עופרי סטייל
עופרי פרישקולניק חיכתה וחיכתה, ובסוף זה קרה לה: היא קיבלה את התפקיד של קארין טבת, העיתונאית העוקצנית ב"האלופה 2". עכשיו, אפילו האהבה יכולה להמתין. אבל כשהיא תבוא, עם שיער על החזה או בלי, היא לא תתנגד
"זה היה בתחילת פברואר, ביום חורפי וגשום במיוחד", היא משחזרת. "אמא של החברה הכי טובה של אמא שלי, אישה מדהימה ויקרה, הלכה לעולמה, ובעודי עומדת ליד הקבר הטרי ומנגבת את הדמעות, הסלולרי שלי לא מפסיק לרטוט בתיק. בהתחלה התעלמתי, אבל בשלב מסוים נלחצתי. חשבתי שאם מישהו מנסה להשיג אותי בכזה טירוף, כנראה עוד מישהו מת. בסופו של דבר הלכתי הצידה ועניתי לטלפון הסלולרי. על הקו היתה דורית הסוכנת שלי, שביקשה לדבר עם קארין. זיהיתי מיד את קולה, ואמרתי לה שהיא טעתה במספר ושאני באמצע הלוויה. לקח לי כמה דקות להבין שהיא מנסה לבשר לי שקיבלתי את התפקיד".
איך הגבת?
"לא האמנתי. ביקשתי מהסוכנת שלי שלא תעבוד עליי ושתבדוק שוב אם באמת קיבלתי את התפקיד. עשיתי אודישנים לשלוש דמויות בסדרה ואת התפקיד של קארין הכי רציתי".
למה?
"קארין היא עיתונאית צעירה ואמביציוזית עם פה גדול, שעוברת לירושלים כי אין לה ברירה: אף אחד בתל-אביב לא מוכן להעסיק אותה. היא שמה על עצמה מסכה של ציניות בשל חוסר ביטחון, אבל יש בה גם צדדים רכים ורגישים. מצד אחד, כתל-אביבית בנשמתה היא צוחקת על הירושלמים ומבקרת אותם בהתנשאות. מצד שני, היא לומדת להכיר אותם ומתאהבת בעיר. המורכבות של הדמות הדליקה אותי, וכשקיבלתי את התפקיד קפצתי משמחה".
באמצע הלוויה?
"זה באמת היה לא נעים, אבל לא סתם זה קרה באותו הזמן, את מבינה?".
לא ממש.
"לא סתם קיבלתי את הבשורה המרגשת הזאת, שלה חיכיתי שנה וחצי, ביום שאישה כל כך טובה עלתה לשמיים. כשסיפרתי לאמא שלי היא מיד אמרה:'היא עלתה למעלה כדי לסדר לך את העניינים'".
נשמע מאוד רוחני. את כזאת?
"אני מחוברת לכל מיני דברים, אבל לא תמצאי אותי מבלה בסדנאות ויפאסנה בצפון או מסדרת את החולצות בארון לפי הפנג שואי. אבל אני כן מאמינה באינטואיציה, בכוחה של חשיבה חיובית ובקארמה, ומאמינה שמה שצריך לקרות בסוף אכן קורה. גם איך שאנחנו נפגשנו זאת דוגמה מצוינת לזה, לא?".
האמת, יש מצב. לי ולעופרי יש חברה משותפת, נועה, שישבה לידי ביסודי ולמדה איתה בבית הספר למשחק. כבר הרבה שנים אני שומעת מנועה שאנחנו צריכות להכיר ולהיפגש, אבל זה אף פעם לא יצא. ביום העצמאות נפגשנו במקרה בברביקיו, במעגל חברתי אחר. אני התנדבתי לנפנף, ועופרי ניגשה וביקשה שאתן לקבב שלה עוד סיבוב על הגריל. בהתחלה עיקמתי פנים, כי קשה לי לקחת בשר טוב ולייבש אותו למוות, אבל פרישקולניק התעקשה שזאת מידת הצלייה החביבה עליה: שרוף. מכאן התגלגלה לה שיחה שבמהלכה עלינו על החברה המשותפת.
יום למחרת נודע לשתינו שאני צריכה לראיין אותה לעיתון. "את לא מבינה איך נלחצתי מהכתבה הזאת", מודה פרישקולניק. "זאת הפעם הראשונה שמראיינים אותי לעיתון, ותודי שזה קצת מפחיד".
זה המקצוע שבחרת, חשיפה זה חלק בלתי נפרד.
"אני מודעת לזה וייחלתי לרגע הזה, אבל פתאום כשזה קורה זה מוזר".
עוצרים אותך ברחוב, מבקשים חתימות?
"אני מקבלת המון תגובות. למען האמת, הפתיע אותי לגלות כמה אנשים רואים את 'האלופה'. בפעם הראשונה שילדה ניגשה אליי ברחוב וביקשה חתימה, לא הבנתי מה היא רוצה".
קיבלת את ההזדמנות הראשונה שלך לפרוץ אל התודעה הציבורית. יש בזה גם משהו מלחיץ.
"מלחיץ? זה מפחיד בטירוף. במקצוע הזה אין שום ערובה שאחרי התפקיד הראשון יבוא עוד אחד. יש שחקנים שפרצו ביום ונעלמו למחרת. אבל זה חלק מהמקצוע שבחרתי, או יותר נכון שבחר בי".
מרגע שהגיחה לעולם, לפני 26 שנה, פרישקולניק ידעה שתהיה שחקנית. ברגע שהתחילה לדבר היא גם התחילה לעשות חיקויים, ושנות ילדותה היו עמוסות בהופעות על השיש במטבח ובהצגות לבני משפחתה. היא נולדה בהרצליה לאמא מנהלת בית ספר יסודי ברעננה ולאב מורה לנהיגה. היא למדה במגמת תיאטרון בתיכון היובל בהרצליה, ואת שירותה הצבאי העבירה בתיאטרון חיל הקשר. "אחרי הצבא טסתי לטיול של שבעה חודשים בתאילנד, הודו, אוסטרליה, וייטנאם ולאוס. מהרגע שטסתי כבר הייתי להוטה לחזור לארץ ולהתחיל בלימודי משחק".
למה בחרת בסטודיו של יורם לוינשטיין?
"אני חושבת שלבית הספר הזה יש יתרון אדיר ביחס למתחרים, כיוון שהוא ממוקם בלב שכונת התקווה, וחלק בלתי נפרד מהלימודים זה פרויקטים חברתיים ועבודה עם הקהילה"
אז איך את מסכמת את תקופת הלימודים?
"חוויה מחשלת. בדיעבד אולי הייתי צעירה מדי בשביל זה".
למה?
"התחלתי בגיל 21 והייתי הכי צעירה בכיתה. שאר התלמידים היו בני 25 ומעלה. אתה כל הזמן נמצא תחת זכוכית מגדלת ובתחרות על המקום שלך. כשאתה לומד משחק, זה הופך להיות כל החיים שלך, וכל מה שמסביב מתגמד". עם סיום לימודיה כבר היתה פרישקולניק להוטה לצאת החוצה ולפרוץ, אבל אז גילתה שאף אחד לא מחכה לה. "זאת היתה תקופה נוראית. אחרי שלוש שנות לימודים עמוסות, אתה פתאום יושב בבית ולא עושה כלום. הלכתי לאודישנים, הגעתי לשלבים הסופיים ולא התקבלתי. כדי להתפרנס עבדתי בכל מיני עבודות זמניות - ברמנית, מארחת ומלצרית - והמשכתי לקוות שיום אחד זה ישתנה".
אחרי חמישה חודשים של כישלונות באודישנים החליטה פרישקולניק שהגיע הזמן לעשות
הכוונה היא ליב"ז, ליהודה לוי ולנינט?
"כל אחד יבין את מה שהוא מבין. יש בסדרה הרבה ביקורת על הכוכבים של התעשייה ועל תרבות שמקדשת את הרייטינג. היום ילדים קטנים חולמים להיות מפורסמים, וזה לא אמור להיות חלום של אף אחד".
זה היה גם חלום שלך, לא?
"תמיד חלמתי לשחק, לא להיות מפורסמת, וכל תרבות הסלבס הזאת ממני והלאה".
אז לא נראה אותך נדחפת למדורי רכילות ומגיעה לאירועים מתוקשרים?
"ברור שאם יהיו אירועים שקשורים ל'האלופה' אני אגיע, אבל לא תמצאי אותי באיזה מסיבת השקה מיוח"צנת לבושם חדש".
בימים אלה פרישקולניק משכימה שלוש פעמים בשבוע בבוקר ויוצאת לצילומים בנוה אילן. בינתיים היא נהנית מכל רגע, מתפעלת מהאווירה על הסט ("אף על פי שהצטרפתי בעונה השנייה, נתנו לי להרגיש כאילו אני שם מאז ומתמיד" ומפרגנת לקולגות ("עודד מנשה הוא פרטנר מקסים. הופתעתי לגלות עד כמה הוא שנון וקורע מצחוק"), לבמאי ("שי קפון הוא במאי אדיר עם הרבה סבלנות ונכונות ללמד") וגם לכותבים ("הטקסטים פשוט טובים, תענוג לקרוא").
בכל זאת, זו טלנובלה.
"אני חושבת שהטלנובלות שמצלמים בארץ מאוד השתפרו בשנים האחרונות. כשחקנית בתחילת דרכה, שרוצה להתקדם ולהתפתח, אני שמחה שניתנה לי הזדמנות לשחק בטלנובלה, כי זה כמו לעשות תואר שני במשחק ואתה כל הזמן לומד. האווירה על הסט באמת מצוינת, ואני עובדת עם אנשים מקצוענים ונטולי אגו. כיף לי להגיע לצילומים".
ומהם החלקים הפחות נעימים?
"אין כאלה, ואל תנסי לחפש. אני באמת בעננים". - גם במבחינת זוגיות את מסודרת? "לא ממש. לא היה חבר כבר הרבה זמן". - וזה חסר לך? "אני בתקופה שהקריירה ממלאת אותי ומעסיקה אותי כל הזמן, אז הצורך הזה פחות בולט. אני לא מחפשת אהבה, אבל אם היא תגיע אקבל אותה בשמחה".
ומה הטייפ קאסט החביב עלייך?
"אני אוהבת גברים בהגדרה".
מהי ההגדרה?
"אולי אני קצת אולד פאשן, אבל אני מחפשת מישהו שאפשר להישען עליו ולשאוב ממנו ביטחון. יש לי בעיה עם מטרוסקסואלים, כיוון שאני קצת נרתעת מכל העיסוק המוגזם שלהם בטיפוח ובחיצוניות. זאת נראית לי פלישה לטריטוריה נשית".
אז יפריע לך שבן זוגך ימרוט שערות מהחזה?
"אני חולה על שערות בחזה. לדעתי זה גברי וסקסי, ואתה לא צריך להיות חלק כמו כוסית. אבל אני לא אפסול מישהו רק בגלל שהוא מוריד שערות בחזה. בהחלט יכול להיות שאני גם אתאהב בגבר כזה, ואז אני גם אעזור לו לחמם את השעווה". בבית הקפה שבו אנחנו נפגשות פרישקולניק מושכת לא מעט תשומת לב. "אני לא חושבת שזה קשור לפרסום", היא טוענת. "תמיד משכתי תשומת לב מהסביבה. קוראים לזה אישיות של שחקנית".
נראה שאת משקיעה בלבוש לא מעט מחשבה.
"אני אוהבת את זה. יש לי בבית אוסף אדיר של נעליים, תיקים ואקססוריז, והארון שלי נראה כמו מחסן תלבושות. חברים שלי קוראים לזה 'עופרי סטייל'. יש לי סגנון אישי שמתבטא בלבוש וגם בצורת הדיבור, בהומור ובהתנהגות".
ואיך הסגנון האישי שלך מתבטא כשחקנית?
"בזה שאני חרשנית. את צריכה לבוא אליי הביתה ולראות איך כל הטקסטים מסודרים בקלסרים עם חוצצים צבעוניים. אין דבר שאני אוהבת יותר מלקבל טקסט חדש לידיים ולנסות לפרק אותו: לחלק אותו לביטים, לפרש את הסאבטקסט, להבין אילו רצונות מניעים את הדמות שלי ומה הפעולות שהיא עושה כדי להשיג אותם. אני מתייחסת למשחק בסופר רצינות. אין סיכוי שאני אגיע לצילומים לא מוכנה, או אאחר בדקה להסעה".
גם לפגישה שלנו הקדמת ברבע שעה.
"כן, לדייק זאת ממש שריטה שלי. לפעמים אני מתה לדפוק איחור אופנתי, אבל לא מסוגלת".
נא להמתין לטעינת התגובות
