תזיזו ת'ילדים
בגלל שניב שטנדל מסוגל להזדהות עם מצב הורי, הוא הצליח להכין רשימה מקיפה של סרטי ילדים לחג. שעתיים של שקט, הנה אני בא
פסח, זה כבר סוד ידוע, הוא חג הילדים. וכמדי שנה, גם הפעם בתי הקולנוע בארץ לא טומנים ידם בקערת הפסח, ומציעים לזאטוטיכם ולכם מבחר מרשים של סרטים
מי:
מה: 14 שנים עברו מאז הפעם האחרונה שצבי הנינג'ה השליטו סדר ברחובות ניו יורק, והזמן נתן אותותיו ברביעייה המתפוררת – דונטלו נותן תמיכה טכנית למנויי אינטרנט חסרי תושיה, מיכאלאנג'לו מחלטר כליצן בימי הולדת, ולאונרדו בכלל נסע לחפש את עצמו בג'ונגלים של דרום אמריקה. נדמה שרק רפאל עוד זוכר למה ספלינטר הציל אותם מהביוב הרדיואקטיבי מלכתחילה, כשהוא עובד בלילות סולו כ"שומר הלילה" ומרסק קרימינלים. אבל נדמה שהצבים יצאו לפנסיה מוקדם מדי: צרה חדשה מתרגשת עליהם כשאיל הון שאפתן מגייס לעצמו כנופיית נינג'ות ופסלים מהלכים כדי להקים לתחייה צבא מפלצות ולהשתלט על העולם. בהחלט מעורר געגועים לימים בהם כל מה שהטריד את הצבים היו שני לא יוצלחים כמו רוקסטדי וביבוף.
איך: קשה להגיד מילה רעה על ארבעה מגיבורי הקומיקס היותר קלילים, מגניבים ולא יומרניים שידענו. החדשות הטובות הן שלאו עדיין נאבק על מנהיגותו, דוני עדיין חכם (כך אומרים, זה לא ממש בא לידי ביטוי), רפ עדיין קוטר מעצבן, ומיכאלאנג'לו לא התבגר ביום. החדשות הפחות טובות הן שדווקא האנימציה הפכה את מעללי הצבים מפאן טראשי ולא אנין בעליל, מעין בי-מובי לנוער, להרפתקת אנימציה שמתיימרת להתעמת ראש בראש עם להיטי הז'אנר המלוטשים. הצבים נראים טוב, אבל כל השאר הרבה פחות. ומתי אפריל אוניל הפכה מעיתונאית לוחמת ל"כלה פוגשת את לארה קרופט"? ואיך זה שספלינטר נראה פחות כמו עכברוש ויותר כמו שועל? ואיפה שרדר כשצריך אותו? בקיצור, ראוי שצבי הנינג'ה יחזרו לכור מחצבתם, למי האפסיים מהם הגיחו עם רצון להראות לעולם כבד הראש כולו מאיפה משתין הצב (מאיפה, באמת?). ועד אז – קוואבאנגה!
למטה: הטריילר של 'צבי הנינג'ה'
מי: ג'וליה רוברטס, דקוטה פנינג, סטיב בושמי, ג'ון קליז, אופרה ווינפרי, רוברט רדפורד ועוד באנגלית; ערן דנקנר, נורית בנאי קורן ועידו מוסרי בעברית.
מה: גרסה חדשה לקלאסיקה של א.ב. ווייט, שידועה יותר כ"כ"charlotte's web" (רשת הקורים של שרלוט), שגם הפכה לסרט אנימציה חביב ב-1973 עם דבי ריינולדס כשרלוט. הפעם מחליפה אותה ג'וליה כעכבישה המחוננת שמצילה את החזיר החמוד והנואש ווילבור מגורלו הצפוי בבית המטבחיים בזכות כישורי האריגה המופלאים שלה.
איך: הצפייה ב"חוות הקסמים" כרוכה בפלאשבקים עזים לימי "בייב" העליזים, אך זה בוודאי לא רע. הסיפור של א.ב. ווייט, על שני יצורים דחויים שנכרכים בקשר המנודים ומלמדים את כל חיות המשק הסנוביות חברות מהי, הוא מעשיה מקסימה לחג. גארי ויניק ("פתאום 30") נמנע ממוסרנות מזויפת, לא מתחמק מהסיום העגום אך אופטימי, ומגיש סרט מהנה ומשעשע שכל המשפחה יכולה לחבק. אל תטעו – אין כאן שום דבר מרוח האנרכיזם השובבה של "בייב", אבל יש כאן קלאסיקה מטופלת בטוב טעם. והבונוס – לרגל צאת הסרט, גם הספר האלמותי זכה למהדורה מחודשת. וזו באמת מתנה לחג.
מי:
מה: ינקי ארווינג בעל השם המחייב והתדמית הרכרוכית יוצא להציל את משרתו של אביו, איש המשק של ה"ניו יורק יאנקיז", שמפוטר לאחר שבמהלך המשמרת שלו נגנבת האלה האגדית של בייב רות', דארלינ' (גולדברג/מרגול). ביחד עם כדור בייסבול מדבר ותזזיתי בשם סקארבי (ריינר/כלפון) הוא יוצא למסע בו ימצא לא רק את דארלינ', אלא גם את הגיבור שבתוכו. היה לכם ספק בכך?
איך: נדמה ש"גיבור של כולם" לא ממש ידבר לקהל הישראלי. הנושאים שלו אמריקאיים לחלוטין – משיגעון הבייסבול, ספורט שישראלים מתקשים להבין מה כל כך מלהיב בו, ועד לשרטוט הנוסטלגי והמתרפק של תקופת השפל הגדול בארה"ב. אבל הנושא האוניברסלי שלו, ובמרכזו ילד קטן שמתגלה כגיבור גדול, ודאי יעשה דרכו לליבם של הזאטוטים. מה גם שהסרט, הבנוי כסרט מסע, מתובל בקטעי אקשן משעשעים רבים, שברובם סופג הנבל, גנב המחבט לפטי (מייסי/מוסרי), מכות ומהלומות משל היה ווייל אי. קויוטי בסרטון אכזרי במיוחד של הלוני טונס. וכשהרשע חוטף, הטף צוהל.
למטה: הטריילר של "גיבור של כולם"
מי:
מה: סרט ילדים פוסט-שרקי, שמגייס שוב את עולם האגדות רק כדי לחרב אותו. כשהמכשף שאחראי על שמירת האגדות יוצא לטיול בסקוטלנד, משתלטת האם החורגת של סינדרלה על העניינים כדי לשדך את הנסיך המקסים לאחת מבנותיה ולמשול בממלכה בעזרת שלל מפלצותיה. כעת לסינדרלה כבר לא מחכה הסיום הטוב הצפוי, והיא נאלצת לאחד כוחות עם משרת מתוסכל, צמד עוזריו הרשלניים של המכשף ושבעה גמדים פסיכופטיים כדי להחזיר עטרה ליושנה, ולחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה.
איך: "אגדה שמגדה" נראה רוב הזמן כשכפול דהוי של "שרק": חסר ברק, חסר ייחוד וחסר השראה. לא רק שהוא לא מביא אל המסך שום דבר חדש – הוא אפילו לא מנסה להכניס רוח תזזית מעניינת או לקרוץ בהתמדה לקהל המבוגר כפי שאחיו הגדול והמוצלח יותר לא מפסיק לעשות. כל זה לא אומר שהילדים לא יהנו לראות שוב את הגיבורים המוכרים מהאגדות במערומיהם: הנסיך המקסים הוא בוק מוחלט, עוץ לי גוץ לי מגלה רגשות אמהיים חבויים, ושבעת הגמדים מתגבשים ליחידת קומנדו עשויה ללא חת. החומרים שם, אבל זו אגדה בלי נשמה.
למטה: הטריילר של "אגדה שמגדה"
מי: עדי קוזולובסקי, שירי גדני, אמנון וולף, בעברית בלבד.
מה: בחייכם, אני לא צריך לספר לכם על פליקס, נכון? הארנב שנוסע ברחבי העולם וכותב מכתבים לחברתו סופי? לא מכירים? תשאלו את הדרדס בחדר השני. הוא כבר יסביר לכם הכל.
איך: פליקס כבר לעולם לא יהיה הדוד המופלא מה"פרוגלים", אחד שבאמת ראה עולם, אבל את לב הילדים שלכם הוא כבר שבה מזמן. "מסביב לעולם עם פליקס" (תתכוננו, עוד מעט מגיע סרט ההמשך) ממשיך לשלח את הארנבון ברחבי תבל בחיפוש אחר עצמו, עם מספיק הרפתקאות משעשעות ודמויות חביבות כדי לקנות לכם שעה וחצי של שקט בקולנוע.
מי: יו ג'קמן, קייט ווינסלט, איאן מק'קלן וז'אן רנו באנגלית; יחזקאל לזרוב, שירי גדני, אלי גורנשטיין ואלברט אילוז בעברית.
מה: רודי, עכבר שעשועים נהנתן, נשטף ממנעמי עולמו הלונדוני במורד האסלה אל ממלכת העכברושים התת-קרקעית. בעודו מבקש להימלט חזרה לחוף מבטחים, הוא מתוודע להרפתקנית הקשוחה ריטה, ויחד איתה יוצא להציל את הממלכה ממזימתו של קרפד המרושע ודודנו הצרפתי לה פרוג.
איך: "חיים בזרם" הוא ניסיון החיבור הראשון בין אולפני "אארדמן" הבריטיים, יוצרי "וואלאס וגרומיט", לבין אולפני "דרימוורקס" האמריקאיים. בחסות הטכנולוגיה המתקדמת של "דרימוורקס" הופך החזון הצנוע של "אארדמן" לסרט אקשן בזעיר אנפין, עם כמה סצנות מרשימות במיוחד בתעלות הביוב, אך מבלי לפגוע בפשטות הבריטית המעודנת. כך נוצר מהברית האנגלו-אמריקאית הזו סרט הרפתקאות מבדר, שקורץ לעתים בגסות לקהל האמריקאי, אך מצליח לשמר משהו מהחינניות הבריטית המתוקה. "חיים בזרם" הוא מוותיקי סרטי הילדים על המסך, וזה הפסח האחרון שלו איתכם. אל תתנו לו לחלוף עם המים.
מי:
מה: למאמבל, פינגווין קיסרי צעיר, יש סטיות של פינגווינים – הוא לא יודע לשיר כמו כולם, אבל הוא יודע לרקוד כמו חיים רביבו. מנודה משבטו, הוא מוצא חברים בקרב כנופיה לטינית של פינגוויני-אדלי, וביחד עם הגורו שלהם, לאבלייס (וויליאמס/שרון), הוא יוצא להציל את מושבת הפינגווינים מהחורבן האקולוגי שצפוי לה.
איך:"תזיזו ת'רגליים" הפתיע לא מעט אנשים כשגבר על "מכוניות" הכל-אמריקאי וזכה באוסקר לסרט האנימציה, אבל מי שצפה בסרט לא יכול להיות מופתע – מעטים סרטי האנימציה בהם נוכחותו של במאי קולנוע בעל חזון ניכרת כל כך. וטביעות אצבעותיו של ג'ורג' מילר האוסטרלי ("בייב") מבריקות על הקרח בכל פריים ובכל סצנה. ואם לא די בחלקו הראשון של "תזיזו ת'רגליים", שמציג אקשן קולנועי סוחף שכולו החלקת תענוגות על הקרח, מגיע החלק השני שמגולל מניפסט קולנועי-אקולוגי נטול פומפוזיות ומעורר מחשבה. בקיצור - אחלקרח.
למטה: הטריילר
מי:
מה: כשכריש נדל"ן מבקש להשתלט על ביתה של סבתו, ארתור הפנטזיסט יוצא לממלכת המינימונים, שדוני החצר הקטנטנים שחיים בחצר האחורית של הבית בהרמוניה מושלמת עם הטבע, הופך למינימון בעצמו, ונוטל חלק בשלל הרפתקאות בחיפוש אחר אוצר מסתורי.
איך: כמה עצוב שכך נפרד לוק בסון מהעשייה הקולנועית (למרות שיש לי הרגשה שהוא עוד ישוב). "ארתור והמינימונים" הוא סרט חביב, והעולם שברא בסון ביחד עם האנימטור פטריס גרסייה (שעיצב לו גם את "האלמנט החמישי") אינו חסר עניין, אך אין הרבה חדש תחת השמש שמפציעה על המינימונים. זאת, כמובן, אם מתעלמים מהעובדה שבסון לא שוכח את הכלל האנימטורי המחייב "קרוץ לקהל המבוגרים" ומיישם אותו עד כדי חציית גבול כמעט. אם אתם לא רוצים להתפתל במבוכה כשתישאלו על פשר הרומן הלא מרומז במיוחד שמתפתח בין ארתור (פרדי היימור בן ה-15) לנסיכה סלניה (מדונה בת ה-49), או כשתידרשו להסביר את מושבת הסטלנים שפתח סנופ בממלכה, כדאי שתהיו שם כשזה קורה.
למטה: לוק בסון בראיון
מי:
מה: לואיס, גאון צעיר וחובב גאדג'טים, ממציא את "סורק הזיכרון" כדי לגלות מי היתה אמו ומדוע נטשה אותו כשהיה תינוק. אלא שבעקבות אותה המצאה מבריקה הופך לואיס למושא מרדפו של איש מסתורי במגבעת, ויוצא למסע בעתיד במכונת הזמן של האורח מן העתיד ווילבור רובינסון. מיהו הנבל המרושע הרודף אחרי לואיס? מיהו ווילבור רובינסון? והאם המגבעות עומדות להשתלט על העולם? כל התשובות המבלבלות ב"לפגוש את הרובינסונים".
איך: אם לא הבנתם את זה עדיין מהתקציר, "לפגוש את הרובינסונים" לא הולך לעשות לכם עבודה קלה בכל הקשור לסיפור. עלילות שמשחקות בממד הזמן קשות להבנה גם למבוגרים, כך שקשה לראות כיצד הזאטוטים ימצאו כאן את הידיים והרגליים, ויצליחו לחבר את הדמויות בין מישורי הזמן הנפרדים. ודמויות, אגב, לא חסרות במשפחת רובינסון ושלוחותיה. הסרט הזה לא חסר רגעים שובבים ומשובבים, אבל בסיכומו של דבר, הוא קצת קורס תחת העומס. כל ההיי-טקיות הזו עושה חשק לקצת אנימציה קלאסית, פשוטה וצנועה – בדיוק כמו סרטון ה"מיקי מאוס" שמקדים את הסרט. אבל מיקי הנאיבי הלך, ואנחנו נשארנו עם מיסיס רובינסון. שלום לתמימות.
למטה: מתוך "לפגוש את הרובינסונים"
נא להמתין לטעינת התגובות
