דגל עם סרט שחור
תמר פייקס איבדה את אביה במלחמת ששת הימים ואת אחיה הבכור במלחמת יום כיפור. אח נוסף שלה נהרג בתאונה. כדי להתמודד עם השכול ובעיקר עם הדחקתו ביימה פייקס סרט. היום בערוץ 2
הסרט, שעונה לשם "ריבועים של קרטון", מביא את סיפורה האישי של הבמאית, שאיבדה את אביה במלחמת ששת הימים, את אחיה הבכור במלחמת יום כיפור ואח נוסף שנהרג בתאונת טיפוס.
"ריבועים של קרטון" הוא הכינוי בו משתמשת אימה של פייקס, אישה ירושלמית ואצילית במיוחד, בכדי לתאר את השיטה בה אנשים שונים מיטיבים לזכור את מתיהם. בהשתמשה בדימוי זה, היא מסבירה מדוע היא עצמה נמנעת מלתלות את תמונותיהם של קרוביה על קירות הבית ומשאירה אותם מוצפנים במגירות וארונות ביתה. ככלל, נראה שיותר משסרטה של פייקס עוסק בשכול הוא עוסק בזיכרון ובהבניית הזהות של מי שאיבד באופן שיטתי חצי ממשפחתו.
בכדי לביים את הסרט, נעזרה פייקס (מעצבת טקסטיל במקצועה) בירדן כרם (במאית) בכדי שתעזור לה בבימוי הסרט. וכך, משוט לשוט ומסצנה לסצנה יצרו השתיים פרופיל חושפני שביקש להוריד ולו במעט את מסכת ההדחקה מפניה של האם השכולה, שביקשה להימנע מיצירת סרט בשל מה שהגדירה כ"האדרת המלחמות".
לכל אורכו של הסרט נשזרות פיסות אמנות של פייקס (פסלים, ציורים וגזירות נייר), אותם היא יוצרת ככלי ריפויי בניסיון ליצור דיאלוג עם השכול המסווה במשפחתה. כשהיא נשאלת, עד כמה יצירת הסרט ביקשה לרפא את הפצעים, היא משיבה בעדינות: "אני הבנתי שהשיטה בה אמא שלי מבקשת להנציח, לא הייתה טובה לי. מה שברור זה שלמרות שגדלתי בבית מונוליטי, הלכתי לכיוון שונה מאוד מזה של אמי ואני חושבת שזו בעצם התימה המרכזית של הסרט".
בור שלא יתמלא
ניכר שאמא שלך מאוד לא אהבה להצטלם לסרט. זה עלה לך בשכנועים רבים?
"האמת שזה דרש לא מעט מאמץ. היא לבטח הייתה מעדיפה שאני אהיה נגנית או זמרת אופרה. זה ממש לא הסגנון שלה, לצאת עם כל הרגשות באופן ציבורי. אני עצמי הרגשתי שהיה לי מה להגיד אבל אני די בטוחה שלקראת השידור של הסרט היא לא מרגישה טוב עם זה. היא מגנה על הפרטיות שלה בקנאות".
במהלך הסרט אמא שלך מעלה חשש חוזר ונשנה מכך שהסרט יהפוך ליצירה נוספת שתעודד מלחמות ומלחמתיות. עד כמה חששת מכך בעצמך?
"אני חושבת שבניגוד לסרטים אחרים, הסרט הזה עוסק פחות במי שמת ויותר במי שנשאר בחיים. ניסיתי להבין איך מתמודדים עם ההדחקה. בישראל יש מין קונצנזוס בכל הדיבור על הנצחה. אמא שלי נורא לא אוהבת את זה שממסגרים אותך בתוך ההגדרה הזו של משפחת שכול. זה מין כלוב של זהב
שכזה. מצד אחד אתה נמצא כאילו במדרגה יותר גבוהה מאדם ששכל מישהו בתאונת דרכים, מצד שני אתה רוצה שיתייחסו אליך כאחד האדם. למשל, בסרט: הדבר הראשון שיודעים עלי זה שאני יתומה מגיל אפס. זה דבר שמשפיע אוטומטית על איך שתופסים אותי כאדם וזה לא עניין קל במיוחד".
איזה תהליך עברת תוך די עשיית הסרט?
"אני מרגישה שהסרט גרם לי להבין כמה שוקים עברתי בחיים. נדמה לי שהיצירה שלו פשוט עזרה לי להסכתל מחדש בדברים".
את מרגישה שאת מכירה יותר טוב את אביך ושני אחייך?
"אני חושבת שכן. הפגישות שהיו לי עם אנשים בהחלט מילאו אותי במידע עליהם אבל אני אומרת לך בפירוש: זה בור שלא יכול להתמלא. הרי אי אפשר להחזיר אותם לחיים".
ריבועים של קרטון: הערב (א') ערוץ 2, 22:30
ריבועים של קרטון
יחצ
נא להמתין לטעינת התגובות
