אבא אל טרטיף
לא רק שלורן טיראר העז לקחת את דמותו של מולייר וליצור לו אוטוביוגרפיה בדיונית. הוא מודה בפה מלא שהוא מעדיף יותר במאים אמריקאים על צרפתים, ושהסרט מבוסס על "שייקספיר מאוהב". ראיון שובבי על סרט מקסים
אבל טירר לא מפחד מאף אחד. עובדה: הביצים שלו היו מספיק גדולות בכדי לקחת את דמותו של המחזאי הלאומי מולייר ולבנות לו ביוגרפיה מומצאת לחלוטין ולהעלות אותה אל הבד. ולא זו בלבד שטירר העז לפגוע בקודשי הקודשים של התרבות הצרפתית: הוא עשה זאת בצורה מבדרת ושובבית למדי.
"מולייר" שפתח השבוע את פסטיבל הקולנוע הצרפתי מביא את סיפורו של המחזאי הצעיר (המגולם על ידי רומאן דורי שמוכר לקהל הרחב כשחקן הראשי ב"ליבי החסיר פעימה"). מסייה ז'ורדן (פבריס לוקיני) בעל האמצעים, פודה את חובותיו של מולייר (רומאן דורי) בתמורה לשירותיו כשחקן, במאי ומחזאי. במקביל, מבקש ז'ורדן להפיל ברשתו את אשת הסלון היפהפיה סלימן (לודווין סנייה) באמצעות מחזה פרי עטו.
מולייר, המתחזה לכומר בשם טרטיף, מוצא עצמו במרכזן של שלל מהומות ומזימות באחוזת ז'ורדן, כשהוא נאלץ לתמרן בין ז'ורדן המגוחך, אשתו הנאווה (לורה מורנטה), וידידו המנוול דוראנט (אדואר באר). כל אלו מצליחים ליצור קומדיה מתוחכמת ומשעשעת למדי המבקשת לקרוע את מסיכת הצביעות מעל פניהם של המעמדות הגבוהים, המנסים לעשות בתרבות כבשלהם.
טירר, שלקח לעצמו משימה לא פשוטה כשבא לביים את סרט תקופתי, טוען שלא התרגש ממגע עם הדמות ההיסטורית. "בצרפת מכריחים אותנו ללמוד את מולייר בגילאים 13-17 וגם אני הייתי ביניהם" הוא מסביר "בזמן ההוא, כשלמדתי אותו, לא לגמרי הבנתי למה חושבים שהוא כל כך מבריק. ואז במקרה קראתי אותו לפני שלוש שנים והבנתי עד כמה הוא נפלא. מאז שהפכתי לכותב של קומדיות הבנתי עד כמה הוא היה מפתיע בתחום הזה. מה שהבנתי זה שהוא יצר קומדיות פסיכולוגיות
"בדרך כלל יוצרים סרטים אוטוביוגראפיים נורא רציניים ואז זה יוצא נורא משעמם" הוא ממשיך לפרט על החשיבה שמאחורי הסרט "גם באמדאוס, הציגו את מוצרט כאידיוט וגאוני בו זמנית והכירו את הביוגרפיה שלו לכל העולם. בסרט הזה רצינו לדבר על העניין הביקורתי, על התהליך המורכב שאתה צריך לעבור בכדי להפוך לאמן".
לא חששת לביים סרט תקופתי? זה הרי חתיכת פרויקט
רצינו לעשות סרט תקופתי לאו דווקא בשביל לעסוק בעבר. דווקא דרך הסיפורים האלה יותר קל לי להביא את עצמי. לדוגמא, בסרט הראשון שלי עשיתי קומדיה שהתרחשה במאה ה-19, שמזכירה מאוד את "על תבונה ורגישות". שם הדמויות לא ממש יכולות לדבר על הרגשות שלהן וזה מאוד הזכיר לי את עצמי. אני בחור די ביישן בסך הכל".
"סרט תקופתי נשמע כמו אתגר גדול אבל למעשה זה לא עד כדי כך. הרי הסיפור שהבאנו על מולייר לגמרי מומצא. היה לנו את החופש לעצב את דמותו לפי הדמיון החופשי. גם מבחינת התלבושות והתפאורה, לא נצמדנו לדיוקים היסטוריים כי כשבדקנו איך הם התלבשו באותם שנים גילינו שהכל היה שם נורא כבד, עם מלא חומים ואפורים. זה פשוט לא עבד טוב עם הבחירות שלנו אז בחרנו בבדים הרבה יותר צבעוניים. השמלות שרואים בסרט מגיעים מתקופה של חמישים שנה מאוחר יותר".
אז נדדתם בין טירה אחת לשנייה בכדי למצוא לוקיישן מתאים?
"יש המון טירות בצרפת אבל צריך לבחור את זו שהכי תתאים לך. ראינו המון טירות כאלו ובסופו של דבר צילמנו בשישה מקומות נפרדים. צילומי החוץ נעשו בטירה אחת וצילומי הפנים בחמש נוספות. באחת היה לנו את המטבח שרצינו, בשנייה מצאנו חדר אורחים מעולה ובשלישית היה לנו חדר שינה".
מה עמד מאחורי הבחירה שלכם ברומן דורי כמולייר?
"דורי הוא שחקן שאהוב על רוב הצעירים בצרפת. הוא מדבר אליהם וזה היה נורא חשוב לנו לשבור את הדימוי המסורתי של מולייר. להבין שהוא כבר לא רק פסל שעומד בכיכר העיר. לדורי יש נכוחות דרמטית מעולה והוא בא גם מהתחום של המשחק הדרמטי. הוא יכול לשבות את המצלמה גם כשהוא עומד ולא מדבר כלום, כי הנוכחות שלו מאוד חזקה. הבעיה הייתה שבאופן עקרוני הוא בא בלי רקע קומי. הוא שחקן מאוד מתוח ומעולם לא הייתה לו השכלה תיאטרונית. למשל את סצנת הסוס (בה מדגים מולייר לפטרונו כיצד הוא אמור לגלם סוס פרא ועושה זאת בצורה מופלאה למדי - א.ש.) היה לו מאוד לא פשוט לעשות. הסתכלנו על המון סרטים אילמים של צ'פלין והאחים מארקס וככה הוא למד. זה דרש לא מעט עבודה וזה היה סוג של הימור אבל אני מאמין שאתה לעולם לא תוכל למצוא שחקן שמתמחה בכל הסגנונות אז מהבחינה הזו אפשר להגיד שמצאנו את הטוב ביותר שחיפשנו".
יש משהו מסוים שמשך אותך בדמות של מולייר?
"מה שנפלא אצל מולייר זו הדרך שבה הוא מצייר את הדמויות שלו. לכל דמות יש מרכיב אחד שמשתלט על האופי שלה וכל דמות חושבת בצורה שונה לחלוטין. צריך להבין שהוא היה בחור די אמיץ כשהוא בחר להציג כל מיני מחזות אנטי דתיים מול חצר המלכות שם. מהבחינה הזו, אפשר להגיד שזה שהדמויות שלו מאוד מרוכזות בעצמן הופך אותו למחזאי מודרני לחלוטין".
ניכר דמיון של ממש בין "מולייר" ל"שייקספיר מאוהב". עד כמה חשבתם על היצירה ההיא לפני שבאתם לביים את "מולייר"?
"האמת היא שכשבאתי לעשות את 'מולייר' וניסיתי לשכנע את אחד המפיקים לעשות את הסרט אמרתי לו ' בוא נעשה את זה כמו שייקספיר מאוהב'. כמובן שחשבנו על סרטים נוספים באותו ז'אנר אבל זה היה הסרט המרכזי שיצרנו בהשראתו. שניהם (גם מולייר וגם שייקספיר) נחשבים לאייקונים לאומיים אבל בעוד ששייקספיר מדבר לכל העולם האנגלי, מולייר מדבר בעיקר לצרפתים".
איך היית מגדיר את ההבדלים ביניהם?
אני חושב ששייקספיר הוא תמיד גאוני, כמו קובריק, לא משנה מה הוא יעשה, יצא לו מבריק. מולייר הוא כמו וודי אלן, הוא עושה רק קומדיות אבל מצוינות.
אז מה לדעתך היה קורה לסרט שלך אם הוא היה מופק בהוליווד?
"שמע..כבר עשו את שייקספיר מאוהב בהוליווד ואני חושב שגם גירסא הוליוודית של מולייר יכולה הייתה להצליח. הבעיה הגדולה היא שמדובר כאן בסיפור מאוד אישי ובהוליווד לא אוהבים לעלות הרבה מעל לפני השטח. גם מבחינת המילים והביטויים, זה יהיה לא פשוט. אני חושב שמה שהופך סרט לסרט טוב היא נקודת המבט האחת ובהוליווד, בגלל ריבוי האנשים והכוחות, זו כמעט משימה בלתי אפשרית. זה כבר קרה לבמאים הטובים ביותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
