"אני לא מספר, אני אדם חופשי"
מי אמר למי ובאיזה הקשר ? לא קשה לנחש. צפייה בסדרת הקאלט "האסיר" עוררה אצל יוני בינרט פלאשבק קשה לימי הטירונות. זהירות: יש ספויילר מיהו מספר 1
כשסיימתי, מלא במים, בוץ וחרא של נגדים, חזרתי אל המחלקה רק כדי למצוא אותו עומד שם, ידיו משולבות על החזה כשהוא אומר "מגורי צוות, בינרט. לא עשית את מגורי צוות". הוא התכוון לקומפלקס ענק ובו כמה עשרות חדרי שירותים, ידעתי, ופשוט עמדתי במקום, סירוב שבשתיקה. "מגורי צוות", הוא לחש ברוע. לא זזתי. שיתוק. "מגורי צוות, 5696421" הוא סינן את מספרי האישי כמו מוחטה שנפלטת לו מהפה. התעלמות. "קום על הרגליים, 5696421!!" הגיעה צריחה חדה. "על הרגליים, 5696421!!!". התחלתי לרעוד מכעס. "על הרגליים, 5696421!! 5696421!! 5696421!!!" בצריחות קצובות, כמו מנטרה מרושעת והיסטרית. נשברתי. "אני לא מספר!!! אני בן אדם חופשי!!!" התפוצצתי, צורח בחזרה אל תוך פרצופו המופתע. "בן אדם חופשי!!!".
טוב, עבר קצת זמן מאז. אחרי שראיתי את אותו סמל מרושע בהודו כשהוא מסטול לחלוטין, שוכב על גבעה קטנה ומדבר עם צמיג של טרקטור, צפה ועלתה אותה תקרית מהטירונות עם שורת המחץ שלה והבנתי שפשוט גנבתי אותה. כן, גם ברגעיי הזכים והטהורים ביותר אני גנב, ואת הקריאה "אני לא מספר, אני בן אדם חופשי!" לקחתי, ללא בושה וכשאני משוכנע שאני היוצר והמבצע, מסדרת המופת "האסיר" וגיבורה,מספר 6.
זה לא מקרה שלא זכרתי לתת לתוכנית את הקרדיט שהגיע לה באותו הרגע. ההשפעה ארוכת הטווח של הסדרה הפסיכית ששודרה בחינוכית של האייטיז ובשידוריה החוזרים ("רואים 6:6", לדוגמה) ניכרת עד היום בדמות אתרים רבים ברשת, כנסים שנתיים של אגודת מעריצי הסדרה, מאמרים ומסות על האלמנטים החידתיים יותר של התוכנית, סדרת "האסיר" החדשה עליה הכריזה רשת "סקאיי", סרט עתידי (פטריק מק'גוהן, מיוצרי התוכנית ומספר 6 בעצמו, הכריז שהיה רוצה לראות את מל גיבסון בתפקיד הראשי. כריס נולאן עומד לביים). וציטוטים שרבים מחבריכם עלולים לפלוט מבלי שירגישו("אני לא מספר, אני דודו מעתלית!").
יש מישהו שלא צפה בה? יש מישהו שלא זוכר את כדורי הענק הלבנים והמקפצים שהיו מסכלים כל ניסיון היחלצות של מספר 6 מהכפר? יש מישהו שלא זוכר את הטלפון האדום הענק עליו היה מספר 2 הבוס (שהתחלף לפעמים, אחרי שמספר 6 היה משגע אותו, במספר 2 אחר) מקבל את הוראותיו ממספר 1 המסתורי?
כמו יצירות טלוויזיוניות חידתיות וחד-פעמיות אחרות ("טווין פיקס", "אבודים" שמושפעת ממנה רבות), אף אחד לא ממש הבין את "האסיר", שגם לא כל-כך התאמצה לענות על השאלות שנשאלו ואף הותירה מעריצים רבים מתוסכלים בשל המעגליות הבלתי פתורה של העלילה. במקום זה עסקה הסדרה בנושאים שהקדימו את זמנם ושהיו חריגים ביותר בנוף הטלוויזיה דאז ("האסיר" שודרה ב-1967 במשך 17 פרקים): סמים הזייתיים, תיאוריות חברתיות מהפכניות, היפנוזה ותרבות הנגד של הסיקסטיז שרק התחילה להרים את ראשה.
מספר 6, סוכן חשאי בריטי שהתפטר מעבודתו רק כדי למצוא את עצמו מסומם ומועבר ל"כפר" שנראה כמו קלאב-מד על אסיד ושממנו אי אפשר להיחלץ, מבלה את ימיו שם בניסיונות למצוא את מספר 1 החמקמק והמסתורי, לחלץ מידע מהתושבים ההזויים ובמאבק בלתי פוסק במספרי 2 השונים והטכניקות שלהם לברר ממנו למה התפטר ואיזה מידע הוא מחזיק.
האווירה הטווין-פיקסית של הסדרה הגיעה לשיא בסוף מטורף לגמרי שלא רק סירב לענות על השאלות הרבות שהוצגו במהלכה אלא הוסיף עוד כמה. מספר 6, שהצליח להרוג את מספר 2 ולהגיע למספר 1, מגלה שמספר 1 הוא בעצם שימפנזה חייכנית (ולאלה שלא זוכרים - אני נשבע שאני לא עובד עליכם).
אחרי שהוא תולש מעל השימפנזה את המסכה שלה, הוא מגלה סוג של בבואה מוזרה שלו. האם הוא היה מספר לאורך כל הזמן, או שמא גרסה מוזרה שלו, שיבוט? אחרי שהוא בורח מהכפר (בעזרת מספר 2 המקורי - או שיבוט, לכו תבינו - שחזר לתחייה, הגמד ששירת את מספרי 2 השונים לאורך הפרקים ועוד כמה טיפוסים מהכפר) הוא מגלה שהוא על כביש מהיר שמוביל ללונדון, וזה נגמר איתו ועם הגמד רצים אחרי אוטובוס בעליצות בלתי מוסברת. מה? אתם לא מבינים? גם אני לא, אבל קפסולת הזמן הפסיכדלית והמטורפת מהסיקסטיז עשתה את שלה ותישאר עם כולנו תמיד. אנחנו לא מספר, אנחנו אנשים חופשיים. ועכשיו, לשאלון:
אלימות: כדורים לבנים ענקיים שנוחתים עליך ובולעים אותך. נשמע כמו פרק ב"החיים". (תגידו, בפתיח לסדרה הזו, נכון שרואים למולאטית בג'ינס שמתמזגת עם הבחור את הפטמות?). בפרק הסיום הסכרים באמת נפרצים -מכות, יריות, פיצוצים וגמד שרודף אחרי אוטובוס.
מושא אהבה: מספר 6 הציני לא נותן לכל מיני חדרניות ושרלילות בנות "הכפר" לסובב לו ת'ראש ובפרק אחד אפילו מפליק לאיזו פוסטמה שמדברת רק ג'יבריש ומשגעת לו את השכל.
כוחות מיוחדים: היכולת לחרפן עד כדי טירוף את מספרי 2 למיניהם בזמן שהם מנסים לחקור אותו? בהחלט.
יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגוריית מק'גייוור): לא ממש. הכפר מלא דברים שבטח נראו נורא מגניבים בסיקסטיז (ובאייטיז בארץ, תקופה שהקבילה לסיקסטיז בשאר העולם) אבל מספר 6 נסמך בעיקר על נחישותו, קשיחותו והיכולת שלו לדפוק לאנשים ת'מוח.
פוטנציאל נשי: לבחורות שאוהבות את הגברים שלהם נחושים, קשוחים ובעלי יכולת לדפוק להן ת'מוח.
מצב לרימייק: כיוון שקצת קשה היום לראות בן אדם מדבר בטלפון אדום "משוכלל" בגודל של מיצובישי קטנה, כן. אפילו דרוש.
מצב צפייה: בנסיעה הבאה ללוד תבקשו את "מה שהרג את זוהר ארגוב". זה עלול להספיק. אם אין, כל דבר עם ציור קטן של קקטוס או אופניים גם יהיה בסדר.
מבחן הזמן: טריפים טובים לא מתיישנים. עובר.
סיכום: וואו. הזיכרונות שלכם לא משקרים. "האסיר" ייתן לכם בראש כמו פעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
