הסינדרלה הולכת יחפה

הסינגל "יחפה‭,"‬ שמתיימר לספר את סיפורה האמיתי של נינט, נשמע כמו תקציר של טורי הרכילות. אם לא תיצור לעצמה אישיות עצמאית, בקרוב ניפרד ממנה לבלי שוב

רוגל אלפר, פרומו | 18/5/2007 10:55

נינט טייב החלה את דרכה הציבורית כאישיות טלוויזיונית שחייה האישיים הם החומר שממנו עשויה הקריירה שלה. יכולת ההגשה והביצוע שלה כזמרת וכישרונה האמנותי לא עמדו לשיפוט בפני עצמם אלא נכרכו לבלי התר באופן שבו היא ייצגה את החלום הישראלי. הדרך שבה עברה מסך הייתה ב"כוכב נולד" חשובה יותר ממיומנויותה הווקאליות. לקולה היה משקל נמוך לאין שיעור לעומת הפרסונה שנטענה במשמעויות סמליות: החיילת השמנמונת והקרתנית שהעפילה בתוכנית ריאליטי לפסגת עולם הבידור הישראלי והפכה לבחורה דקת גזרה, מעוצבת, מפונפנת, אופנתית וזוהרת. נינט טייב עברה מטמורפוזה בשידור חי. היא לא רק הדגימה ניידות חברתית, היא גם המחישה שזהות היא עניין גמיש למדי. אדם יכול להיוולד מחדש בתור הפנטזיה שלו. זה סיפור לכלוכית. נרטיב של אגדות.

וזה לא מקרי שכל זה קרה בתוכנית ריאליטי שבמרכזה אנשים ששרים ולא, למשל, אנשים שרודפים אחרי דירה או רוקדים. התפיסה הרווחת היא שכשאדם שר הוא חושף את נשמתו - בעיניים עצומות, במיתרי קול רוטטים, בזעקה מהקרביים. בעקבות ההזדהות שעוררה היא חיה את החלום של מיליונים. הנסיכה דיאנה המקומית. השאלה איזו מין זמרת היא לא כל כך רלוונטית. טייב לא הגיעה למעמד הזה בזכות זמרתה. לא מדובר באסתר עופרים, חוה אלברשטיין, אילנית, יהודית רביץ, ריטה, זהבה בן או שרית חדד. הזוגיות עם יהודה לוי והפונינט העצימו את פרסומה הרבה יותר מכל שיר ברפרטואר שלה. הטלנובלה "השיר שלנו‭,"‬ שבה גילמה דמות שהתכתבה עם הביוגרפיה שלה, בנתה אותה יותר מהאלבום שהקליטה. טייב איננה זמרת קאנונית וגם לא יוצרת שוליים חשובה. התואר "זמרת" לא מגדיר אותה. היא הסלב הבכיר בישראל.

אין לנתק בין שיר של טייב לדמות המכונה נינט. סינגל כמו "יחפה" ממילא מונע זאת. מילות הבלדה שוב מזקקות את המיטב של טורי הרכילות. היא מתגוררת כמלכה בארמון עצוב וקר בעיר גדולה, חשה בדידות, מתגעגעת לעיירה קטנה. למרבה הצער אין לה שום דבר מעניין או מקורי לומר על המצב הזה. היא מכוונת לזרם המרכזי ומשתמשת בכלים נדושים ומדושנים. קשה לאתר איכות יוצאת דופן בהגשה שלה. היא נטולת תעוזה, צפויה עד זרא, חסרת כל אמירה ייחודית. אישיותה כזמרת משויפת לגמרי. טייב איבדה את כל החן הטבעי שלה והייתה למוצר סינטטי, מופק היטב. אין כל עדות לכך שאי פעם היה בה משהו מעבר לחן הטבעי הזה. "כוכב נולד" הקנתה לה הרבה הרגלים רעים וחינכה אותה לתרבות רעה. נראה שמלכתחילה נטתה לכך, אחרת לא הייתה הולכת לשם.

שידורי ארכיון האירוויזיון בערוץ 1 בשבוע החולף אפשרו מבט מחודש בעוד זמר, שכמו טייב החל את דרכו כישות חמדמדה ונטולת אישיות עצמאית וצמח בלהקה צבאית, המקבילה התקופתית של "כוכב נולד‭."‬ שלמה ארצי, שנדון כאן בשבוע שעבר, ניתץ את הפרסונה הכובלת הזאת. זה עניין הישרדותי. אחרת היה הולך בדרך "זמרי שנה" רבים וגווע ברגע שפרצופו היה מפסיק לעטר יומני גימנזיסטיות. טייב לא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן עם שירים כמו "יחפה‭."‬ יבוא יום שהפפראצי יניחו לה לנפשה ואז השירים יצטרכו לדבר. הסחורה הנוכחית שלה תעוף מהפלייליסט במהירות שתבהיל אותה. לעת עתה טייב היא מועמדת סבירה למדור "איפה הם היום" בעוד עשר שנים. יש לה נכסים: קול טוב, חזות מצודדת, שאפתנות בוערת. אבל אם היא לא תנפץ בעצמה בחמת זעם את נינט, רעיון מצוין לדיסק הבא, היא תגלה שכוכב נולד וכוכב גם מת.

רוגל אלפר, פרומו