ככה זה (לאהוב אותך)
שיר גנור עמדה אתמול שלוש שעות על הרגליים וראתה את ברי סחרוף שובר את כל השיאים של עצמו. כשיהודה פוליקר עלה לבמה, זה כבר כמעט היה יותר מדי
זו הגאוניות במוזיקאים מהדור הישן כמו סחרוף. הכוונה ב"דור ישן" היא לא לעשייה המוזיקלית שלו, כי כל אלבום שהוא משחרר מכיל חידושים שהמיינסטרים הישראלי עדיין רחוק מלהפנים. הכוונה היא לדור הישן של אמנים, שעושה מוזיקה בשביל המוזיקה, שלא צריך מכונה של יח"צנות בשביל להתבלט ושיודע לגרום לקהל להתחנן לעוד, גם אחרי שלוש פאקין שעות.
על הבמה אתמול בהאנגר 12 היה אפשר למצוא בנוסף לכלים הסטנדרטיים גם חצוצרה, כינור, צ'לו, פרקשן וקלרינט באס. השילוב הזה בה להעיד על הפקה מחושבת ומדוקדקת, מהרמות הגבוהות ביותר. ולא בכדי, כי מי שהיה אמון עליה היה רע מוכיח, שהזוגיות המוזיקלית שלו ושל סחרוף עושה כל כך הרבה טוב למוזיקה הישראלית.
מראש היה ניתן לצפות שההופעה הזאת הולכת להיות הופעה של להיטים. בכל זאת, הופעה חגיגית בהאנגר זה לא בדיוק ערב מחתרתי. המזל הוא שאצל ברי סחרוף, להיטים זו לא מילה גסה. במהלך הקריירה שלו הוא הספיק לעשות כל כך הרבה מוזיקה נפלאה שלא הגיעה לרוב המאזינים, אבל גם הדובדבנים המוכרים, שרבים מאתנו כבר הספיקו לתייג כ"קלאסיקת גיל 16", עושים המון שמח בלב.
למרות שלא מעטים בקהל היו שמחים לשמוע ביצוע חי של "כמה יוסי" בלופ, סחרוף ומוכיח החליטו שגם אם בערב להיטים מדובר, הם הולכים לתקוף את זה קצת אחרת. ההחלטה הזאת הולידה עיבודים רעננים ומצוינים לכמה שירים שכולם מכירים בעל פה, למשל ביצוע רגאיי ל"אינני אוהב אותך", "בשבילך" שהפך לבלדה עדינה ו"ארץ זרה", שברי ומוכיח דפקו בו יכולות גראנג'יסטיות מהמדהימות שנראו שאי פעם בגבולות ישראל.
ואם כבר הזכרתי את מוכיח שוב, אני חייבת להגיד שהוא ככל הנראה המתופף הכי מדהים ששמעתי כאן. זה לא רק שהשליטה הטכנית שלו בכלי היא מושלמת, הוא פשוט הופך אותו למכונת נגינה מטורפת. ההשפעה שיש לו כמתופף על איך שהמוזיקה בסופו של דבר נשמעת היא עצומה. היו שם כמה מהלכים שהשאירו את הקהל כולו עם פה פעור וידיים שמנסות לחקות ללא טעם את מה שהבן אדם הזה עושה עם שני מקלות.
אחרי בערך שעה של רוקנרול לפנים, הגיע הרגע שלשמו כולנו התכנסנו. הנגנים יורדים מהבמה ורק ברי נשאר. "אני כל כך מתרגש כרגע שרועדות לי הברכיים", הוא אומר ומזמין את יהודה פוליקר לבמה. המשפט הזה מכיל בתוכו צניעות שמתחרה רק עם "ותודה ליודה, האהבה שלי" של נינט.
פוליקר עולה לבמה חמוש בבוזוקי. הוא וברי נותנים ביצוע אקוסטי חזק ומרגש ל"באמונה עיוורת" וממשיכים עם "פנים אל מול פנים". למרות שמבחינת הדציבלים, מדובר בירידת מתח משמעותית ממה שהלך שם כמה דקות לפני כן, האופוריה בקהל נשמרת. כשהנגנים חוזרים לבמה מתחילה חגיגה מסוג חדש.
החיבור בין סחרוף לפוליקר הוא ברור. האהבה הגדולה למוזיקה היוונית היא חלק חשוב מאוד ביצירה של שניהם. כשהם שרים ביחד ביוונית, יש בעיניים שלהם ניצוץ של ילדים בני 5 שנוסעים לדיסנילנד. הם פונים זה אל זה, גיטרה מול גיטרה, ופשוט צוחקים מרוב אושר. כשהם שרים את "כפיים" של פוליקר, בשילוב עם התופים של מוכיח
פוליקר יורד מהבמה ועדיין נותרה כמעט שעה. במהלך ההופעה ברי מפגין גם יכולת ציטוטים מרשימה, כשהוא שואל קצת מקרפטוורק, קצת מסרז' גינסבורג וגם קצת מבואי. לפני שהוא ירד מהבמה בפעם הראשונה, הוא נתן את הביצוע החי הכי טוב שאני שמעתי בינתיים ל"ככה זה (לאהוב אותך)". את שני ההדרנים שנתן, הוא מילא בכל טוב כמו "אבק בנעליים", "אין קץ לילדות" (מזל שהקהל עזר לו עם המילים של הבתים, כי הוא עצמו לא ממש זכר) ו"עוד חוזר הניגון".
ההצלחה של ברי סחרוף בפלייליסטים השונים הפכה אותו ללא קול בחוגים מסוימים. לא שזה מזיז לו, הרי בסופו של דבר הוא פסגת הקול של הרוקנרול הישראלי. אותי באופן אישי זה מנחם לדעת שאחד האמנים שהם הכי קונצנזוס במוזיקה בארץ הוא גם אחד הטובים שבה, וההופעה שהוא נתן אתמול בהאנגר היא הוכחה מצוינת לזה.
יהודה פוליקר וברי סחרוף: במסגרת המופע של גולדסטאר סאונד סיסטם
נא להמתין לטעינת התגובות
