קאלט דה בולשיט
מכונות ענק על רגלי ברזל שמסתובבות באירופה קוטפות אנשים ומטביעות להם חותם על המוח? טראומת ילדות anyone? התלת רגל השבוע בקאלט דה בולשיט
פעם, כשהייתי ילד צעיר (ויפה בצורה יוצאת דופן, אבל זה לא קשור), שודרה בטלוויזיה הישראלית סדרה שהפחידה לי את הצורה "התלת- רגל". זוכרים? מכונות ענקיות ואימתניות על שלוש רגלי מתכת שרדפו אחרי ילדים ברחבי אירופה? רוב בני ה-25 ומעלה בארץ נושאים עמם מעט מהסדרה הזו שהיתה מרכז השיח הציבורי בכיתה ג' שלי, לפני או אחרי משחק גולות סוער ורב-נפגעים. עמוק אל תוך הניינטיז עוד הייתי מתעורר באמצע הלילה מכוסה זיעה קרה, ממשש את הגולגולת כדי לוודא שאין שם כיפת מתכת קטנה ומציץ מהחלון, רק ליתר ביטחון, כדי לוודא ששום עין מתכתית בירוק זרחני לא מציצה עליי.
זה המשיך גם לעשור שלאחר מכן, אגב, אבל בצורה נחמדה יותר ובגלל דברים ירוקים אחרים. הסדרה, שרצה בטלוויזיה החינוכית (החינוכית, למען השם!) באייטיז, המשיכה ללוות רבים אחרים, ולראיה אתרים שמוקדשים לסדרה, תוכניות לעיבוד קולנוע ב-2009 ועצומות אינטרנטיות למען הפצת העונה השנייה (והמוצלחת יותר) בדיוידי, פרויקט שנתקע כבר זמן רב בשל מאבק על זכויות יוצרים.
בשבוע שעבר כתבתי על "אדם-חיה" הוותיקה, והותקפתי, למרות שאיתרתי פרק וצפיתי בו, משום שטענתי שהוא היה הופך רק לפנתר ולנץ. אז כן, התכוונתי לזה, אבל רק לתהליך ההשתנות שלו - ניתן היה לראות שהפרופסור החביב הופך לפנתר או לנץ, בעוד תהליך ההשתנות שלו לחיות האחרות להן הפך בתוכנית נסתר מעינינו - הוא נכנס לחדר בתור בן אדם ויצא ממנו דוב. השבוע, כדי למנוע פגיעה בנימי נפשי ואי-הבנות, לקחתי את העונה הראשונה המלאה של "התלת רגל" וצפיתי בה בק טו בק, וכל אותם גולשים נזעמים משבוע שעבר אשמים בכך.
גיליתי, שבדומה ל"מלך הסלים" (שראיתי שלוש פעמים בקולנוע. ילדות באשקלון זה התירוץ שלי), גילה אלמגור והלמבדה, "התלת רגל" אכן לא צולחת את מבחן הזמן. אוף! כל כך רציתי לשחזר את האימה הזוחלת הזו, את הרגשת הטרור והאין-לאן-ללכת שזכרתי מהילדות ושסטיבן שפילברג הצליח לשחזר, לפחות לחצי סרט, ב"מלחמת העולמות" (שהתבסס על הרומן בעל אותו השם של ה.ג.וולס ואשר השפיע רבות על ג'ון כריסטופר, יוצר "התלת רגל"). זה לא קרה.
אולי זו העובדה שהסדרה היתה מהראשונות שצולמו בווידאו (מטושטש למדי ועכור כי בכל זאת מדובר ב-1985), אולי אלה האפקטים שנראים היום מרושלים, אולי אלו התספורות האיומות. אני יודע, להתעצבן מתספורות זה קטנוני, אבל ככה אני. מה, אף אחד לא מתעצבן מזה שדיוויד האסלהוף מתחזק את אותה פריזורה מ"נייט ריידר", שני עשורים וחצי אחרי? וניסים גרמה? לא מעצבן אתכם?
ה"תלת רגל", שמבוססת על טרילוגיה של רומנים שנכתבו על-ידי ג'ון כריסטופר (שם העט של סמואל יאוד) בשנות השישים והשבעים, מתרחשת ב-2089. החברה האנושית עברה רגרסיה רצינית וחזרה למצב בו היתה במאה ה-18, כמו ירוחם של ימינו. מכונות וטכנולוגיה כמעט לא קיימות, אנשים חיים בכפרים ומעבדים את האדמה, וכל אחד (ואחת) בהגיעו לגיל 16 מחויב לעבור תהליך השתלת כיפה.
אני לא אגיד את מה שכמעט מתבקש להגיד. התלת רגל, מפלצת מתכת ענקית בעלת שלוש רגליים, מגיעה לכפר, קוטפת אליה (בעזרת זרוע מתכת) את העלם שהגיע לפרקו ומחזירה אותו כשהוא בעל כיפת מתכת קטנה שטבועה על גולגולתו (וגם שקט, צייתן וחסר אמביציה לחלוטין).
וויל, בן 15 מרדן שלא רוצה לעבור את הטקס, בורח מהבית עם בן-דודו הנרי אל ההרים הלבנים (שם, אומר לו אוזימנדיוס הנווד ההזוי, חיים אנשים חופשיים). אחרי אי-אלו הרפתקאות לא מעניינות במיוחד המערבות מבחר אנשים בעלי תספורות איומות מגיעים וויל, הנרי ובחורצ'יק נוסף שברח, בינפול, אל ההרים הלבנים ומגלים שם קבוצת מורדים שנחושים לחשוף את האמת שמאחורי התלת רגל. אה, והם מצליחים להרוס תלת רגל בדרך. הוא פשוט מחליק מצוק. וזהו. זו העונה הראשונה במלואה, כשההמשך הכל-כך מגניב כלל לא ניתן להשגה בדיוידי. פשוט פשע.
בעונה השנייה מגיעים וויל והנרי אל ערי המתכת
בדומה ל-"V" הקלאסית (שגם תזכה לטור משלה בעתיד), "התלת רגל" היתה סדרה חלוצית בדרכה. יותר ממיליון פאונד לעונה, נימה אפוקליפטית מאיימת והשקעה רצינית באפקטים (לזמנו. היום אפילו "הצצקנים" נראית מרשימה יותר). בשל העלות הגבוהה היא בוטלה אחרי העונה השנייה, בשיא המתח, ומיליוני צופיה נשארו עם הבולבול (או השלט) ביד.
אוף. כל כך מצער אותי שהיא לא החזיקה מעמד לאורך השנים. הצפייה ב"תלת רגל" שלשום אפילו גרמה לי לנמנום צהריים עצל ולכוויית סיגריה שגלשה לי באיטיות לצוואר. הסדרה לא עברה את מבחן הסיגריה הגולשת, ולא נותר אלא לצרוח בקול גדול ובניגוד לדוגמאות עבר, "רימייק"!!
לכל אלה שמעדיפים לשמור את זיכרונות ילדותם במצב הכי טוב שלהם, כזיכרונות, אני יכול להמליץ בלב שלם - הניחו להם בשלווה. אם אתם כבר מתעקשים לראות משהו מהילדות שהצליח להפחיד אתכם ועדיין לשמור על האפקט הזה עד היום, אני ממליץ בחום על "מלך הסלים". תלת רגליים באים והולכים, אבל דובי גל תמיד נשאר.

אלימות: די מג'נונית. האלימות הפסיכולוגית ניכרת יותר, בעיקר אם אתה בן 9 ועוד לא ראית את "מלחמת העולמות".
מושא אהבה: וויל מתאהב בצרפתייה צעירה שמועלית קורבן לתלת רגל. שוב, התספורת מנטרלת כל רמז לסקס אפיל מצידה, אלא אם אתה מעריץ של בננהרמה.
כוחות מיוחדים: להירמס על-ידי מכונה ענקית בעלת שלוש רגלי מתכת לא ממש נחשב, נכון?
יכולת טכנית יוצאת דופן: (קטגוריית "מק'גייוור") בפרק הראשון וויל מתלהב ממשקפת שאוזימנדיוס מראה לו כאילו מדובר באייפוד 600 ג'יגה או בקיצור: לא, ממש לא.
פוטנציאל נשי: כמו אצל הבנים - את צריכה להיות בת 9 ובעלת משיכה בלתי מוסברת לתספורות מגוחכות.
מצב לרימייק: לגמרי. אפילו נחוץ.
מצב צפייה: חובה לאהוב את בננהרמה או לארגן כמות עתק של אלכוהול.
מבחן הזמן: נכשל. עדיף לתת סשן למבדה.
סיכום: לנוסטלגיסטים הארד קור או אנשים עם יותר מדי זמן פנוי (אני לא נחשב. משלמים לי).
הצפייה בסדרה באדיבות "האוזן השלישית"