עצה של בת שבע

לקראת הפינאלה של "השיר שלנו", בת שבע אייזנברג באה חשבון עם כמה גורמים שאחראים לכשלים בטלנובלה המקרטעת. למזלם של החברים, "האלופה 2" עוד יותר גרועה

בת שבע אייזנברג | 15/4/2007 8:28

שלום חברים שלי. עוד שבוע קשה מנשוא עבר עליי במחיצתכם ואני כבר מחשבת את הפרקים לאחור בתקווה שיגמר כבר ומודה לאל ששבוע הבא זה הסוף. לא אנצל במה זאת על מנת לומר שוב כמה אני מאוכזבת, כמה הייתם משעממים ופתטיים השבוע בזה שחזרתם שוב ושוב על כך שתמרה זוכרת ושהיא חזרה להיות תמרה הישנה ("היא זוכרת!", "תמרה הישנה חזרה, והיא זוכרת הכל!", "אני חזרתי, זה אני- תמרה הישנה ואני זוכרת הכל!").

אני מוכנה לתת לכם קרדיט ולחשוב שניסיתם ליצור כאן מבנה פואטי - קבלת הזיכרון נראית בדיוק כמו אובדנו ("היא לא זוכרת", "היא לא זוכרת, כלום" "אני לא זוכרת כלום, שום דבר") ברם, לאור הרומן הארוך והלא מוצלח שניהלנו בחודשים האחרונים, אני נוטה יותר להאמין שמדובר בזלזול עמוק בי ובצופים. איך אמר אודי שניר - "הקהל מטומטם, הקהל לא ישים לב", משפט שבטח נאמר פעמים רבות בעת שעמלתם על היצירה חסרת המופת שלכם.

החדשות הטובות, מבחינתכם, היא שהאלופה 2, שהתחילה באופן כל כך מבטיח, התגלתה כשעמום שעל ידו אתם נראים כמו התגלמות הגאונות. נראה שמחיקת הזיכרון של סער, בניגוד לכל התקוות, עומדת להימרח על פני עונה שלמה. עם כל הכבוד להיותו של סער כובש לב ומתוק להפליא, אני לא מתכוונת לראות עוד מאה עשרים פרקים של אותו דבר.

משהו מעצבן עובר גם על תום - האיש שהיה מורכב, חמוד, חתיך ומצחיק בעונה הקודמת, הופך פתאום לקנאי בלתי נסבל בלי תירוצים מהעבר שיסבירו התנהגות כזאת או בלי שאשתו תעשה משהו שיגרום לו להפוך לפסיכופט. וכמובן, יש את נושא ליאן - היותה הכוכבת הראשית, מבטיחה שרוב הפרק היא תתרוצץ לי מול העיניים וזה בלבד מוציא לי את כל חשק לצפות בטלנובלה הזאת. אנשים עייפים, חסרי הומור, מקוריות או חשק לעבוד ראיתי מספיק. אין לי שום כוונה לעבור זאת שוב.

אגב, התנצלותי הכנה בפני סער וסיגי - מתוקים שלי, אתם, כמו רני ויונתן, מהווים נקודות אור יחידה בתוך ערימת הקלישאות החיוורת הזאת, אך אני חדלתי לבזבז את זמני על הבטחות פיצפוניות בתוך שקרים גדולים. לשמחתי, סער ויונתן עושים גם דברים אחרים, כך שגם בלי שתי הטלנובלות, אני יכולה לבלות במחיצתם. רני וסיגי, בקרוב אצלכם.

טלויזיה זה לא חתונה ברבנות

האם לטקס לכם עצה על איך להשתפר לפעמים הבאות? האם יש צורך לומר לכם שזו טעות להמשיך את השיר שלנו בלי אורי גרוס או את האלופה בלי דרור נובלמן, שאהבו את הדמויות שהמציאו בכל מאודם ונפשם, שהעריכו אותי כדי להתאמץ ולספר לי סיפור טוב, מצחיק ומפתיע, כדי לעשות כל שביכולתם להעביר את התשוקה היצירתית הזאת לשחקנים? האם אתם לא יודעים לבד שרק שחקנים שנהנים מהעבודה שלהם ושמאמינים לטקסט שהם צריכים לדקלם יכולים לרתק אותי אליהם, לעורר את אמוני ואת רגשותיי? האם אתם צריכים אותי כדי לדעת שגם השחקן הכי טוב, מפורסם ומוכשר, לא יוכל להשביח טקסט גרוע, אלא רק לעשות לעצמו בושות?

אתם בטח מבינים גם שזה לא חוכמה להחתים שחקנים בחוזה דרקוני לשמונים עונות ואז לצפות שייצא מהם משהו טוב - טלוויזיה זה לא חתונה ברבנות, בן אדם צריך לרצות להמשיך איתכם בגלל שהוא אוהב את הדמות שלו ולא בגלל שכבלתם אותו אליכם כעבד נרצע. לפי מה שעשיתם בשיר שלנו 1-2, בטלנובלה בע"מ ובאלופה 1, קטונתי

מללמד אתכם איך עושים טלוויזיה ולעשות טלוויזיה זה כמו לרכב על אופניים - לא שוכחים פתאום, אבל אין ספק שקל יותר לקחת את האוטו.

מה אני אגיד לכם חברים שלי - הרווחתם. בהוט, במקום ללמוד מהטעויות שלכם ובמקום לנצל את החולשה שלכם כדי להעביר אליהם צופים, החליטו להתאים את עצמם לרף הנמוך והרדוד שאתם יצרתם. טוב, זה כנראה חוסך כסף להיות גרועים ועל כך יעיד המטבח בביתם החדש של סיגי ותום, שאיש לא טרח להסתיר או לפחות לטשטש את העובדה שהוא עשוי מקופסאות קרטון מהשליחות בסופר.

ובכן, אודי היקר, זה לא שהקהל טיפש והקהל לא ישים לב, הקהל שם לב, פשוט אין לו הרבה מה לעשות עם התובנה הזאת. יודע מה, במחשבה שנייה, דווקא יש ברירה - בשביל "עקרות בית נואשות" או בשביל "אבודים", אני לא צריכה אתכם, אני יכולה לבטל את המנוי ולהירשם לספריית די וי די, או להוריד מהאינטרנט. בחישוב מהיר זה אפילו יוצא הרבה יותר זול. אולי בכל זאת למדתי מכם משהו.

בת שבע אייזנברג, צרופה