך זיידל האוסטרי ב"יבוא, יצוא" מיצה עד תום את היריעה של הארט-סינמה שנפרשת לפניו, ויצר סרט שמגדיר מחדש את המונחים "בוטה" ו"שובר כלים". הסרט המרבה בעלילות משנה עוקב בעיקר אחר אישה צעירה מאוקראינה המגיעה לווינה כדי למצוא פרנסה לה ולבן הקטן שהותירה אצל אמה המודאגת. האופן הישיר שבו הולם זיידל בצופים-פורנו מהסוג הקשה, צילומי גסיסה בהוספיס וסחר אלים בנשים - מקשה על הערכה שקולה של איכות עבודתו, אך סרט זה בוודאי מצדיק את הכללתו בוועידת הפסגה הקולנועית השנתית.
למרבה הצער, קשה לומר זאת על "תהילים" של רפאל נדג'ארי, הנציג הישראלי בתחרות, עם מיכאל מושונוב, הבן של, בתפקיד הראשי. ואגב כך: שלשום בלילה הוצג במסגרת התחרותית "הלילה שייך לנו" בכיכובם של ג'ואקין פניקס, רוברט דובאל ומרק וולברג. כלל לא ברור איך סרט פשע ירוד שכזה השתחל לתחרות הראשית, אך מה רבה היתה ההפתעה כשמוני מושונוב, האבא של, הפציע לפתע פתאום על הבד בתפקיד הבוס של המאפיה הרוסית בברוקלין.
אין זה לגמרי מדויק ש"ביקור התזמורת" ייעדר הלילה מטקס הסיום. משום שסרטו של קולירין, ביחד עם "מדוזות" של שירה גפן ואתגר קרת (שהספיק בינתיים לאסוף שני פרסים משניים - פרס חבר השיפוט של הנוער ופרס איגוד היוצרים הצרפתי, וכמו כן 7,000 יורו), משתתפים בתחרות החשובה "מצלמת הזהב", המיועדת לסרטי ביכורים, והמנצח בה יוכרז ממש בפתיחת הטקס הנוצץ. כך שנותרה עדיין האפשרות לשמחה ספונטנית במחנה הישראלי.
ואחרון, וממש מאוד חביב: צמד המבקרים הישראלים עדנה ודן פינרו, שמפרסמים גם בעיתונות הבינלאומית, זכה בליל שבת באות הוקרה מטעם נשיא הפסטיבל ז'יל ז'אקוב, המוענק פעם בעשור, על תרומתם הייחודית להעמקת ההיכרות של ציבור הקוראים עם פסטיבל קאן. ללמדכם שגם מבקרים יכולים ללכת הביתה עם חיוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
