הכל מוזר
מסע חיפוש פוסט מודרני, דמויות שלא עוברות שום דבר, סוג של כתב חידה בלתי פתור. מאשה צור גלוזמן עדיין מעכלת את "קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונתן ספרן פויר
"הכל מואר", למי שפספס, מתאר את מסעו של צעיר אמריקני יהודי (בן דמותו של פויר עצמו) שעורך מסע שורשים באוקראינה. חיפושו מוביל אותו לתרחימברוד, עיירה יהודית שנמחתה לחלוטין בזמן הכיבוש הנאצי, שעלילותיה מסופרות במקביל לעלילה הראשית. הגיבור האמיתי, שחלקה העיקרי של העלילה מועבר מפיו, הוא אלכס, מורה הדרך האוקראיני – צעיר אמריקנופיל חד פעמי ומצחיק בטירוף – ששפתו הלא תקנית היא עילוי ספרותי של ממש (לא רק במקור, אלא גם בתרגומו של אסף גברון לעברית).
באחרונה תורגם לעברית ספרו השני, "קרוב להפליא ורועש להחריד", גם כן בתרגומו של אסף גברון ובהוצאת כנרת זמורה ביתן, והפעם הוא עוסק בטראומה האמריקנית הלאומית – אסון התאומים.
הגיבור הוא אוסקר של, ילד בן תשע, גאון עם נטייה קלה לאוטיזם – המחפש רמזים לחידת מותו חסר הפשר של אביו במגדלי התאומים ב-11.9. הוא מתנכר לאמו, שחולקת את חייה עם חבר חדש, ומתקשר בעיקר עם שוער הבניין ועם סבתו – ניצולת ההפצצה של בנות הברית בדרזדן במלחמת העולם השנייה.
אוסקר – במידה רבה כמו אלכס מ"הכל מואר" – הוא דמות כריזמטית ומשובשת, מין בן כלאיים ספרותי מופרך וסוחף. ראשו עסוק בהמצאות ללא הרף, הוא כותב מכתבים למדענים וחוקרים (בעיקר בבקשות לשמש כעוזר אישי שלהם), הוא מנהל יומן המורכב מטקסט ותמונות (שחלקן מופיעות בגוף הספר), הוא חוקר גוגל מובהק וחובב ביטויים בצרפתית. מסעו מוביל אותו לשיטוט אובססיבי ברחבי ניו-יורק, בין דמויות שהמשותף לכולן הוא רק שם המשפחה שלהן.
במקביל לסיפורו של אוסקר מובאים סיפוריהם של סבתו וסבו. סבתא של אוסקר כותבת לו מכתבים ברצף אסוציאטיבי חופשי על ילדותה, על בעלה ועל הטרגדיות שחוותה, וזהו וידוי נואש המפציר באוסקר ללמוד מהטעויות ומהאסונות שהרכיבו את חייה. סבו של אוסקר, שהיה מאורס לאחותה ההרה של סבתו לפני ההפצצה בדרזדן, איבד את יכולת הדיבור לאחר הזוועה שחווה והוא מתקשר מאז רק על ידי כתיבה בפנקס והצגת ידיו, עליהן הוא כותב מדי יום את המילים "כן" ו"לא".
בהקשר זה, אי אפשר שלא להיזכר בקורט וונגוט המנוח, שרבים מספריו מתייחסים לדרזדן ולאותה הפצצה שנחרתה בזיכרון הקולקטיבי כמעשה הרע של החבר'ה הטובים. ובייחוד אי אפשר שלא להיזכר ב"אמא לילה", בו הגיבור אָבֵל על אובדנה של אשתו האהובה, שחוזרת לחייו בדמות אחותה הקטנה.
אלא שלעומת ספרן פויר, וונגוט הוא ממש משורר הייקו. פויר מטביע את הקורא ברגש שעולה על גדותיו, ועם זאת לא נותן לקוראים להכיר באמת את הדמויות המשניות.
כמו ב"הכל מואר", כך גם ב"קרוב להפליא ורועש להחריד", אפשר להתווכח על רוחב היריעה שניתנה לעלילות המשנה (העיירה היהודית בספר הראשון וסיפורי הסבים בספר השני). אך בעוד שסיפורה של העיירה היהודית תרחימברוד היא שילוב בין ריאליזם פנטסטי פרוע ולגלגני ובין שיר קינה נוגה לעולם שאבד, סיפורי הסבים תלושים וארוכים יתר על המידה וחסרים את פיתוח האינטימיות שנדרש על מנת להזדהות עם
הטכניקה הספרותית של פויר היא מסע חיפוש – תמה אמריקנית קלאסית שעוברת אצלו עיבוד פוסט מודרני: לא רק שהחיפוש לא מוביל לתשובות קוהרנטיות, אלא שהגיבורים כמעט לא עוברים תהליך רגשי או מחשבתי שמשנה אותם. אוסקר שבסוף הספר מעט יותר מפויס ומעט פחות גאון אוטיסט, ואילו הסבא והסבתא משלימים עם קיום סהרורי באזור פשרת דמדומים, המשותף לשניהם ולעולם.
הספר, שמתחפש לכתב חידה בלתי פתור, מרוקן את החיפוש מתוכן לא רק בשל היעדר הפתרון, אלא גם בשל חוסר המשמעות של תהליך הפענוח. ואם זו היתה כוונת המשורר, הרי שיותר מדי עצים נגדעו לדעתי בשביל להמחיש את המשל הפשוט הזה. "קרוב להפליא ורועש להחריד" התקבל באהבה על ידי קוראים רבים וראויים – אין ספק שיש בו יופי רב שראוי ליותר מקריאה אחת. באשר לי - האוטיזם קצת גבר על הגאונות.
"קרוב להפליא ורועש להחריד", ג'ונתן ספרן פויר, מאנגלית: אסף גברון, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007, 308 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
