קאלט דה בולשיט
בגלל שאנחנו אוהבים את הסדרות של שנות השמונים, החלטנו לתת ליוני בינרט טור שבועי בעניין. הסיפתח המרשים: פרופסור שהופך לפנתר ולבז. נזכרתם? אדם-חיה
כבוד. אם הייתם מנהלים של רשת טלוויזיה אמריקאית גדולה, ומישהו היה מציע לכם סדרה כמו "Manimal" (התרגום לעברית: אדם-חיה), הייתם הולכים על זה? ובכן, מישהו ב-NBC בשנת 1983 כנראה עישן משהו חזק במיוחד כש-"Manimal" הוצעה, והסדרה אכן יצאה לדרך. במשך 3 חודשים ו-8 פרקים בלבד זכתה ארה"ב לחזות בפרופסור צ'ייס הופך לנץ ולפנתר שחור (וזהו) ונלחם בנבלים בעזרת שרמנטיות בריטית וטופרים מפלסטיק.
מתישהו בשנות השמונים הסדרה שודרה גם פה, ושאלוהים יקח אותי אם אני משקר- אהבתי אותה כמו שאחמדיניג'אד אוהב פצצות אטום. כן, אני מודה - אהבתי את "Manimal" הדבילית עם כל הלב, והאפקטים המסמורטטים בהם השתמשו כדי להראות את תהליך ההשתנות (כל הזמן על אותו רקע ובעצם תוך שימוש באותו הקטע בדיוק) של פרופסור צ'ייס לחיות (נץ ופנתר בלבד, כאמור), היו פסגת השבוע מבחינתי. מה באמת היו האופציות האחרות? "הבית המעופף" ו"סופרבוק" בערוץ המזרח התיכון עשו עלי שטיפת מוח ארוכה, ולקח לי קצת זמן להבין שייתכן וישו לא עומד לצאת ממערה באזור חברון בעתיד הקרוב. ראיתי את כל "נילס הולגרסן" ו"רכבת ההפתעות" כבר לא כל-כך עובדת כשאתה בן 8, מסתבר. ואז הגיע רנסנס של סדרות טלוויזיה אופנתיות מארה"ב, וחיי השתנו.
"Manimal" הייתה אחת מהן. וכן, האפקטים היו מחורבנים אפילו במונחי טלוויזית אייטיז. חצי עשור קודם נעשו אפקטים מרשימים יותר ב"באטלסטאר גלקטיקה". לעזאזל, בבאטמן של שנות השישים היו דברים מרשימים יותר. ובכל זאת, אני זוכר את "Manimal"(אני כל-כך אוהב את השם הזה שאני מנסה לומר אותו כמה שאני רק יכול), ובאהבה גדולה. למה?
אין לי איך להסביר את זה. כל- כך אהבתי את "Manimal". אני מניח שזה היה כמו להתחרפן מהמסוק האולטרה - משוכלל של "זאב בודד" או הרכבים המשודרגים והמגניבים שהיו מגיחים ממוסכים נטושים ב"צוות לעניין" אחרי שהרעים עשו מצור מבחוץ וחברי הצוות היו צריכים לאלתר אשכול ענבים, מאסקינג טייפ, חתיכת בד ומנוע בעירה-פנימית קטן שנמצא שם במקרה כדי ליצור מכונת הרג משוכללת שפורצת החוצה בענן של להבה כשנעימת הרקע מתנגנת בעוז ונותנת לרעים בראש (מבלי להרוג אף אחד, כמובן, כי מדובר ב"צוות לעניין" והם טובים). גם את "מק'גייוור" האלמותית אהבתי בעיקר בגלל המרשמלו, חוטי הברזל והמצית שהפכו לפצצה מתוחכמת בידיו האמונות של ריצ'ארד דין אנדרסון. זה פשוט היה מגניב, והיש משהו מגניב יותר מבחור שיכול להפוך לחיות?
לעזאזל, הבן-אדם הפך לאיזו חיה שהוא רצה! אפילו הבנתי ותמכתי בבחירה שלו להפוך רק לנץ ולפנתר שחור. מה יעזור לו להפוך לבורי או לחסידה במלחמתו כנגד כוחות הרשע? הנץ מסוגל לעוף ומחזיק בראיה הטובה והחדה ביותר בממלכת החי. ופנתר שחור? אני לא ממש יודע למה זה עוזר בדיוק, אבל זה בהחלט שווה ביותר. תחשבו
אחרי 8 פרקים בלבד, תוצאות רייטינג מעוררות רחמים ובדיחות חוזרות ונשנות בתוכנית של דיוויד לטרמן על התוכנית ושמה, ירד המסך על הרפתקאותיו של פרופסור ג'ונתן הפנתר ויצר חור שחור של עצב אצלי, בתור ילד. בלילות הייתי נרדם תוך כדי נסיונות להפוך בעצמי לחיה בכוח המחשבה (בדרך כלל זאב או פנתר ולפעמים, אין לי איך להסביר את זה, גם תוכי) ובבית ספר המחברות שלי היו מלאות שרבוטים של תהליך ההשתנות, שלב אחרי שלב. ההפרדה המעורפלת בין דמיון ומציאות שתמיד הכתיבה את חיי גרמה לי לחשוב שאולי גם אני יכול להפוך לחיה. שנים אחרי, ללא כל עזרה פסיכולוגית בדרך, ואני עדיין משוכנע-בעמקי נשמתי-שאם ממש אתרכז, אני יכול. תודה לך, "Manimal", על 20 שנה של דמיונות שווא.
אלימות - בובות של פנתרים שנזרקות על פושעים בצילום מרחוק? לא נחשב.
מושא אהבה - ברוק, השוטרת בעלת תספורת אנג'לה מ"מי הבוס?". לא נראה לי.
כוחות מיוחדים - FUCK YEAH ! . יותר שווה מסופרמן, לדעתי.
יכולת טכנית יוצאת דופן - לא להפוך לבמבי או כל חיה חנונית אחרת נופל בקטגוריה הזו.
פוטנציאל נשי - פרופסור בריטי שהופך לפנתר? כן, קיים פוטנציאל (לפחות לאמיצות שמוכנות להתעלם ממה שכונה באייטיז "תספורת").
מצב לרימייק - בהחלט. בארץ אפשר ללהק את ניר-נירו לוי, פנתר בזכות עצמו.
מצב צפייה - מדובר בקאלט, אז אלכוהול או כל מה שבא ליד. לא על בטן ריקה.
מבחן הזמן- נכשל, אבל למי אכפת? גם איינשטיין לא היה תלמיד מבריק.
סיכום - לחובבי "נשיונל ג'יאוגרפיק" וסרטים גרועים.
נא להמתין לטעינת התגובות
